לגעת, לחבק וללטף

העיסוק במיניות, אינטימיות ותפקוד מיני לא נשמע טבעי בשעה שאנו נמצאים ברמת סטרס גבוהה. חלק מהקוראים יטענו, אולי בצדק, שהנושא אף מיותר: "מי בכלל חושב על סקס?", "למי יש ראש להשקיע באינטימיות?". אולם, זוהי הזדמנות מצוינת לבחון את הקשר בין אינטימיות ומתח (סטרס).

במחקר שנעשה בארה"ב בשנת 2002 טענה אחת החוקרות, פרופ' לאורה קליין, שגברים ונשים מגיבים באופן שונה למצבי סטרס. במשך שנים האמינו מדענים שמתח גבוה מביא להפרשת הורמונים הגורמת לשתי תגובות הישרדות: בריחה (FLIGHT) או מאבק (FIGHT). כיום חושבים החוקרים שלנשים יש עוד אפשרויות תגובה. בזמן מתח מופרש אצל הנשים הורמון נוסף: האוקסיטוצין. זהו הורמון הנקרא גם ההורמון המרגיע. במצבים רגילים הוא מופרש בתגובה לחיבוק, התרגשות מינית ואורגזמה ומעודד את האישה להתחבר לבן זוגה, לחבק ולאהוב אותו. האוקסיטוצין מופרש גם אצל נשים מניקות ומסייע לקשר הנוצר בין האם לתינוק ולצורך שלה לטפל בו. לכן, הפרשת ההורמון הזה בזמן סטרס, מקטינה את הצורך של האישה להגיב בבריחה או במאבק ומעודד אותה ליצור אינטימיות. אין הכוונה ליחסים אינטימיים או ליחסי מין, אלא לצורך של האישה לטפל, להתיידד, לפטפט, לדאוג לאחרים וליצור אווירה של קירבה ואינטימיות מרגיעה.

התגובה המרגיעה הזו פחות בולטת אצל גברים, מפני שסטרס יוצר אצל הגבר כמות גבוהה של טסטסטרון. הטסטסטרון, הורמון המין הגברי, מפחית את ההשפעה המרגיעה של האוקסיטוצין. לכן, במצבי סטרס גברים אינם נוהגים לפטפט, לחבק או להתקרב, אלא לרוב מגיבים בהסגרות לתוך עצמם, בשתיקה וביציאה מהבית או לחילופין בכעס, מריבה ומאבק.

ואיך כל זה מתקשר למיניות? ראשית, חשוב להזכיר, שמיניות היא לא רק סקס. מיניות כוללת את הזכות לקבל ולהעניק מגע, אהבה, חיבה ואת הזכות לשתף ברגשות, מחשבות ותחושות. פעולות אלה תורמות לשיפור המצב הבריאותי הפיזי והנפשי. בימים שבהם משתבשים אורחות חיינו חשוב לשמור על הזכויות האלה. ילדים זקוקים לזה, קשישים זקוקים לזה וגם בני הזוג שלנו. במקום יחסי מין אפשר לגעת, לחבק וללטף. מומלץ למצוא זמן לשיחות אינטימיות ולשתף ברגשות, בחששות, ברגעי עצב או ברגעי שמחה. יש אנשים שלמרות המתח מוצאים אפשרות להתייחד עם בני זוגם, לקיים יחסי מין וליהנות מההשפעה המרגיעה הנוצרת בעקבות הגירוי והאורגזמה.

ולכל מי שחושב שרק אנחנו כבני אדם המצאנו את הקשר שבין מגע, סקס וסטרס, רציתי לספר לכם שזה מן הטבע. ד"ר קורט רוטרשל, אחד מצוות החוקרים העוקבים אחרי חיי האווזים אפורי הרגל החיים באלפים באוסטריה, הציג את ממצאיו בכנס העולמי של "האקדמיה למחקר מיני" שנערך באמסטרדם בהולנד, באוגוסט 2006. מתברר שאווזים חיים בזוגיות מונוגמית כל חייהם. ההזדווגות ביניהם נעשית לא רק בתקופת הפוריות להולדת צאצאים, אלא בכל פעם שנוצר זוג חדש "אחרי החתונה האווזית".

האוקסיטוצין הנוצר במהלך ההתקרבות וההזדווגות של הזוג האווזי מאפשר את החיבור הנפשי ביניהם. בנוסף, בכל פעם כשאחד מבני הזוג מותקף על-ידי מישהו מהלהקה, בן הזוג השני ממתין לו, מתקרב אליו, נצמד אליו בליטוף או מתחיל להזדווג איתו. החוקרים משערים שזו הדרך האווזית לתמיכה זוגית ולהשגת תחושת רגיעה ובטחון.

אז אם האווזים - למה לא אנחנו?

הכתבה פורסמה במקור ב"בריאות" מעריב, אוגוסט 2006, במדור: משחקים למבוגרים.

למידע נוסף, ראו באתר רפואת נשים שיבא. הכותבת מנהלת את השרות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית, בי"ח שיבא - תל השומר.

לתגובות: [email protected]

בואו לדבר על זה בפורום סקסולוגיה ובפורום מיניות האישה.