גלאוקומה: "הגנב השקט של הראיה"

גלאוקומה היא הגורם השני בשכיחותו בעולם המערבי לעיוורון, כש-30% מהחולים יתעוורו בעין אחת וכ-10% יתעוורו בשתי עיניים. גלאוקומה (ברקית) היא קבוצת מחלות שהמשותף לכולן הוא נזק בלתי הפיך לעצב הראיה, האחראי על העברת המידע החזותי מהעין אל המוח.

כיום מחלקים את הגלאוקומה לשני סוגים - גלאוקומה פתוחת זוית הנובעת מלחץ תוך עיני גבוה, הנוצר בשל הפרעה בניקוז התקין של נוזלי העין אל מערכת כלי הדם שמחוץ לעין, וגלאוקומה סגורת זוית - מחלה חריפה הנגרמת כתוצאה מחסימה של זוית הלשכה הקדמית המביאה לעליה ניכרת בלחץ התוך עיני. הצורה השכיחה יותר בארץ היא הגלאוקומה פתוחת הזוית.

מתוך חולי הגלאוקומה עם זוית פתוחה - ב-85% נמצא לחץ תוך עיני מוגבר וב-15% הגלאוקומה מאובחנת עם לחץ תוך עיני תקין. הפרעה בניקוז התקין של נוזלי העין אל מערכת כלי הדם שמחוץ לעין יוצרת לחץ תוך עיני המזיק לעצב הראיה וגורם לפגיעה בשדה הראייה; כתוצאה מכך הראייה מחמירה עם הזמן וגורמת בסופו של תהליך לעיוורון.

הדרך היחידה למנוע עיוורון הינה מודעות מוקדמת. הגלאוקומה מכונה "הגנב השקט של הראייה" משתי סיבות: ראשית משום שאובדן הראייה מופיע בשלבים סופניים של המחלה, בהם הפגיעה שנגרמה לעצב הראייה הינה בלתי הפיכה, ושנית, משום שהלחץ התוך עיני לרוב אינו מלווה בכאבים. החולים למעשה לא מודעים לקיום המחלה, לא נבדקים ולא נוקטים בטיפול מונע, עד לשלב שבו הנזק כבר בלתי הפיך.

שכיחות המחלה עולה עם הגיל - כ-2% מקרב בני ה-40 ומעלה סובלים מהמחלה והמספרים הולכים וגדלים עד לכדי 10% בקרב בני 70 ומעלה. 8% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלת מלחץ תוך עיני מוגבר, דהיינו מהווה קבוצת סיכון לחלות בגלאוקומה, אולם אינה חולה במחלה (ללא פגיעה בעצב הראייה ובשדה הראייה), זאת בנוסף לאלו שכבר חולים במחלה. המחלה פוגעת לרוב בשתי העיניים, אך יש שהיא מאובחנת תחילה בעין אחת ורק מאוחר יותר בעין השנייה.

^^למי נשקפת סכנה לחלות בגלאוקומה ?^^

כל אדם עלול לחלות בגלאוקומה, אולם היא נפוצה יותר בקבוצת הגיל המבוגרת יותר. גורמי סיכון נוספים הינם כמובן לחץ תוך עיני מוגבר היסטוריה משפחתית, קוצר ראיה, לחץ דם גבוה, סוכרת וכאבי ראש מיגרנוטיים. בשנים האחרונות נמצא שבקבוצת האוכלוסיה עם לחץ תוך עיני מוגבר (מעל 21 מ"מ כספית) הסיכון לחלות בגלאוקומה עולה כאשר עובי הקרנית דק יותר (מתחת ל-530 מיקרון).

גורם סיכון נוסף הינו מחלות כלי דם: מזה שנים רבות קיימת מחלוקת לגבי הפתוגנזה של מחלת הגלאוקומה והנוירופטיה האופטית המלווה אותה. עד לאחרונה סברו שהמחלה קשורה באופן כמעט בלעדי ללחץ תוך עיני, אך בשני העשורים האחרונים החלו להצטבר עדויות המצביעות על קשר בין מחלות כלי דם לבין התפתחותה של מחלת הגלאוקומה, במיוחד בקרב חולים הסובלים מגלאוקומה פתוחת זוית; זאת בעקבות מחקרים שונים אשר הראו קשר ומיתאם חיובי בין התקדמות מחלת הגלאוקומה לבין מחלות הקשורות בכלי דם (וסקולריות).

