עדשות תוך עיניות: חידושים בתחום ההשתלה

קטרקט הינו עכירות מתקדמת של העדשה הטבעית המלווה בירידה בראייה. הפתרון המעשי היחידי הינו ניתוח בו מוצאת העדשה הטבעית העכורה (קטרקט). בהעדר עדשה - התמונה אינה ממוקדת ועל כן, כחלק אינטגרלי מהניתוח משתילים עדשה תוך עינית, שנועדה לפצות על אובדן העדשה הטבעית.

לעדשה ה"קונבנציונלית" יש מוקד אחד מוגדר בו הראייה היא המיטבית ("מונופוקלית"). ניתן לכוון מראש מה יהיה מספר המשקפיים של המנותח לאחר הניתוח, דהיינו אם נשתיל עדשה שתאפשר ראייה חדה מרחוק, המנותח יזדקק למשקפי קריאה ולחילופין - אם נכוון את הראייה לקרוב (קריאה), המנותח יהיה זקוק למשקפיים למרחק (טלויזיה, נהיגה וכו').

מספר העדשה נקבע על סמך מדידות המתבצעות לפני הניתוח, תוך שימוש בנוסחאות מורכבות, הלוקחות בחשבון את המאפיינים הספציפיים של עינו של המנותח. בדרך זו נהנים מנותחים רבים לא רק משיפור בחדות ואיכות הראייה מעצם הסרת הקטרקט, אלא גם מהסרת התלות במשקפיים אותן הרכיבו שנים רבות, לעיתים כל החיים. התנאי להורדת מספר המשקפיים הוא שלא ייווצר הפרש של יותר מ-3 דיופטר ("מספרים") בין שתי העיניים.

בשנים האחרונות חלה מהפכה של ממש ופותחו עדשות תוך עיניות מסוגים שונים וטכניקות השתלה המקנות רמת דיוק גבוהה ויתרונות אופטיים נוספים רבים. להלן העיקרים שבהם:

עדשה "א-ספרית": Sphere משמעו כדור, דהיינו שהקימור במרכז ובהיקף שווים. עדשה "ספרית" מפזרת את קרני האור בטווח רחב ואילו לעדשה "א-ספרית" מבנה מתוחכם המרכז את כל הקרניים לנקודה אחת. תכונה זו, המחקה את מבנה הקרנית והעדשה הטבעיים משפרת את חדות התמונה בנקודת המוקד.

עדשה "טורית": נועדה לתיקון "אסטיגמטיזם". אסטיגמטיזם משמעו שלקרנית יש מבנה דמוי ביצה הגורם לעיוות של התמונה. לתיקון האסטיגמטיזם מוסיפים לעדשה "צילינדר" ה"מיישר" את התמונה (למעשה - מעוות בכיוון ההפוך). עד לאחרונה ניתן היה לעשות צילינדר רק בעדשות משקפיים, אך כיום ישנן גם עדשות תוך עיניות עם תיקון לאסטיגמטיזם. את העדשה חייבים להשתיל באופן מאד מדויק התואם את ציר האסטיגמטיזם, אחרת לא נקבל את האפקט הרצוי.

עדשות "מולטיפוקליות" (רב-מוקדיות): אלו נועדו לאפשר ראייה הן לרחוק והן לקרוב. העיקרון האופטי שונה מזה של משקפיים מולטיפוקליות, בהן החלק העליון נותן תיקון לרחוק, החלק התחתון מתקן לקרוב ובאמצע יש גם תיקון לטווח הביניים. משקפיים ממוקמות במצב קבוע ואילו העין נעה בין החלק העליון (רחוק) והתחתון (קרוב).

מאחר ועדשה תוך עינית ממוקמת בתוך העין, הרי שהתיקון לקרוב ורחוק חייב להתבצע בו-זמנית. קיימות שתי טכנולוגיות אופטיות (רפרקציה ודיפרקציה) המאפשרות לפצל את האור לשני מוקדים (ולכן למעשה אלו עדשות בי-פוקליות ולא מולטי-פוקליות). אולם לתועלת של שחרור ממשקפיים יש גם מחיר - האיכות האופטית של כל מוקד נמוכה במידה קלה מאד, וכמעט חסרת משמעות, מזו המושגת בעדשה מונופוקלית ("רגילה").

לעיתים ניתן לחוש בהילות סביב מוקדי אור ומעט סינוור, אך אלו על פי רוב חולפים לאחר מספר חודשים מהשתלה דו-עינית. לא תמיד ניתן להשיג שחרור מלא ממשקפיים ולעיתים נוח יותר לקרוא אותיות קטנות או לצפות בסרט עם משקפיים. עם זאת, כמעט תמיד מושגת הקטנת התלות במשקפיים ההכרחיים כאשר משתילים עדשות מונופוקליות. כ-80% מהמנותחים אינם נזקקים למשקפיים כלל.

עדשות "אקומודטיביות" - זהו ניסיון לגרום לחקות את הטבע ולאפשר לעדשה המושתלת "להתאים את עצמה" (to accommodate) מבחינה אופטית למוקד הרצוי בעזרת שרירים בגלגל העין. בגיל הצעיר העדשה הטבעית היא רכה וגמישה. שינוי המתח של פני העדשה בעזרת שרירים תוך עיניים גורם לשינוי פני שטח העדשה, דהיינו שינוי האופטיקה שלה.

