השלמה עם קרחת?

יש הרבה מן המשותף בסיפוריהם של גברים מקריחים, שעה שהם מגוללים את התהליך הפסיכולוגי העובר עליהם. התגובה האופיינית לרובם, בשלב הראשון, היא ההכחשה: הסירוב להכיר באפשרות לפיה המספר הגדל והולך של שערות המתגלות מדי בוקר על הכרית, והצטברות השיער באמבטיה לאחר החפיפה הם בעצם עדות ברורה לתהליך של אובדן שיער, שסופו קרחת. אחר כך, הם עשויים לשמוע הערה מכיוונו של הספר, המצביע על דלילות חשודה במעלה המצח או בקודקוד. המחשבה אודות פנייה לרופא היא בדרך כלל מהמקריח והלאה; אחרי הכל, מדובר בגברים צעירים, כבר בגיל 17 או 18 במקרים מסוימים, שגם אם ההיסטוריה המשפחתית שלהם בתחום השיער ברורה, עדיין ההכרה בצורך בטיפול, ובעיקר ביעילות הטיפול הזמין כיום, אינה ברורה עד תום. הם מתייחסים לשינוי בצפיפות השיער, בעוביו ובגוון שלו כאל עניין נקודתי, מבלי לראות את התמונה הגדולה, העתידית - תמונתם שלהם בראש קרח.

אחדים מהמתקרחים טוענים בשלב הראשון כי יש יתרונות מסוימים בתהליך הזה: הם נראים מבוגרים מגילם, מה שהופך אותם "רציניים" יותר, ועשוי לשפר, למשל, את מעמדם במקומות עבודה בתחום הצווארון הלבן. במוקדם או במאוחר, אין מי שלא מנסה לשנות את סגנון התספורת, בניסיון לפצות על הנשירה; יש מי שמסתרקים קדימה, יש מי שמנסים גילוח מלא של הראש "על מנת לחזק את השורשים" (טעות מבחינה רפואית), בעוד אחרים מאמצים את סגנון ה"הלוואה והחיסכון" - גידול קצוות שיער ופריסתה המוקפדת לרוחב הראש, על מנת ליצור אשליה של כיסוי; הם אינם מבינים כי דווקא הגישה הזו מדגישה את נשירת השיער: עינו של המתבונן מן הצד נתפסת אל הניסיון הפתטי, והמוח מתרשם מהקרחת המתהווה ומחוסר ההשלמה איתה.

רבים מדברים על תהליך הכואב נפשית ונמשך שנים אחדות - משלב הנשירה הראשונית, ההאצה הבאה בעקבותיו; ההמשך, כאשר הקרחת כבר ברורה וגבולותיה הולכים ומוגדרים, עד לשלב הסופי שבו הקרחת נקייה גם מהשיער הפלומתי שליווה אותה. אחדים מאבדים את הביטחון העצמי, ואילו במקרים מסויימים, נזקקים גברים לתרופות נוגדות דיכאון, על מנת לצלוח את התקופה הזאת. גם אם לא תמיד התמונה דרמטית כל כך, ברור כי אין גבר שאינו מוטרד מנשירת השיער שלו. הם מסרבים להתבונן במראה, מודעים לזוויות התאורה במקומות בהם הם יושבים, נמנעים במידת האפשר מלהתייצב מתחת למנורה, במקום הגורם לקרחת המתהווה להיות ברורה ומבריקה יותר.

לאחר שמתגברים על ההלם הראשוני, צריך הגבר המקריח להתמודד עם העובדה לפיה לעולם לא ישוב וייראה כמו שנראה עד כה. אם מדובר על משבר שנות השלושים או הארבעים אצל האישה, המתמודדת עם הפרידה מאידיאל יופי-הנעורים, המשווק באינטנסיביות על ידי תעשיית הפרסום, הרי שכאן המשבר חמור עוד יותר; הגבר הצעיר נפרד מהבלורית, בשלב מוקדם להפליא, שעה שהוא עדיין עמוק במרוץ אחר היופי ואחר המין הנשי; ונשים, על פי כל המחקרים, מעדיפות גברים בעלי רעמת שיער. כאשר נשאלים גברים מקריחים אודות החשש המשמעותי ביותר המתעורר בהם לנוכח הנשירה הגוברת, הם מונים את נקודת המבט הנשית כעניין מרכזי. למעשה, עצם החשש מפני התגובה של המין שמנגד משבש גם הוא את תפקודם.

