על שימוש בויאגרה בשבת

על הלכה ויהדות ורפואה, מה בינהן

מאז ומתמיד עסקה היהדות וההלכה בכל התחומים המקיפים את מכלול חיינו בעולם הזה (ובעולם הבא) עסקה בצורך להבהיר לבני האדם את הדרך הנכונה לנהוג בה, לבאר סתומים ולהיטיב עם החולים והסובלים.

הרפואה, המתקדמת כמו ה"קלאסית" מציבה דילמות מרתקות ולעיתים קשות לפיתרון - במדור זה ננסה להציג פן אחר של אותן בעיות, התמודדות במישור הרוחני/פרקטי - פסיקות וביאורים מפי גדולי הרבנים והעוסקים במקצועות הרפואה.

על מנת להעביר חלק מעולם תוכן דתי לתוך אתר חילוני נדרשנו לכמה שינויים בפורמט הרגיל של הכתבות באתר - לא קיצרנו, לא ערכנו, נתנו למאמרים את האורך שלהם ואת הכבוד המגיע להם - המאמרים מובאים בצירוף קישור למאמר במיקומו המקורי באתר המכון (מכון שלזינגר), שם תוכלו לקרוא לעומק את כל המובאות והמקורות שעליהם מסתמך המאמר.

קריאה נעימה ומעשירה
לתגובות: עורכי האתר

בעיות בתיפקוד המיני של הגבר הם מסוג הבעיות שהצינעה יפה להן. גברים רבים הסובלים מבעיות בתחום זה אינם פונים כלל לקבלת עזרה רפואית בגלל הרגשת בושה מעצם קיום הבעיה אצלם, וכן משום שאינם יודעים שבחלק גדול מן המקרים הבעיה ניתנת לטיפול. אלו שפונים לרופא מומחה לענין זה מסתירים זאת לפעמים מנשותיהם, ואף מרבניהם. לכן נראה לענ"ד שראוי לברר בכתב שאלה הלכתית זו, שנהייתה אקטואלית בימים אלו.

הויאגרה
לאחרונה יצאה לשוק, ופורסמה בהבלטה גדולה באמצעי התקשורת, גלולת הויאגרה השימוש בה בטוח כמעט לחלוטין , והיא נפוצה יותר ויותר כטיפול פשוט וקל בבעיות בתיפקוד הגבר בשעת תשמיש; במקרים רבים היא מחליפה טיפולים הרבה יותר מסובכים שהיו מקובלים עד עתה. גברים רבים הסובלים מסוכרת, ממחלת לב חסימתית, מיתר לחץ דם, ואף מדיכאון, באופן הפוגע בתיפקודם בשעת תשמיש, וכן גברים מבוגרים שרמת תיפקודם ירדה עם השנים , השימוש בגלולת הויאגרה עשוי לפתור את בעייתם ברוב גדול של המקרים. לשימוש בגלולה עלולות להיות תופעות לוואי קלות וקצרות-מועד, ככאב ראש, סומק בפנים, גלי חום, שילשולים קלים וצרבת. יש לציין שתרופה זו אינה נמצאת בסל הבריאות, ומחירה לא זול כמה עשרות שקלים לכדור.

גלולה זו אינה 'תרופה'; היא אינה מרפאה דבר בגוף הגבר שנוטל אותה, אלא פועלת בעקיפין על כלי הדם של האבר, כשהיא תומכת במנגנון הטבעי של הקישוי ומחזקת אותו. גלולת הויאגרה גורמת לאפשרות להגיע, לאחר כשעה מנטילתה ולמשך כמה שעות, לקישוי בעקבות גירוי מתאים, ובעקבותיו לקיום תשמיש רגיל, גם במקרים רבים שללא השימוש בגלולה זו התשמיש לא היה אפשרי. לגברים רבים אין למעשה אפשרות לקיים את מצוות עונה ללא נטילת הגלולה הזו קודם לקיום המצוה.
והנה, ידוע שחלק מציוויי השבת הוא תשמיש המיטה, שמעונג השבת הוא . מצד שני קיים איסור ליטול תרופות בשבת למי שאינו מוגדר כ'חולה'. ונשאלת אם-כן השאלה: האם מותר למי שזקוק לכך ליטול גלולת ויאגרה בשבת כדי לאפשר לו, או להקל עליו, לקיים את המצוה?

