משאירים טעם טוב

חג האהבה החל בקרוב קורא לזוגות לצאת ולהפגין את אהבתם, לשלוח פרחים, לחגוג במסעדות וכמובן, להתנשק, להתחבק ולהיות יחד.

איך אפשר לשמור על פה נקי והיגייני, שיעשה חשק להתנשק...? "לא תמיד נשיקה היא דבר כל כך מפתה" אומר ד"ר ממרייב, רופא שיניים, "אנחנו תמיד רוצים לחשוב על נשיקה כדבר רומנטי, אבל ישנן כמה עובדות שכדאי לשים לב אליהן, למשל - בנשיקה מועברים חיידקים הנמצאים בחלל הפה. ל -90% מהאוכלוסייה הבוגרת יש מחלת חניכיים שפעילה בדרגות שונות. זה אומר שלרובנו, לכל אחד במידה אחרת, יש תרכובות גופרית בפה, שהינן הגורם העיקרי לריח לא נעים, מה שעלול לדחות את הצד השני. ישנם אנשים הסובלים מעששת, שזוהי ממש מחלה מדבקת, שיכולה לעבור בנשיקה וכמובן כשמדובר בוירוסים שונים הסיכוי להדבקות באמצעות נשיקה הוא גבוה ביותר".

הגורם העיקרי לחיידקים ולתרכובות הגופרית בפה הוא המטען הגנטי של כל אחד מאיתנו. "גם מי שלא בורך במטען הגנטי הנכון יכול ליהנות מפה נקי, נטול ריחות ועם מה שפחות חיידקים", אומר ד"ר ממרייב, יועץ של חברת אוקסיפרש "הדרך לכך היא באמצעות שמירה על היגיינת פה על בסיס קבוע הכוללת שלושה שלבים, המבטיחים תוצאות בזמן קצר":

שלושת השלבים בדרך לנשיקה :
1. ניקוי לשון - כ 75% מהריחות והחיידקים בפה יושבים בלשון, והיא המפיצה הגדולה של ריח רע מהפה. רובנו מקפידים לצחצח את השיניים בעוד החיידקים על הלשון ממשיכים להתפתח. מספיקה פעם אחת של ניקוי לשון, בעזרת מנקה לשון, בכדי להוריד ב 50% את כמות החיידקים עליה.

2. צחצוח שיניים - החיידקים בפה מתפתחים במהירות ומלבד ריח רע הם יוצרים חורים ודלקות חניכיים, שזה לא משהו שכייף להתנשק איתו... ולכן יש להקפיד לצחצח לפחות פעמיים ביום. רצוי להשתמש במשחה המכילה חומרים המפרקים את תרכובות הגופרית והחיידקים הנמצאים בחלל הפה, דוגמת החומר אוקסיג'ן.

3. מי פה - שטיפת הפה לאחר כל צחצוח מגבירה את תחושת הרעננות אך גם מטפלת באזורים שלא מקבלים התייחסות בצחצוח השיניים: החניכיים והאזור שמאחורי הלשון. מי הפה שוטפים את החיידקים באזורים אלה. חשוב להשתמש במוצרים ללא אלכוהול מאחר ואלכוהול מייבש את הפה ומחריף את הריח הרע בפה.

עששת היא מחלה אותה מחוללים חיידקים המצויים בפה ואשר פוגעת בחומר המסוייד של השיניים. חיידקים אלו ניזונים מסוכר והתוצר של פעולת החיידקים על הסוכר (כל סוג של סוכר כולל רב סוכרים כעמילן וכיו"ב) היא חומצה (אצטית, פומרית ולקטית) הממיסה בשלב ראשון את האנמל של השן (שכבת השן החצונית).

תהליך זה הוא לא רק חד כיווני אלא גם הפיך : מינרלים חוזרים לאנמל מן הרוק וממלאים את החומר המסוייד המתפרק. שיווי משקל בין שני התהליכים הנ"ל משמעותו שאין התקדמות של עששת בשיניים. כאשר תהליך ייצור החומצה מתגבר על תהליך חזרת המינרלים בגלל אספקת מזונות סוכריים לפה בתכיפות רבה אז למעשה ישנה התקדמות של העששת והרס מתקדם של השיניים מתחיל בעיקר בנקודות המגע בין השיניים ובחריצי השיניים ומתקדם לכוון הדנטין (שכבת השן הפנימית) שם התהליך הוא מהיר יותר ופחות תלוי באספקת סוכר מכיוון שבמקומות אלו ישנם חלבונים אשר משמשים קרקע מזון בעצמם לחיידקים אחרים המצויים אף הם בפה. בדנטין תהליך עששתי זה איננו הפיך. בסופו של תהליך זה נהרס חלק ניכר של השיניים ונפגע מוך השן המזעיק אותנו לרופא/ת השיניים מאוחר מדי בתגובת כאב.

עד כה לא פותח חיסון למחלה זו וגם אין טיפול אנטיביוטי שיכול לעצור את העששת ולכן הטיפול בעששת מתבסס על מניעה של אספקת סוכרים תכופה לפה וחינוך להיגיינה אורלית ועל גילוי מוקדם של נגעים עששתיים תועלת רבה במניעת עששת יש לפלואורידים (במזון בשתיה ובמשחות) בהקשיית שכבת השן החיצונית והפיכתה לעמידה בני תקיפת חומצות, קדיחת הרקמות נגועות ושחזורן בחומרי שחזור שונים.

העששת היא הגורם העיקרי לאיבוד חומר שן ושיניים וכיום המחלה הנפוצה ביותר בעולם (כ97% מן האוכלוסיה סובלים ממנה במהלך חייהם ). יחד עם זאת אחד מעשרת ההישגים הגדולים של הרפואה המונעת היא שכתוצאה מהפלרת מי שתייה פחתה התחלואה בעששת בארצות בהן הופלרו המיים בשיעור של עד 80%.

בואו לדבר על כך בפורום רפואת שיניים