^^האם ניתן לטפל בגלאוקומה?^^

ניתן לטפל במחלה וככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר, תוצאותיו טובות יותר. עיקר הטיפול נועד להוריד את הלחץ התוך עיני ולשפר בצורה עקיפה את זרימת הדם לעין, ובכך לעצור או להאט את הפגיעה בעצב הראייה ולמנוע עיוורון. אולם, הטיפול אינו יכול לרפא נזק שכבר נגרם אך יכול למנוע נזק נוסף.

^^כיצד מטפלים בגלאוקומה?^^

בשנת 2005 פותח מודל על-ידי קבוצת רופאים מקליפורניה, בראשותו של פרופ' ויינרב, המבוסס על מספר מחקרים שנערכו במטופלים עם לחץ תוך-עיני. מטרת המודל הייתה לנבא סיכויי הידרדרות ממצב של לחץ תוך עיני לגלאוקומה, ובכך למעשה לבנות פרוטוקול קבוע לטיפול באנשים אלו. המודל מעריך את הסיכון לפתח גלאוקומה במשך 5 שנים, למטופלים עם לחץ תוך-עיני שאינם מטופלים. בכדי לקבוע את אחוז הסיכוי לפתח גלאוקומה מלחץ תוך-עיני תוך 5 שנים, הסתייעו החוקרים בערכים הבאים: גיל, לת"ע (לחץ תוך עיני), עובי קרנית מרכזי (CCT), יחס קיעור-דיסקה (VCD), ערכי שדות ראיה (PSD) ונוכחות או העדר סכרת.

שימוש במודל מנבא זה מאפשר הערכה טובה יותר של הסבירות לפתח גלאוקומה במטופל מסוים ובכך לקבל החלטה מושכלת יותר לגבי המשך טיפול.

ניתן לטפל בגלאוקומה בשלוש דרכים: טיפול תרופתי, טיפול בלייזר וטיפול ניתוחי.

הטיפול התרופתי: במידה והרופא סבור שהלחץ התוך עיני מעיד על מחלת הגלאוקומה, או כי סביר שיתפתח לגלאוקומה, נהוג להשתמש בטיפות עיניים להורדת הלחץ. הטיפול בטיפות עדיף עקב מיעוט תופעות לוואי, זאת לעומת טיפול בכדורים. הבעיה העיקרית בטיפול בטיפות עיניים היא ההיענות הבעייתית של החולים. בניגוד לטיפולים תרופתיים אחרים שהם לרוב זמניים וחולפים, הטיפול בגלאוקומה הינו טיפול כרוני ומחייב הבנה ושיתוף פעולה מלא של המטופל והמטפל. חלק ניכר מהמטופלים הינם קשישים שמתמודדים במקביל עם קשיי קורדינציה ולעיתים גם עם בעיות זיכרון. ריבוי הטיפות גם עשוי לגרום לתופעות לוואי מקומיות (גרד, עקצוץ, תחושת גוף זר, אלרגיה וכו').

ממצאים של השנים האחרונות חייבו את הצוות המטופל להוסיף עוד סוגים של טיפות על מנת לייעל הטיפול, ונראה כי עלייה בכמות התרופות פירושה ירידה בהיענות החולים להיצמד לפרוטוקול הטיפולי. במחקר שנערך בארה"ב הוחבא שבב זעיר (מיקרוצ'יפ) בתחתית בקבוק של טיפות עיניים לשם תיעוד תדירות זילוף הטיפות. מטופלים דיווחו על הזלפה ב-97.1% מהפעמים ואילו מכשיר הניטור הצביע על 76% מהפעמים. המטופלים הסבירו את חוסר ההיענות בשכחה, קושי בהזלפה, תופעות לוואי (ראיה מעורפלת, עקצוצים, הידבקות הריסים ועוד). לאור ממצאים אלו החלו חברות התרופות לייצר מוצרים שמשלבים בין שני מרכיבים בבקבוק אחד, ובכך מגבירים את יעילות הטיפול ומצמצמים את תופעות הלוואי. כאשר הטיפול התרופתי אינו מביא לירידה מספקת בלחץ התוך עיני, אפשר לבחור בטיפול בקרני לייזר או בניתוח.