בשו"ע ריש סי' שכח נפסק שמי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה בשבת, גזירה משום שחיקת סמנים. ולמרות שכיום הגזירה הזו אינה מעשית כלל, שהרי מקובל היום ליטול תרופות מוכנות שהן עצמן כבר שחוקות וטחונות הרי גזירת חז"ל שבטל טעמה לא בטלה . ואין להקל לבעל המיחוש ליטול תרופות משום שהוא מצטער, והרי יש מן המצטערים שצערם מחשיב אותם כחולים ממש כי הגזירה שלא להשתמש בתרופות נאמרה דווקא למצטערים, וברור אם-כן שאי אפשר לבטל גזירה זו למי שבדיוק עבורו נגזרה; וטעם הגזירה הוא החשש שמא מרוב צערו יגיע הסובל עצמו, או יגיעו העוסקים בדבר בעבורו, לשחיקת סממנים, שיש בה איסור דאורייתא של טוחן . ולכאורה ברור שהצורך בסיוע תרופתי לצורך התשמיש לא הופך את הגבר לחולה, ואין אם כן לכאורה שום היתר לשימוש בתרופה לצורך זה.

א. תרופה שאינה מרפאת אינה תרופה
-------------------------------------------------------
אולם הגרא"י וולדנברג שליט"א חידש שיש תרופות שאינן בכלל הגזירה: לדעתו תרופה שכל מטרתה אינה לרפא את החולה, אלא רק לשכך את כאביו אינה בכלל הגזירה שלא לעשות פעולות רפואיות בשבת משום החשש לשחיקת סממנים. על פי אותו עיקרון התיר הגר"מ שטרן זצ"ל בשו"ת באר משה ליטול בשבת כדורים להפגת השינה, בפרט כאשר נוטלים אותם לצורך לימוד תורה או קיום מצוה אחרת. לפי זה יתכן שגם תרופה שמטרתה לאפשר תשמיש, ולא באה כדי לרפא, אינה בכלל גזירת שחיקת סממנים, והיא מותרת בשימוש בשבת. אולם כתב לי הרב נויבירט שליט"א שהדברים תמוהים, שהרי כלל בידינו דכל שהוא מאכל בריאים מותר לאוכלו בשבת וכל שאינו מאכל בריאים אסור לאוכלו בשבת, ואדם בריא גם אם הוא רעב לא יטול תרופות להשביע את רעבונו; לכן לדעתו אין מקום להקל על-פי סברא זו. ונראה שלדעת שני הגדולים הנ"ל הכלל הזה בא להתיר אכילת מאכל בריאים גם כשהיא לצורך רפואי, ואינו בא לאסור לאכול דבר שאינו מאכל או לעשות פעולה רפואית כלשהי כאשר אין מדובר במיחוש או מחלה אלא בצורך אחר. ועדיין צ"ע.

ב. מותר ליטול תרופה לצורך מצוה
--------------------------------------------------
אולם אפילו אם נאמר שיש בגלולת הויאגרה גם צד של ריפוי ניתן לצרף כסברא להקל את מה שפסק הגרי"י וייס זצ"ל במנחת יצחק , שמותר למי שיש לו מיחוש בליבו, ולפי פקודת הרופאים צריך לבלוע תרופות קודם ואחר תשמיש כדי שלא יזיק לו התשמיש, לקחת את התרופות גם בשבת. הגרי"י וייס הוכיח את דבריו מתוך שהתירו הפוסקים לבנות מחיצה לצניעות ע"י גויים בשבת לצורך קיום מצוות עונה, משום שזהו שבות דשבות במקום מצוה; וק"ו שיש לדעתו להתיר לצורך קיום מצוות עונה את הגזירה דרבנן על נטילת תרופות משום שחיקת סממנים, על פי דברי הרדב"ז שהוכיח מהרמב"ן ודעימיה שאם מותר לומר לנכרי לעשות מלאכה לצורך חולה כל שכן שיהיה מותר לאותו חולה לשתות סמנין, שהרי גזירת שחיקת סממנים קלה מאיסור אמירה לנוכרי. ולפי זה יהיה מותר לצורך מצוות עונה אף ליטול תרופה ממש בשבת . ואומנם הגרי"י נויבירט שליט"א היקשה עליו שאין להשוות בין היתר אמירה לגוי לעשות מעשה שליהודי אסור לעשותו בשבת, לבין עשיית מעשה אסור ע"י היהודי עצמו. לכן קשה למעשה להתיר לגמרי שימוש בתרופות לצורך קיום מצוות עונה; אך בצירוף הסברא הנ"ל שאין להגדיר את גלולת הויאגרה כתרופה ממש, מפני שאינה מרפאת כלל יש לכאורה מקום להקל.

