מחלות מין: זינוק בעלייה

מחלות מין, כלומר מחלות המועברות במגע מיני, נפוצות יותר מכפי שנהוג לחשוב והן אינן מנת חלקן הבלעדית של קהילות ההומוסקסואלים, האנשים הפעילים מינית בצורה מופרזת, הזונות או הסווינגרס, כפי ששמרנים רבים נוטים להאמין. "יש בישראל ארבע מחלות מין שכיחות, שפוקדות אנשים פעילים מינית בכל הגילאים ובכל המגזרים", אומר פרופ' יצחק סרוגו, מנהל היחידה למיקרוביולוגיה קלינית במרכז הרפואי בני ציון בחיפה.

ארבע מחלות המין השכיחות הן זיבה, כלמידיה, הרפס וקונדילומה. פרופ' סרוגו מתאר את היקפן: "הקונדילומה, מחלה הנגרמת על ידי נגיף הפפילומה, היא מחלה נפוצה ביותר. מחקרים שערכה 'מכבי שירותי בריאות' הצביעו על ממוצע של 120-130 אלף מקרים בשנה. מחלה זו מסוכנת במיוחד בשל הסיכון בהתפתחותה לסרטן צוואר הרחם, הנגרם על ידי זנים מסוימים של נגיף הפפילומה. גם ההרפס, המתבטא בנגעים באיברי המין, הוא מחלה נפוצה. מחלת הזיבה נפוצה מאוד אף היא. אמנם היקפה יורד עם השנים, אולם יש בעיה אקוטית הנוגעת אליה: הנגיפים הגורמים לזיבה מתחזקים ועמידותם משתפרת. יש נגיפים העמידים גם בפני הדור החדש של האנטיביוטיקה, מה שמעמיד בסכנה את ציבור החולים. לגבי הכלמידיה, מחלת מין הפוגעת באיברי המין ובעיניים, הנתונים אינם מדויקים, אולם ברור כי היא נפוצה ביותר. היקפה אינו ידוע מאחר שרק ב-20% מהמקרים הנגעים נושאים מראה אופייני, ולכן במקרים הנותרים יש אבחנה שגויה. בפועל מדווחים על כ-200 מקרים בשנה בישראל, אך זהו רק קצה הקרחון. ברור לנו כי מדובר במקרים רבים הרבה יותר, מאחר שבקרב 50%-60% מהגברים ו-80% מהנשים מופיעה המחלה ללא סימפטומים".

מחלות המין הללו הן נחלת רבים, אולם ישנם אנשים המצויים בקבוצות סיכון יותר מאחרים. כך, אנשים שהחלו בפעילות מינית בגיל מוקדם, אנשים המקיימים יחסי מין עם פרטנרים רבים, הומוסקסואלים, אנשים המשתמשים בסמים ואלכוהול, קבוצות חלשות החשופות לניצול מיני דוגמת בעלי פיגור שכלי או קורבנות להתעללות מינית במשפחה וכן סווינגרס, אנשים המחליפים בני זוג לשם קיום יחסי מין.

את התפשטות מחלות המין מזינה, לפי פרופ' סרוגו, העובדה שבני נוער מתחילים כיום בפעילות מינית בגיל מוקדם הרבה יותר מאשר בעבר; והם, כמו גם אנשים בוגרים מהם, אינם מקיימים יחסי מין בטוחים ולכן אינם מוגנים ממחלות המין ומעבירים אותם הלאה. "הנתונים מראים ירידה חדה בגיל תחילת הפעילות המינית, כאשר עם השנים הגיל הולך ויורד. כיום, 40%-50% מקרב בני הנוער מתחילים בפעילות מינית מלאה בגיל 15. לעובדה זו השפעה עצומה על התפשטות מחלות המין: בני נוער אינם מודעים לסכנות, וגם אם כן, הם חיים בתחושה שלהם לא יקרה דבר. גם בני הנוער שרוצים להיזהר אינם יודעים איך לעשות זאת, שהרי גם בקונדום יש לדעת כיצד להשתמש כדי לזכות בהגנה מקסימלית. גם אנשים בוגרים אינם נזהרים מספיק. כך, למשל, ישנם טרנדים של הומוסקסואלים שבוחרים להסתכן ומקיימים יחסי מין לא מוגנים".

הופעת הסימפטומים השונים של מחלות המין גורמת לחולים לפנות לקבלת טיפול רפואי. למרבית המחלות יש טיפול הולם ומתאים, אולם לא תמיד נהנים המטופלים מאבחנה נכונה וטיפול מתאים. פרופ' סרוגו: "יש בעיה קשה בנוגע לטיפול במחלות מין. על פי רוב, החולים מתביישים לפנות לקבלת טיפול רפואי ועושים זאת בשלב מתפתח של המחלה. למרבה הצער, הם בוחרים לפנות לגורמים לא מתאימים. רוב החולים פונים לרופא המשפחה שלא תמיד יודע לזהות את המחלה הספציפית ואיננו יודע אם יש יותר ממחלה אחת. יש מחלות מין שמופיעות ביחד, ורופא שלא יודע זאת נותן טיפול למחלה אחת בלבד. זאת ועוד, רופאי המשפחה נותנים טיפול סימפטומטי אך אינם מזהירים מפני קיום יחסי מין, אינם מדריכים את המטופל כיצד לנהוג, ואינם מזמינים לבדיקה את כל האנשים שבאו במגע מיני עם המטופל החולה".

לאור זאת ממליץ פרופ' סרוגו לכל מי שחושש שנדבק במחלת מין לפנות לקבלת טיפול וייעוץ במרפאות המתמחות בטיפול במחלות מין. במרפאות אלה, הפזורות ברחבי הארץ, יש מומחים שמקדישים זמן רב לאיתור הבעיה, מתאימים את הטיפול בה ומדריכים את החולה ואת הפרטנרים המיניים שלו. האבחנה, הטיפול וההדרכה הניתנים במרפאות הללו מדויקים הרבה יותר, ולכן מועילים הן למטופל והן לכולנו, שכן הם מונעים הדבקה עתידית ומגדילים את הסיכוי לאתר גם את החולים הלא סימפטומטיים.

הטיפול שניתן למחלות תלוי כמובן בסוג המחלה וכולל אנטיביוטיקה, משחות, שימוש בלייזר, כריתת נגעים ועוד. פרופ' סרוגו מדגיש כי הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. "כדי למנוע הידבקות במחלות מין, יש לעודד את המודעות, בעיקר בקרב בני נוער, הן לסכנות בקיום יחסי מין לא מוגנים, והן לאופן בו ניתן להימנע מהידבקות. דרך חשובה נוספת למנוע מחלת מין היא מתן חיסון נגד נגיף הפפילומה לנערות טרם התחלתן בפעילות מינית".

בואו לדבר על על זה בפורום אבחון וטיפול במחלות מין.