חסימת דרכי הדמעות - מה ניתן לעשות למניעת דלקות?

חסימת דרכי הדמעות אצל תינוקות ומבוגרים היא בעיה שיכולה להוות מטרד בצורתה הקלה, אך עלולה להוביל לסיבוכים כגון דלקות וזיהומים קשים. אבחנה וטיפול מתאימים יכולים לפתור את בעיית החסימה, לשפר את איכות החיים ולמנוע סיבוכים.

בלוטת הדמעות נמצאת בארובת העין, מעל חלקו החיצוני של העפעף העליון. בלוטה זו אחראית לכ-70% מהפרשת הדמעות. שאר הדמעות מופרשות מבלוטות דמע נוספות הקיימות בעפעפיים. במנגנון המצמוץ בעת סגירת העפעפיים, מתרחשת העברה של הדמעות אל מערכת ניקוז, שראשיתה בפתחים זעירים הנמצאים בחלק הפנימי של העפעפיים, קרוב לאף.

פתחים אלה מובילים לתעלות קטנות (קנליקולי) המתנקזות לשק הדמעות, משם לתעלת הדמעות, ולבסוף לחלק הפנימי של האף והגרון. זו הסיבה שאם נטפטף לעיניים טיפות, נחוש כעבור מספר שניות את טעמן בפה.

באופן נורמלי, בזמן הלידה או אחריה, נפתח החלק הסופי של תעלת הדמעות, דבר המאפשר את מעבר הדמעות התקין וניקוזן אל האף. במידה שפתח זה לא נפתח, יסבול הילוד מדמעת והפרשה מוגלתית. כאשר קיימת חסימה מסוג זה, שק הדמעות מתמלא בנוזל שאינו מוצא את דרכו החוצה. הנוזל משמש קרקע פורייה לחיידקים, שעלולים להתרבות ולגרום לדלקת של שק הדמעות (דקריוציסטיטיס), המחייבת אשפוז וטיפול אנטיביוטי.

האבחנה מסתמכת על ההורים. ההורים ידווחו על דמעת תמידית, בדרך כלל בצד אחד, גם כשהתינוק אינו בוכה. בנוסף, הם יתארו הפרשה מהעין לאורך זמן. רופא העיניים יכול להיעזר בטפטוף חומר צבע מיוחד לעין וצפייה על משך היעלמותו (Dye disappearance test).

ברוב המקרים מקובל לטפל בטיפול שמרני עד גיל שנה. הטיפול כולל עיסויים מיוחדים, הנועדים לגרום ללחץ על שק הדמעות ולפתיחה של איזור החסימה. לחץ זה אינו מכאיב לתינוק ומבוצע מספר פעמים ביום, לפני ההנקה. במרבית המקרים (כ-90%), טיפול זה יוביל לפתיחה של החסימה ולפתרון הבעיה. בנוסף, הטיפול כולל גם טיפות ומשחה אנטיביוטיות למניעת התפתחות זיהום.

במידה שהטיפולים הללו לא הועילו, ניתן בגיל שנה לבצע שטיפה ופתיחה על ידי רופא עיניים. פעולה זו מבוצעת בחדר ניתוח בהרדמה כללית ונמשכת מספר דקות.

בקרב מבוגרים מיקום החסימה הוא מעט גבוה יותר - באזור תעלת הדמעות. במרבית המקרים החסימה מתרחשת אצל נשים מבוגרות, אשר כתוצאה משינויים הורמונליים מתייבש אזור התעלה הצר ונסתם. סיבות אחרות הן מחלת סינוסים, פוליפים באף, טראומה או גידולים.

האבחון נעשה בעיקר לנוכח תלונות של אדם הסובל מחסימת דרכי דמעות נרכשת, הכוללת דמעת קבועה, בדרך כלל בצד אחד, אך היא תיתכן גם בשני הצדדים. בנוסף, הסובל מהחסימה יתאר דלקות עיניים חוזרות או דלקות בשק הדמעות. בדיקה לאבחנה זו מתבצעת לרוב במרפאה. רופא העיניים משתמש במזרק בעל צינורית דקיקה, שבאמצעותה הוא שוטף את צינורית הדמעות במטרה לבדוק את מעבר הנוזל אל האף. במידה ושטיפה זו לא צלחה, רוב הסיכויים שמדובר בחסימת דרכי דמעות.

טיפול בחסימת דרכי דמעות נרכשת אצל מבוגרים מורכב יותר מהטיפול בתינוקות. בשונה מהמצב אצל תינוקות, אצל המבוגר לא ניתן לשחרר את החסימה על ידי פתיחה ושטיפה בלבד. הטיפול כולל ניתוח ליצירת מעקף משק הדמעות, ישירות אל האף ללא מעבר בתעלת הדמעות הגרמית. ניתוח זה יכול להתבצע באופן חיצוני, או פנימי (אנדוסקופי).

ניתוח חיצוני (DCR) - בניתוח זה החתך מתבצע באף, קרוב לזווית העין. המנתח יוצר פתח בין שק הדמעות והאף, ומעביר צינוריות סיליקון זעירות הנשארות באזור במשך מספר חודשים ולאחר מכן מוצאות. הצלחת הטיפול גבוהה, אך נותרת צלקת קטנה באזור האף.

ניתוח פנימי (אנדוסקופי, EDCR) - ניתוח זה מבוצע לרוב על ידי צוות הכולל רופא עיניים ואף-אוזן-גרון. רופא אף-אוזן-גרון מגיע לאזור הפנימי דרך נחיר האף בעזרת אנדוסקופ דק, ויוצר את הפתח בין האף ושק הדמעות, זאת ללא צורך בחתך בעור. גם בניתוח זה מוחדרות צינוריות סיליקון המסייעות לשמור על דרכי הדמעות פתוחות, וכעבור מספר שבועות הן מוצאות. ניתוח זה מועדף במרבית המקרים היות שהוא נוח יותר למטופל ואינו מותיר צלקות.

ד"ר אורי מלר הוא רופא עיניים בכיר במרכז הרפואי "עיניים" ובמרכז הרפואי "קפלן".

בואו לדבר על זה בפורום בריאות העין.