גיל המעבר: נקודת מבט אחרת

מכל השמות שניתנו בתרבויות השונות למאורע של הפסקת המחזור החודשי: מנופאוזה, קלימקטריום, קליימקס, והנורא מכולם - גיל הבלות - נראה כי הביטוי הישראלי הוא המדויק מכולם: גיל המעבר. באופן ממוצע, נשים בגיל 50 עוברות מאורע דרמטי של מעבר מתקופה של מחזורים סדירים עם שינויים הורמונליים יומיים וחודשיים, ביוץ והריונות, לפרידה מוחלטת מהפוריות - והפסקה כמעט מוחלטת מהשפעת הורמוני המין.

מהו המובן הביולוגי של גיל המעבר?

המובן הביולוגי של גיל המעבר הוא מעבר מתפקוד מחזורי של השחלות, עד להפסקה כמעט מוחלטת בפעילות. צריך לזכור כי לשחלות יש שני תפקידים מרכזיים בביטוי הנשי: פריון וייצור הורמונים (אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון) - הנקראים גם הורמוני המין.

כלומר, השחלות קיימות לא רק למטרות פריון. הן נמצאות שם גם כדי לייצר את ההורמונים הנשיים; וזה, כמובן, אומר כי הנשיות אינה בהכרח תלוית אימהות וילדים. אישה צריכה שחלות כדי להיות אישה, לא רק כדי להיות אימא, וההורמונים שהשחלות מפרישות חשובים לנשיות ולבריאות.

הזדקנות השחלה מתבטאת בשני תהליכים. בתהליך הראשוני, נעלמים אותם אזורים בשחלה, המייצרים את הביציות; ולכן נגמר הכושר לייצר ביציות לרבייה. בהמשך, חלה ירידה, עד היעלמות, בייצור והפרשה של הורמוני המין - אסטרוגן ופרוגסטרון.

עובדה מעניינת היא כי תקופה זו קיימת רק אצל נקבת האדם. אין נקבה בטבע או בשבי אשר חיה ללא פעילות שחלתית - במנופאוזה. ברוב המקרים, עם הפסקת הפעילות השחלתית, נפסקים גם החיים, כאשר מבחינה ביולוגית, אין צורך בחיים ללא יכולת רביה. מכאן משתמע, כי רק נקבת האדם "זכתה" לחיות כחצי מחייה הבוגרים ללא תפקוד שחלתי.

עובדה ביולוגית נוספת היא התפקיד המרכזי שממלאים הורמוני המין בתפקוד כל אברי הגוף. אין כמעט אבר בגוף שאיננו תלוי במידה זו או אחרת בהורמוני המין. הם מהווים אחד ה"דלקים" החיוניים לגוף בכל הגילים, במיוחד המוח, הלב, כלי דם ורקמת החיבור (עצמות, סחוס, עור, שיניים, ציפורניים ודפנות כלי דם).

גיל המעבר, פרידה מוחלטת מהפוריות. צילום: שאטרסטוק

כיצד הגוף מייצר אסטרוגן ללא נוכחות שחלה פעילה?

אם באמת כך הדבר, נשאלת השאלה מדוע נקבת האדם איננה מתה עם השחלות שלה? מהו המנגנון המאפשר לה לחיות, ללא אספקה של אסטרוגן מהשחלות? מסתבר כי לגוף האישה יכולת לייצר את הורמוני המין מחוץ לשחלה, כאשר קיימת מערכת אנזימטית המסוגלת להפיק אסטרוגן באברים שונים, כגון המוח, הלב, השריר והשד. כלומר, הגוף מסוגל לייצר אסטרוגן גם ללא נוכחות שחלה פעילה. יכולת זו מהווה למעשה הסיבה כי האישה חיה כמחצית מחייה הבוגרים ללא שחלה מתפקדת.

עם זאת, ברור כי המעבר מייצור אסטרוגן מהשחלה - לייצור באיברים עצמם - הוא אמנם יעיל כדי למנוע את מות האיבר, אבל הוא איננו תחליף מושלם. הגוף איננו מסוגל לתת תחליף מושלם לחסר ההורמונלי השחלתי. הראיה לכך היא שבגיל המעבר, לא רק שאין יותר אפשרות להרות, אלא מתרחשות שתי תופעות אשר קובעות את בריאות האישה בגיל הזה.

התופעה הראשונה: הופעת הסימפטומים האופייניים של גיל המעבר. התופעה השנייה: ההאצה בהופעת המחלות הכרוניות של גיל המעבר, כמו אוסטאופורוזיס, מחלות לב, דמנציה ומחלות אחרות.

