פטריגיום: זהירות מהשמש בעיניים

פטריגיום (Pterygium) - ובעברית תבלול - הוא נגע נפוץ בעין, בקרב אנשים הגרים בארצות שטופות שמש כמו ישראל. פטריגיום היא מחלה ניוונית כרונית של הלחמית (לובן העין), המתבטאת בצמיחה הדרגתית של רקמה מרובת כלי דם - מהלחמית אל הקרנית. בישראל המחלה מתרחשת בקרב 1 מ-10 ישראלים, בגילאים 20 עד 70. שוטרים, חיילים, נהגים, פועלי בניין ואלה המכורים לים - מצויים בסיכון גבוה יותר. באוסטרליה, טיבט ומונגוליה ובארצות הקרובות לקו המשווה ומאופיינות במזג אוויר חם, יבש ומאובק, שיעור התופעה מאמיר - ונע בין 15 לבין 18 אחוזים. ככל שמצפינים מהקו המשווה, לארצות צפון אירופה, השכיחות צונחת לכ-3%.

מה גורם לפטריגיום?

חשיפה ממושכת לקרינת UV היא הגורם העיקרי להתפתחות הפטריגיום. מחקרים הראו שקרני האור מתמקדות באיזור קטן, הנמצא בגבול שבין לובן העין והקרנית. נזק הנוצר באיזור זה מעודד את יצירת הפטריגיום - וצמיחתו לכיוון הקרנית. מחקרים אחרים הדגימו שדלקות כרוניות של העין מעודדות את הופעת הפטריגיום.

מהם הסימפטומים של פטריגיום?

פטריגיום נראה כמו נגע דמוי כנף או משולש, המתפשט מאיזור הלחמית הנזאלית לכיוון הקרנית. הפטריגיום מופיע במגוון גדלים וצורות, החל מפטריגיום קטן - ולא משמעותי, החודר למרחק של פחות מ-1 מ"מ אל הקרנית; ועד לפטריגיום גדול, החודר אל מרכז הקרנית. הוא יכול להיות שטוח או בשרני ועבה; להופיע בעין אחת או בשתי העיניים; לעיתים רחוקות יהיה דו-ראשי - ויצמח משני צדי הקרנית ולעיתים יחזור לצמוח, גם לאחר שהוסר בניתוח. במקרים רבים, הפטריגיום מתפתח באיטיות - לאורך שנים ומתקדם בהדרגה למרכז הקרנית.
הפטריגיום גורם להפרעה משמעותית לעין ולראיה, המתבטאת בתחושת גירוי ואי נוחות בעין, שינויים בחדות הראיה, פגיעה ביכולת להרכיב עדשות מגע, ופגיעה במראה האסתטי. כאשר הפטריגיום גדול, מעובה ובולט מעל פני משטח העין - הוא עלול לגרום לדלקת כרונית של משטח העין החיצוני. הדבר מתבטא באודם ניכר של העין, דמעת, גירוי, צריבה ואי נוחות מתמידים בעין. פטריגיום עלול לגרום לעיוות של הקרנית - ובעקבות זאת, להזדקקות למשקפי ראייה עם צילינדר.

כיצד ניתן לטפל בפטריגיום?

כאשר הפטריגיום קטן ואיננו גורם לתלונות, אין צורך בטיפול כלשהו. כאשר מופיעים סימני דלקת, גירוי ואי נוחות בעין, הטיפול נעשה על ידי נוגדי דלקת שונים הניתנים בטיפות, כגון סטרואידים או נוגדי דלקת לא סטרואידליים, כגון וולטרן; וכן בעזרת דמעות מלאכותיות, שאינן מכילות חומרים משמרים.
כאשר הפטריגיום מתקדם משמעותית אל תוך הקרנית, גורם לעיוות הקרנית ולהפרעה בראייה (המתבטאת בהופעת צילינדר גבוה במשקפיים), כאשר הוא גורם לגירוי ואודם בעין, או כאשר הוא מהווה הפרעה אסתטית - בכל המצבים האלה, מומלץ לעבור ניתוח להסרת פטריגיום.
פטריגיום. אילוסטרציה: שאטרסטוק

כיצד מתבצע ניתוח פטריגיום?

קיימות שיטות שונות ורבות לניתוחי פטריגיום, הכוללות את הסרת נגע הפטריגיום והשתלת לחמית באיזור הסרת הנגע; ושימוש בחומר כגון מיטומיצין C לאחר הניתוח, שגורם להקטנת הסיכון להישנותו בעתיד.

ניתוח פטריגיום מתבצע ע"י רופא עיניים מומחה למחלות קרנית. הניתוח נמשך כ-30 עד 40 דקות - ונעשה בהרדמה מקומית, באשפוז יום. בסוף הניתוח, מונחת עדשת מגע טיפולית, המאפשרת ריפוי מהיר יותר של אזור הסרת הפטריגיום. ביום הראשון שלאחר הניתוח, ייתכנו כאב ואי נוחות; ובשבוע הראשון, ייתכנו אודם ותחושת גירוי. לטובת הפחתת התגובה הדלקתית לניתוח - והסיכון להישנות הנגע המטופל, יתבקש המטופל להזליף לעין טיפות אנטיביוטיקה וסטרואידים - ובהמשך רק טיפות סטרואידים.

למה למהר? האם לא כדאי להימנע מניתוח?

הימנעות מניתוח להסרת הפטריגיום ודחיית טיפול אינה מומלצת - משום שככל שיתקדם, יגרום הפטריגיום להפרעה רבה יותר בראייה, לתחושות אי נוחות, להופעת דלקת כרונית ולהפרעה קוסמטית. בפטריגיום מתקדם, בעיקר, תיווצר לעיתים צלקת באזור ראש הפטריגיום בקרנית - ולא ניתן יהיה להסירה בניתוח. גם מסיבה זו, מומלץ לא להמתין עד שהפטריגיום יגיע למרכז הקרנית - ולהסירו כשהוא עדיין קטן.

השימוש במיטומיציןC בניתוחי פטריגיום מקטין את הסיכון לצמיחה מחודשת של פטריגיום לכ-5%. במקרים של חזרת הפטריגיום - מומלץ לבצע ניתוח חוזר.

חשוב לדעת כי לא ניתן לבצע ניתוחי קטרקט או ניתוחים להסרת משקפיים בלייזר, אצל אנשים עם פטריגיום - וכי ניתוח להסרת פטריגיום הוא תנאי מוקדם לביצוע הניתוחים הללו.

פרופ' אבי סלומון הוא רופא בכיר ביחידת הקרנית במרכז הרפואי הדסה אופטימל והדסה עין כרם בירושלים.