הפרעת חרדה? בלי פאניקה!

הרגשתם התקפים בלתי צפויים של פחד עז ללא סיבה נראית לעין, מלווים בדפיקות לב, כאב בחזה, הזעה, רעד, חולשה ברגליים, קוצר נשימה? ככל הנראה, חוויתם התקף פאניקה. מרבית בני אדם חווים לפחות התקף פאניקה אחד במהלך החיים.

רועי, בן 34, נשוי ואב לשני ילדים, עובד בחברת מחשבים, בריא לחלוטין. באחד הימים הלחוצים בעבודה, באמצע ישיבת צוות, התחיל לפתע להרגיש חנק, יובש בפה, חולשה כללית ותחושה שעוד רגע הוא עומד להתעלף. רועי עזב את הישיבה ורץ למשרדו. המזכירה הזמינה לו אמבולנס, ורועי פונה לחדר המיון. בחדר המיון רועי נבדק ואושפז לצורך השגחה למשך 24 שעות, שבמהלכן בוצעו בדיקות רפואיות מקיפות. הוא שוחרר לביתו עם רשימת המלצות, תוך הבטחה שבעייתו לא רצינית. אולם, בשובו הביתה רועי חווה את התחושות הלא נעימות פעמיים באותו ערב, ובמשך השבוע התחושות הופיעו מספר פעמים. תוך זמן קצר רועי הפסיק ללכת לעבודה ולנסוע למקומות רחוקים מחוץ לאזור מגוריו, גם למקומות קרובים הוא יצא רק עם מישהו ש"אפשר לסמוך אליו". באחת מפניותיו החוזרות ונשנות לחדר המיון, אחד הרופאים אמר לו, שהוא "סובל מהיסטריה ואין לו כלום" וכי הוא "זקוק לטיפול פסיכיאטרי". רועי כעס על דבריו, ופנה לטיפול אצל רופאת המשפחה שרשמה לו מרשם לכדורי הרגעה. לאחר מספר חודשים, עקב היעדר שיפור במצבו, הוא הופנה על ידי רופאת המשפחה לטיפול במרפאת חרדה, שם אובחן כסובל מהפרעת אימה עם אגורופוביה (פחד ממקומות פתוחים). עקב כך הוא התחיל לקבל טיפול מתאים.

הפרעת פאניקה שייכת להפרעות החרדה ונחשבת לאחת ההפרעות הנפוצות באוכלוסיה. על פי מחקרים עדכניים, אחד מכל חמישה אנשים יפתח במהלך חייו הפרעת פאניקה. ההפרעה מאופיינת בהתקפי פאניקה פתאומיים שנמשכים שניות עד דקות בעוצמה עזה, וכוללים בהלה, חשש מאובדן שליטה, פחד למות או להשתגע. ההתקף מלווה בתסמינים גופניים, כגון החוורה, עלייה בלחץ הדם, רעד, לחץ בחזה, קושי בנשימה, נשימה מהירה, בחילה, שלשולים, יובש בפה, דפיקות לב, סחרחורת, הזעה, קוצר נשימה, וכדומה. בדרך כלל אין סיבה חיצונית להתקף בזמן התרחשותו (למשל, התסמינים לא הופיעו לאחר שאם גילתה שבנה משתמש בסמים).

לאחר התקף ראשון או יותר, מתפתחים פחדים מפני התקף נוסף ושורה של פחדים מפני הימצאות במצב שבו יופיע התקף מבלי שתהיה עזרה רפואית זמינה או מי שידאג "להציל" את האדם הסובל. בהמשך, אנשים נמנעים מיציאה מהבית בחופשיות, מהישארות לבד, נסיעה באוטובוס, נסיעה למקומות מרוחקים, ובסך הכול ניידותם ותפקודם נפגעים קשות. כאשר אדם הסובל מהפרעת אימה מגיע למצב שבו הוא חושש מיציאה למקומות ציבוריים והומים ונמנע מיציאה מהבית, הוא סובל גם מאגורופוביה.

מנגנון ההימנעות מחזק את עצמו, מכיוון שאחרי שאדם לא יצא מהבית משיקולי הימנעות ובבית לא קיבל התקף פאניקה, הוא יגיד לעצמו: "מזל שלא יצאתי, כי אילו הייתי עושה כך, הייתי מקבל התקף". כך ההתנהגות ההימנעותית מחוזקת והנטייה להישאר בבית הולכת וגדלה, האדם נכנע להפרעה, והיא מנהלת ומכתיבה את חייו.