ג. חוסר אפשרות לשמש דומה ל'סכנת אבר' או לפחות לחולי
----------------------------------------------------------------------------------
עוד יש לצרף סברא אחרת; יתכן לומר שבעיה של גבר בשעת התשמיש דומה לאי-תיפקוד של כל אבר אחר בגוף, שכדי לפתור בעיה כזו הקילו לפעמים לנהוג בשבת כמו במקרים של סכנת אבר , ואף לעבור על איסור דרבנן גמור . כמובן שניתן להקל על פי סברא זו רק אם נגדיר ש'סכנת אבר' שעליה דיברו הפוסקים בענין שבת כוללת לא רק סכנה לאיבוד האבר, אלא גם מצב של אי תיפקוד אותו אבר. וגם אם לא נקל כל כך, ולא נרצה לסמוך על סברא זו ולהגדיר כל מי שתיפקוד אחד מאבריו פגוע כמי שיש סכנה לאחד מאבריו אולי לא גרע הסובל מאי-תיפקוד בענייני תשמיש מסתם חולה, על-פי הגדרת הגרא"י וולדנברג שליט"א שבכל מקרה שיש 'דבר שחסר לאדם להיותו שלם כיתר בני האדם נקרא חולה', ובכך התיר לאדם הסובל מגימגום לעשות תרגילי נשימה מיוחדים בשבת . וראה בספר נשמת אברהם לפרופ' רא"ס אברהם שליט"א שהתיר אף להזריק בשבת חומרים מרחיבי כל-דם לגופים המחילתיים שבאבר כדי לאפשר תשמיש, כל עוד המדובר רק על איסורים דרבנן, וכותב שהסכים לו הרב נויבירט שליט"א. וכ"כ לי הרב נויבירט שליט"א, שכל שאבר התשמיש לא יכול לפעול את הפעולה שיועדה לו לקיום מצוות פו"ר יש בכך משום 'סכנת אבר', ומותר לטפל בכך בתרופות בשבת כנ"ל . וכן פסק הר"ש דייכובסקי שליט"א .

ד. הוריית שימוש נמשך בתרופה מגדירה מצב כחולי
------------------------------------------------------------------------
עוד הוסיף הרב ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א, שניתן לצרף לקולא בענייננו את סברת הר"ש קלוגר זצ"ל ב'ספר החיים' שלו סי' שכח פ"ו, שמותר בשבת ליטול תרופה שנוטלים אותה במשך כמה ימים כדי שלא יחלה. והרב נויבירט שליט"א הביא ראיה לדבריו מהרמב"ם הל' שבת פכ"ב סוף ה"ז, וכפי שפירש הר"ן (הרא"ה) סוגיא זו, עיי"ש. וכן מובא בספר 'אורחות רבנו הקהילות יעקב' , שתרופה שנוטלים אותה במשך כמה ימים מותר ליטול אותה בשבת, משום שעצם העובדה שצריך ליטול אותה במשך כמה ימים מוכיחה שהצורך לקחתה הוא בגדר מחלה ולא רק בגדר מיחוש; ומשום כך התיר החזו"א גם להתחיל לקחת כדור בשבת אם יש לקחתו במשך כמה ימים. ולפי זה לכאורה הוא הדין שאם יש צורך בשימוש קבוע בתרופה בכל עשיית פעולה מסויימת, מוכח שהתרופה הזו ניטלת עבור דבר המוגדר כמחלה ולא כמיחוש בעלמא. כך הוא לפחות מצד הסברא .

מסקנה
מכל הנ"ל נראה לענ"ד להציע לפני פוסקי הדור שיש להתיר לזקוק לכך ליטול גלולות ויאגרה בשבת לצורך קיום מצוות עונה.

בואו לדבר על כך בפורום הפרעה בתפקוד המיני
ובפורום רוקחות ותרופות