הטיפול בלייזר: ישנם 3 סוגי טיפול עיקריים בלייזר למחלת הברקית.

טיפול בלייזר לברקית סגורת זווית המבוצע לרב על ידי יאג לייזר באורך גל 1064 ננומטר לשיפור זרימת הנוזל התוך עיני בחלל העין , ולמניעת עליות לחץ גבוהות בזמן התקף של ברקית בזווית סגורה.

טיפול לייזר בברקית עם זווית פתוחה. הטיפול נעשה ישירות בזווית העין, מכוון ישירות למערכת הניקוז של הנוזל התוך עיני, יוצר צלקת במערכת הסינון, ומאפשר שיפור בניקוז באזורים הסמוכים לצלקת. הלייזר נעשה לרב על-ידי לייזר ארגון באורך גל 488 ננומטר. ניתן לבצע טיפול נוסף בשארית ההיקף במידה וטיפול אחד אינו מספיק להורדת הלחץ התוך עיני. לאחרונה פותח מכשיר לייזר באורך גל של יאג לייזר מוכפל עם זמן חשיפה קצר יותר הפוגע באופן ספציפי בתאי הפיגמנט של המערכת המסננת ויתרונו באפשרות לטפל יותר מפעמיים.

טיפול לייזר הורס לגוף העטרה: טיפול זה נעשה לרוב במקרי ברקית מתקדמים מאוד או לאחר מספר טיפולים כירורגיים ובו מבוצע טיפול דרך לובן העין על גוף העטרה. תפקידו להרוס באופן חלקי את גוף העטרה ועל ידי כך להקטין את כמות הנוזל התוך עיני שנוצר ובכך להוריד את הלחץ התוך עיני. טיפול זה נעשה לרוב על ידי לייזר באורך גל 810 ננומטר.

הטיפול הניתוחי: הניתוח הנפוץ להורדת הלחץ התוך עיני הינו ניתוח סינוני שמהווה פתרון ברוב סוגי הגלאוקומות. במהלך הניתוח מייצרים באופן פשטני חור מלאכותי בעין, דרכו מתנקז הנוזל התוך עיני ישירות למחזור הדם, זאת במטרה להוריד את הלחץ בעין ובכך לשמור את הראייה. הורדת הלחץ מאיטה או עוצרת את התקדמות הפגיעה בעצב הראיה ומונעת איבוד שדה ראיה נוסף. לאחר הניתוח נוצרת כרית סינון דקיקה בין לובן העין ללחמית, המהווה מעבר בין חלל העין למחזור הדם.

אחד הסיבוכים הבעייתיים אחרי ניתוח זה הוא זיהום של כרית הסינון וחלל העין, לעיתים אף שנים לאחר הניתוח. במקרים בהם הניתוח המקובל נכשל או שאינו מומלץ, למשל בגלאוקומה הנובעת מצמיחת כלי דם חדשים בעין, או בעיניים שעברו ניתוחים קודמים, או בגלאוקומה משנית לדלקת תוך עינית או חבלה, נהוג לבצע ניתוח עם השתלת נקז.

טיפולים אלטרנטיביים בגלאוקומה: כ-5% מחולי הגלאוקומה מטופלים בטיפול משלים בנוסף או במקום הטיפול הקונבנציונלי. הטיפול המשלים מתחלק למספר תחומים - טיפול בויטמינים וצמחי מרפא, התעמלות, דיקור במחטים סיניות (אקופונקטורה), דיאטה ומדיטציה. לא נמצאה כל עדות מדעית שמצביעה על תועלת של ממש בטיפולים המשלימים, אך מצד שני, טיפולים אלו אינם מזיקים ובהתייעצות עם רופא - הם בטוחים.

ד"ר שמעון קורץ הוא מנהל המרפאה לגלאוקומה במרכז הרפואי תל-אביב.

בואו לדבר על זה בפורום בריאות העין.