למרות שהפחד התחיל סביב עניין מסוים, הגביל ושיבש את היכולת לתפקד, הוא לא נשאר מוגבל לתחום אחד, אלא עם הזמן מתפשט וחודר לתחומים אחרים ומשבש גם אותם. הפחד הופך להיות ה"בוס" שמנהל את החיים, וכדי שהוא לא "יעניש" בהתקפי פאניקה מפחידים ופתאומיים, האדם עוסק רק במילוי דרישותיו, תכתיביו והגבלותיו של ה"בוס". ה"בוס" מכתיב לאיזה מקומות מותר לצאת ולאיזה אסור, מציב גבולות עד לאן מותר להתרחק, עד כדי כך שהאדם מוותר על רצונותיו, על החופש שלו. למרות כול ההימנעויות, הפחד נמשך ואף מתחזק ואינו מניח. האדם מגיע למצב לגמרי לא הגיוני: ככול שהוא משתמש יותר באמצעים מרגיעים על ידי התנהגויות של בריחה, כך הפחד הולך וגובר, ובמקום להתמודד איתו, האדם נלכד יותר ויותר במעגל הקסמים הזה, עד שהוא הופך לחסר אונים מול ההפרעה.

כניסה לטיפול בהפרעת פאניקה היא יציאה למלחמה בפחד. כדי לנצח את הפחד האדם חייב להפסיק לברוח ממנו ולהתחיל לבצע דברים שמהם ברח ונמנע על אף שהפחד אוחז ומנסה למנוע זאת. אין התמודדות ללא פחד. האדם המתמודד מסתכן לחוות פחדים על מנת להשתחרר מהם.
הטיפול היעיל ביותר בהתקפי הפאניקה הוא שילוב של תרופות אנטי חרדתיות עם תרפיה התנהגותית-קוגניטיבית (CBT). לפי המחקרים העדכניים, שילוב זה מונע חזרה של ההפרעה למשך חמש שנים.

קיימת היום שורה של תרופות נוגדות חרדה שמתחלקות לשתי קבוצות לפי אורך הפעולה שלהן: תרופות קצרות טווח (Vaben, Lorivan, Xanax), ותרופות בעלות טווח פעולה ארוך (Prozac, Lustral, Cipralex, Cipranil, Seroxat, Viapax). על מנת להגיע להרגעה מיידית, אנשים שסובלים מהפרעת פאניקה נוטים ליטול כדורי הרגעה שונים ולהתמכר להם. זהו שימוש מזיק ולא נכון בתרופות. לעומת זאת, רצוי להיעזר במטפל לשם התאמת טיפול תרופתי לא ממכר הנותן פיתרון לטווח ארוך. אומנם התרופות מאוד יעילות, אך רק על ידי הטיפול התרופתי בלבד לא ניתן להשיג ריפוי של התופעה ולחזק את המערכת הנפשית כולה. אפשר, אולי, במקרים דחופים או קריטיים להשתמש בתרופות הרגעה נוגדות חרדה בעלות טווח השפעה קצר, אך על מנת להשיג יעילות מרבית בשליטה על ההפרעה עדיף שילוב של תרופות בעלות השפעה לטווח ארוך עם תרפיה התנהגותית- קוגניטיבית.

במהלך טיפול התנהגותי-קוגניטיבי לומדים כלים להתמודדות יעילה עם התקפי הפאניקה. בין היתר לומדים לא להיכנע לדחף ההירגעות המיידי, לתרגל חשיפה הדרגתית לגורם המאיים והתרחקות מהבית ללא ליווי. ההצלחה תלויה בנכונות האדם ליישם ולתרגל את הטכניקות השונות.

לפניכם שאלון המאפשר לבצע הערכה עצמית ראשונית. בעזרת שאלון זה, ניתן לדעת אם אדם סובל מהפרעת פאניקה וצריך לפנות לטיפול. כדי לדעת אם אתם סובלים מהפרעת פאניקה, קראו בעיון כל משפט, ולאחר מכן ענו "כן" או "לא" לגבי המשפט, אשר מתאר כיצד הרגשתם בשבועיים האחרונים, כולל היום.

האם חווית התקפים חוזרים בלתי צפויים, שבמהלכם נתקפת בפחד עז או באי נוחות ללא סיבה נראית לעין? בדוק האם סבלת מאחד הסימפטומים האלה:

- דפיקות לב
- הזעה
- רעד
- קוצר נשימה
- חנק
- כאב בחזה
- בחילה או אי נוחות בבטן
- חולשה ברגליים
- סחרחורת
- תחושה לא מציאותית או ניתוק מעצמך
- פחד ממוות
- קהות חושים
- עקצוץ
- צמרמורת או גלי חום
- פחד ממקומות או ממצבים שבהם יהיה קשה להשיג עזרה או להימלט, כגון בתוך קהל או על גשר
- אינך יכול/ה לנסוע ללא ליווי במשך חודש לאחר ההתקף
- פחד מהתקף לב או דאגה שאת/ה "משתגע/ת"
- שינית את התנהגותך בהתאם להתקף
- תחושת פחד מתמיד מהתקף חוזר.

אם ענית בחיוב לשאלות אלו כדאי שתפנה/י לגורם מטפל.

פרופ' פנחס דנון הוא מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש באר-יעקב.

בואו לדבר על זה בפורום דיכאון - אבחון וטיפול.