הפעולה כה מהירה שאין היא מורגשת כלל. עם השנים העדשה הופכת קשיחה וגדולה יותר ומאבדת את יכולת המיקוד לקרוב וצריך להרחיק את הדף מהעין על מנת לקרוא. כשהיד "אינה ארוכה מספיק" אנו נעזרים במשקפי קריאה. תהליך זה (הנקרא "פרסביופיה") הינו תהליך נורמלי של ההתבגרות וקורה למעשה לכל אדם בסביבות גיל 45-50.

בשנים האחרונות פותחו מספר עדשות תוך עיניות המתיימרות לשנות את מוקד הראיה בעזרת ניצול המנגנון הטבעי ושימוש בשרירי העין. מאחר והתהליך מאד מורכב ויכולת השרירים מוגבלת - מירב העדשות נכשלו. קיימת כיום עדשה אחת הפועלת, אולי, במנגנון האקומודציה הטבעית ומאושרת לשימוש על ידי ה-FDA האמריקאי אך גם לה יעילות מוגבלת והיא יכולה לתת רק חלק מהכוח האופטי הדרוש (דהיינו למרחק ביניים).

בהשתלה דו-עיניות ניתן לעיתים קרובות לקבל תיקון לטווח כמעט מלא. לעדשה זו אין את תופעות הלוואי היכולות ללוות עדשות מולטיפולקליות (הילות, סינוור וכו'), אך היא גם יעילה פחות. פיתוח העדשות ה"אקומודטיביות" קיבל תאוצה גדולה ומספר פיתוחים חדשים נמצאים כעת בשלבי בדיקה. קשה מאד להתנבא אך אם יצליחו - סביר שאלו יהיו העדשות העתידיות.

עדשות משלימות - עדשות המושתלות כתוספת לעדשה מונופוקליות על מנת לתקן טעות במספר העדשה, או להוסיף אופטיקה מולטיפוקליות או טורית. העדשה המשלימה מושתלת על גבי העדשה הבסיסית (הליך הנקרא Piggy Back שהוא משחק הילדים המוכר לנו כ-"שק קמח"). ניתן להשתיל את העדשה המשלימה גם בעין בה הושתלה כבר בעבר עדשה תוך עינית. יתרון פוטנציאלי נוסף הוא שניתן בכל עת להוציא את העדשה המשלימה די בקלות ולחזור למצב הבסיסי.

"MonoVision" - זהו טריק אופטי פשוט אך מאד יעיל: עין אחת מכוונת לרחוק ועין שנייה לקרוב. כאמור יש לשמור שההפרש בין שתי העיניים לא יעלה על 2-2.5 דיופטר (ורצוי אפילו מעט פחות). מירב המנותחים כלל אינם יודעים איזו עין רואה טוב ליותר לרחוק או לקרוב והם משוחררים מהתלות במשקפיים. בכל מקרה, תוספת משקפיים תמיד תתקן את הראייה כך ששתי העיניים יראו בו זמנית קרוב או רחוק. רבים חוששים מסידור א-סימטרי זה, אך הרוב הגדול של המנותחים מאד מרוצים.

Clear Lens Extraction = Refractive Lens Exchange - זהו למעשה ניתוח קטרקט בלי קטרקט שנועד לנצל את האיכויות האופטיות של העדשות המודרניות גם בהעדר עכירות בעדשה הטבעית. הניתוח מבוצע בעיקר בשתי קבוצות מנותחים:

- אנשים עם קוצר ראייה או רוחק ראייה גבוהים במיוחד, כאלו שאינם עומדים בתנאים לתיקון ראייה בלייזר או שאינם מעוניינים בניתוח בקרנית.

- אנשים אשר איבדו את יכולת הקריאה (פרסביופיה), אשר אינם רוצים להרכיב משקפיים ומעוניינים בהשתלת עדשה מולטיפוקלית, אף שהם רואים טוב למרחק ללא משקפיים.

ניתוחים אלו, ההופכים להיות די פופולאריים, זוכים גם ללא מעט ביקורת מאחר והם חושפים אנשים עם ראייה טובה וברמת סיכון מוגברת לסיכוני ניתוח תוך עיני. המצדדים בניתוחים אלו מתייחסים לתלות במשקפיים כנכות פיזית לכל דבר, מציינים את האיכות הגבוהה של הניתוח המודרני ואת רמת הסיכון הנמוכה.

העדשות התוך עיניות החדשות פותחות בפנינו אפשרויות אופטיות רחבות שלא היו בעבר. קיימות כיום עדשות משולבות (א-ספריות + מולטיפוקליות + טוריות) ומדע זה ממשיך ומתפתח בהתמדה. העדשות המורכבות והמתוחכמות עברו תהליכי פיתוח ורישוי ממושכים ויקרים מאד ולכן גם מחירן גבוה בהרבה מזה של העדשות הקונבנציונליות (עד אלפי שקלים לעדשה).

מסיבה זו אין הן בשימוש במערכת הרפואה הציבורית מאחר וזו לא יכולה לעמוד בעלות הגבוהה של עדשות שמטרתן, ככלות הכול, לפטור את הצורך במשקפיים. סביר שבעתיד נראה יותר ויותר מעדשות אלו בשימוש הקליני הנרחב.

פרופ' אהוד אסיה הוא מנהל מחלקת עיניים, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא ומנהל רפואי של "עין טל", בית חולים פרטי לרפואת עיניים בתל אביב.

בואו לדבר על זה בפורום קטרקט - בניהול העמותה לחקר בריאות העין.

לקריאה נוספת לחצו על עדשות מגע