הפסיכולוגים מסבירים כי אין מי שלא מנסה לשלוט בתהליכי ההתבגרות שלו - במעבר מילד לנער ומנער לגבר. אנו מנסים לנווט את הופעתנו על פי האידיאלים המקובלים, ואלה כוללים טיפוח של השיער והצגתו כאחד הקישוטים הגבריים המרכזיים; אלא שבניגוד לבניית שרירים, ובניגוד לאפשרות להתמודד עם השמנה, למשל, ההכרה הרווחת אומרת כי הקרחת היא עניין שאי אפשר למנוע אותו; ותחושה של חוסר שליטה היא מתכון ודאי לקושי נפשי, ברמה כזאת או אחרת.

הקושי בנשירת השיער נוגע יותר מכל לרושם ראשוני, אותו אנו מנסים תמיד ליצור ולפיו אנו מגבשים לא פעם את עמדתנו לגבי מי שמולנו. אנשים מניחים כי הם מאבדים משהו מיכולת השליטה שלהם בחייהם, ומודעים לכך שהם מצויים בעיצומו של תהליך בלתי הפיך ומתקשים להסכים לו. התסכול מבחינתו של המקריח גדול הרבה יותר מכפי שמסוגל להבין מי שמתבונן בו מהצד. קיימת כמובן שונות גבוהה ברמת התגובה; אין מי שנהנה מנשירת שיער ותהליך הקרחה - אחדים מתגברים על העניין, ואילו אחרים גוררים את השפעותיו לתחומים רחבים של חייהם. יש מי שנתקפים בסוג של שיתוק חברתי או חווים משבר בעבודה, בשל אותו תהליך של אובדן ביטחון המלווה את נשירת השיער.

אין זה משנה באיזה גיל מתרחש תהליך הנשירה והתגובה אינה תלויה בהשכלה או במצב הכלכלי. בכל מקרה שבו הגבר החווה נשירת שיער מרגיש תסכול עמוק, דכדוך או דיכאון, הוא יכול להתמודד איתם באמצעות ייעוץ מצד אחד וטיפול רפואי מוכח מצד שני. אלא שבמקום לפנות לטיפול רפואי, רבים מהם פונים דווקא לנסות תכשיר פלא, ויטמינים ותרופות סבתא. הנסיונות כוללים סוגים שונים של ספריי, הצובעים את הפלומה ההולכת ומדלדלת ונותנים לה נפח חדש, ומתכונים כאלה ואחרים של צמחים אקזוטיים. לתכשירים אלו אין למעשה אפקט משמעותי ובוודאי לא ביסוס מדעי וברוב המקרים יגרמו למטופל אכזבה נוספת.

אלו אשר מדלגים על אפשרות הטיפול, מגיעים לשלב פילוסופיית "קרחת זה יפה". מי שנמצא בשלב זה, יודע כבר כי הקרחת היא חלק ממנו, ולכן מבחינתו נכון להיות גאה בה. בין התגובה הקיצונית של "זה ממש לא משנה לי", ובין זו של מי שמוצא עצמו נזקק לתרופות נוגדות דיכאון, ברור כי נשירת שיער אינה חוויה נעימה מבחינתו של הגבר.

הדבר הראשון אותו צריך כל גבר החושש מנשירת השיער לעשות, הוא פשוט לדבר על כך. זה יכול להיות עם בן משפחה, חבר קרוב או מטפל. השלב הראשון הזה, לאחר ההכרה כי אין כאן "נשירה מוגברת" אלא פשוט הקרחה, חייב לכלול גם התייעצות עם רופא. זו הכתובת הנכונה לקבל מידע מקיף אודות התהליך והאפשרויות הטיפוליות הזמינות. חשוב לזכור שתהליך ההתקרחות הוא פרוגרסיבי וחבל לבזבז את הזמן על טיפול בתכשירים שאין להם שום ביסוס מדעי ומוכח (בהקשר זה, תרופת המרשם פרופסיה הוכחה כיעילה מבחינה מדעית). ככל שדוחים את הפנייה לרופא, קשה יותר, אם לא בלתי אפשרי, לעצור את הרכבת או לסובב את הגלגל.

ד"ר צוקרוב בוריס הוא מומחה ברפואת עור.

בואו לדבר על זה בפורום נשירת שיער והתקרחות.