כלומר: גיל המעבר הוא מאורע טבעי, תהליך שאיננו ניתן לבחירה - "נדחפים" לתוכו ואי אפשר להימנע ממנו. עם זאת, התהליך מוביל למצב ביולוגי חדש, עם משמעויות בריאותיות כבדות. קיימת אפשרות של הפרעה משמעותית לאיכות החיים. אומנם טבעי - אבל לא בריא.

קיים מספר גדול של תופעות היכולות להטריד ולגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים, כתוצאה מהגעת גיל המעבר. לפעמים התופעות דומות לאלה שהציקו בתקופה הטרום וסתית בעבר, אבל לרוב מדובר בחוויות חדשות. נקודה מעניינת בהבנת הסימפטומים היא שיש הבדלים עצומים בין אישה לאישה. כלומר: אישה אחת עלולה לסבול מהסימפטומים מאוד; אישה שנייה בכלל לא; אישה שלישית תסבול מתסמינים מסוימים; ואישה רביעית תסבול מתסמינים אחרים לגמרי.

יש עוד דבר, כללי, שכדאי לדעת בקשר לתסמינים: הם עלולים להתנהג כמו קוביות דומינו. כלומר: כמו שנפילה של קוביית דומינו אחת עלולה לגרום לקוביות שעומדות אחריה ליפול בזו אחר זו, כך עלול לקרות גם עם תסמיני גיל המעבר.

צריך לזכור כי גיל המעבר מתרחש בממוצע בגיל 45-55, גיל שהוא תקופת השיא בקריירה ובהישגיות של האישה. בהנחה שנשים בגיל המעבר מהוות כ-15%-20% מסך כל האוכלוסייה, ובהנחה כי המספר יגדל בשנים הבאות, הרי שמתרחשת מעיין אפידמיה (מגיפה) של נזקים בריאותיים, חברתיים וכלכליים, המשפיעים משמעותית על החברה האנושית. העובדה כי התהליך "טבעי" איננה מקטינה ממשמעותו.

מהי, למעשה, תופעת גלי החום הנחשבת לכל כך נפוצה בגיל המעבר? איזה תופעות נוספות נפוצות בגיל המעבר?

התופעה השכיחה והידועה ביותר בגיל המעבר: הופעת גלי חום. כיום, קרוב ל-75% מהנשים סובלות מדרגות שונות של גלי חום; ב-25% מהמקרים, מדובר בסבל קשה. סימפטום אופייני וטורדני נוסף: הפרעה בשינה, הרווחת בקרב כ-50% מהנשים בגיל המעבר. הפרעות בשינה אינן גורמות רק לעייפות, קשיים וירידה בתפקוד היומי ופגיעה משמעותית בתפקוד המיני - אלא גם גורמות להגדלת הסיכון להופעת מחלות כרוניות, כמו מחלות לב ודיכאון. קבוצה נוספת של סימנים היא קבוצת התלונות הגופניות, הבאות לידי ביטוי במספר הקשרים: כאבי פרקים, מיגרנות ויובש בנרתיק. לכל אלה, נוספת הבעיה השכיחה של הירידה בתפקוד המיני והכאבים המופיעים כתוצאה מהשינויים בנרתיק, לרבות תלונות פסיכולוגיות: עצבנות, ירידה במצב הרוח, דיכאון וחרדה.

מהי המשמעות החברתית של גיל המעבר?

ניתן להבין כי לסימפטומים המלווים את האישה יש משמעות עצומה מבחינה אישית וחברתית. אם נתייחס לכך שכ-20% מהאוכלוסייה הן נשים בגיל הרלוונטי; ומתוכן כ-30%-70% יסבלו מהסימפטומים האלה, לא קשה להבין את המשמעות הכבירה של גיל המעבר - ומה שקורה בו - לכלל החברה.

היעלמות הורמוני השחלה משפיעה על בריאות רוב הרקמות בגוף, אשר תלויות בהורמונים אלה; זהו תהליך המתרחש בעיקר בעשר השנים הראשונות. לכן, מתרחשת האצה בשנים הראשונות שלאחר הווסת האחרונה, במחלות כרוניות, כמו מחלות לב, אוסטיאופורוזיס וירידה באיכות העצם והמפרקים, דמנציה, אלצהיימר, ירידה באיכות העור ועוד.

אם הסיבה לתהליכים האלה היא ירידה בהורמוני המין, הרי שהגיוני לחשוב כי מתן הורמונים עשוי להועיל. הבשורה הטובה היא כי יש דרכים יעילות ולא מסוכנות להתמודד עם שתי הצורות של הבעיות - גם עם הסימנים של גיל המעבר; וגם עם ההאצה במחלות הכרוניות.

טיפול נכון ישפר את בריאות העצם והמפרקים ויקטין את הסיכון לחלות במחלות כרוניות. צילום: שאטרסטוק

כיצד ניתן להתמודד עם סימני גיל המעבר?

עד שנת 2002, הטיפול ההורמונלי היה מקובל גם כטיפול היעיל ביותר בסימנים של גיל המעבר וגם כמניעה למחלות הכרוניות - לב, עצמות ומוח.

עם זאת, באותה שנה התפרסם מחקר שנקרא (Women Heath Initiative (WHI. מחקר זה דיווח על עלייה משמעותית בסרטן השד, מחלות לב ותופעות טרומבוטיות אצל נשים שלקחו טיפול הורמונלי באמצעות כדורים, במשך תקופת המחקר; ואף דיווח על עליה משמעותית בשכיחות סרטן המעי הגס ואוסטיאופורוזיס. במקרה זה, ההמלצה הייתה כי הנזק גדול מהתועלת. נשים רבות הפסיקו טיפול, חלק על דעת עצמן וחלק בהמלצת הרופאים. התוצאה המידית הייתה היווצרות של סבל רב מסימני גיל המעבר בקרב נשים רבות - תוך פחד לטפל בו.

לאחר הפרסום הראשוני והפאניקה שהתרחשה בעקבותיו, החלו להתברר מגבלותיו. הגיל הממוצע של הנשים שנבדקו היה 63 - לא הגיל השכיח להתחלת טיפול הורמונלי ביום-יום. כמו כן, רוב הנשים במחקר לא סבלו (בגלל גילן הגבוה) מסימני גיל המעבר. זהו נתון בעל משמעות כבדה. כיום, ידוע כי התחלת טיפול, שנים רבות אחרי הפסקת המחזור, לא ימנע את המחלות הכרוניות, כאשר יש אפילו סיכון מסוים בכך. ובאמת - כשבדקו את הנשים הצעירות, באותו מחקר, התברר כי לא נמצאה אצלן עלייה במחלות לב ומוח, אלא נמצאה ירידה.

כתוצאה מההסתכלות החוזרת על תוצאות המחקר - ובעקבות פרסום מחקרים נוספים, מתברר כי המסקנות הראשוניות היו פזיזות וגרמו לסבל ולנזק בריאותי בלתי מוצדק למיליוני נשים בגיל המעבר. בשנה האחרונה, יצאו מספר מחקרים חדשניים אשר הדגימו את התועלת הרבה של טיפול הורמונלי נכון, כמעט ללא סיבוכים.

המחקר הראשון בדק את המטופלות ממחקר ה-WHI שקיבלו טיפול באסטרוגן בלבד. המחקר מצא כי גם לאחר 11.5 שנים, הסיכון לחלות בסרטן השד לנשים שנטלו אסטרוגן היה נמוך ב-32%, יחסית לנשים שלא טופלו.
כמו כן, נמצא כי בקרב נשים שחלו, תוך טיפול הורמונלי, הסיכון למות מהמחלה היה קטן ב-63% מנשים שחלו ולא טופלו הורמונלית. כלומר, טיפול הורמונלי באסטרוגן מגן מהסיכון לחלות ומהסיכון למות מסרטן השד.

מחקר אחר שבדק נשים צעירות, שנטלו מספר סוגים של טיפול הורמונלי - מול פלצבו, מצא שהייתה לו השפעה חיובית על איכות חייהן, התפקוד מיני, בריאות העצם ועל תפקוד כלי הדם - ללא כל סיכון. ברור מכל האמור לעיל כי המושג "טיפול הורמונלי" הוא כמו המושג "אנטיביוטיקה". זהו שם כללי, לקבוצה גדולה של טיפולים. כל אחד עם האינדיקציות שלו - ועם תופעות הלוואי שלו; וכך צריך להתייחס אליו.

מתוך הממצאים, ניתן ללמוד כי בהמלצות שבמתן טיפול הורמונלי, לנשים צעירות שזה עתה נכנסו לגיל המעבר; ובהתאמה נכונה של הטיפול למטופלת הספציפית - אין כמעט סיכונים ואף יש תועלת רבה. טיפול נכון ישפר את בריאות העצם והמפרקים ויקטין את הסיכון לחלות במחלות כרוניות, כמו מחלות לב וכלי דם, דמנציה ומחלות אחרות - ללא סיכון משמעותי (אם בכלל).

מכאן, ניתן להסיק כי הטיפול ההורמונלי הוא כמו כל טיפול כרוני אחר - ליתר לחץ דם, לסוכרת וכיו"ב. הטיפול צריך התאמה והערכה מחדש - מעת לעת.

ד"ר גדעון קופרניק הוא מנהל אשפוז יום גינקולוגי בביה"ח קפלן, ורופא נשים במרכז 'מור לאישה', מומחה ברפואת גיל המעבר.

בואו לדבר על זה בפורום גיל המעבר בשתוף האגודה לקידום בריאות נשים.