סטרייטים אבודים: על הומוסקסואליות לטנטית

הם מפחדים...

חשבתם פעם מדוע דווקא גברים סטרייטים גבריים מאוד נרתעים כל כך מהומוסקסואלים? הרי הם גם גבריים וגם חושקים בנשים. למה כל כך מפריע להם שיש גברים אחרים שנמשכים לגברים?

כשעבדתי, לפני שנים רבות, במחלקה סגורה באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים, שאל אותי אחד המאושפזים אם אני הומוסקסואל, משום שהוא לא סובל הומוסקסואלים ולא היה רוצה שהומוסקסואל יטפל בו. פרט לשאר ייסוריו, סבל גבר זה מקנאה רומנטית קשה כלפי אשתו והיה משוכנע שהיא בוגדת בו עם גברים אחרים במהלך האשפוז.

הומוסקסואליות לטנטית היא משיכה מינית כלפי בני אותו מין, שאינה נחווית או מבוטאת בצורה גלויה. המושג הוצע לראשונה ע"י זיגמונד פרויד, אבל הפסיכואנליזה, ולפיו הומוסקסואליות "לטנטית" או "בלתי מודעת" נובעת מכישלון להדחיק ולעדן משיכה של גברים אל בני מינם. הסימפטום כוללים פחד להיות הומוסקסואל, חלומות בעלי תוכן הומוסקסואלי גלוי או סמוי, פנטזיות ודחפים הומוסקסואליים מודעים, פאניקה הומוסקסואלית, הפרעה בתפקוד ההטרוסקסואלי ותגובות פאסיביות כנועות לגברים אחרים.

קארל אברהם, מחשובי הפסיכואנליטיקאים, מצטט את העמדה הפרוידיאנית לגבי הומוסקסואליות לטנטית: "בפרטים נורמאליים המרכיב ההומוסקסואלי של הדחף המיני עובר עידון. תחושות של אחדות וחברות שוללות כל ביטוי מיני בקרב גברים הטרוסקסואלים. גברים נורמאליים אלה נרתעים מכל מגע גופני שעלול להשתמע ממנו מגע של רוך עם בן אותו מין...".

הפסיכולוגיה המדעית מתקשה בדרך-כלל לתרגם את טענותיה של התיאוריה הפסיכואנליטית להשערות הניתנות לבדיקה אמפירית. "התת-מודע" אינו ניתן לתצפית ולמדידה והביטויים ההתנהגותיים שלו הם, לרוב, פרי פרשנות מרחיקת-לכת. על רקע זה מעניין לציין ניסוי, שנערך ע"י הפסיכולוגים אדמס, רייט ולהר, שבדקו את השערתו של פרויד בדבר הומוסקסואליות לטנטית.

ממצאי המחקר פורסמו בשנת 1996 בכתב-העת היוקרתי Journal of Abnormal Psychology במאמר הנושא את הכותרת: "האם הומופוביה קשורה לעוררות הומוסקסואלית?". המחברים חקרו את תפקידה של עוררות הומוסקסואלית בקרב גברים שהיו הטרוסקסואלים באופן בלעדי וביטאו עמדות שליליות כלפי פרטים הומוסקסואלים. על סמך ציוניהם בשאלון שבודק הומופוביה (פחד אי-רציונאלי מהומוסקסואלים) חולקו הגברים לשתי קבוצות: 35 גברים הומופובים ו-29 גברים לא הומופובים. אלה גם אלה נחשפו לגירויים מיניים שכללו סרטי וידיאו הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים ולסביים. בהמשך נמדדו השינויים בהיקף הפין שלהם. בשתי הקבוצות נצפתה הגדלה בהיקף הפין נוכח סרטי הווידיאו ההטרוסקסואלים והלסביים, אך רק בגברים ההומופובים נצפתה הגדלה בהיקף הפין נוכח הגירוי ההומוסקסואלי הגברי. מסקנת החוקרים היא שהומופוביה קשורה כנראה לעוררות הומוסקסואלית, אשר הפרט ההומופוב אינו מודע לה או מכחיש אותה.

דניאל פאול שרבר (דוקטור למשפטים ונשיא בית המשפט לערעורים בסכסוניה בדרזדן), מחולי הפרנויה המפורסמים ביותר בעולם, רכש את פרסומו בזכות תשומת-הלב המיוחדת שקיבל מפרויד במאמר הנושא את הכותרת "שרבר: הערות פסיכואנליטיות על תיאור-מקרה אוטוביוגרפי של פרנויה" (מגרמנית: מרים קראוס). בהזיותיו גילה לו אלוהים, כי המין האנושי יוכחד בתוך 212 שנים וניתן יהיה לגאול את העולם אך ורק אם יהפוך לאישה. פרויד, שמעולם לא פגש את שרבר, פירסם את מאמרו זמן קצר לאחר מותו בשנת 1911 על סמך ספרו של שרבר, "זיכרונות של חולה עצבים", שבו תיאר בגילוי לב את תולדות מחלתו.

האהבה והשנאה ירדו אל העולם שלובות זרוע במשנתו של פרויד בכלל ובהתייחסותו להומוסקסואליות לטנטית בפרט. גם בכתבים אחרים שלו, כמו ב"אבל ומלנכוליה", עושה פרויד "דה-רומנטיזציה" של רגש האהבה מתוך הכרה מציאותית במרכיב התלות ההכרחי הקיים בה. מרגע שאנו אוהבים מישהו, אנו תלויים בו ומרגע שאנו תלויים בו, אנו עוינים אותו. רווחתנו הנפשית תלויה בו והיא מוכתבת, במידה רבה, בגחמותיו של אובייקט האהבה האם ינטוש אותנו אם לאו? מאנשים בוגרים ועצמאיים חזרנו לחרדת הנטישה המאפיינת תינוק-בן-יומו ביחסו לאימו, המספקת את כל צרכיו. על רקע זה אנו רואים אנשים שמצד אחד כמהים לאהבה ומצד שני מחליפים בני זוג חדשות לבקרים כדי להקדים תרופה למכה ולעזוב בטרם ייעזבו, או אנשים שפונים לטיפול אך מחליפים מטפלים על ימין ועל שמאל, או בורחים בצורות שונות מהטיפול, המחייה את כאב התלות הינקותי הבלתי-נסבל.

פרויד מתמקד בפנטזיות ההומוסקסואליות של שרבר וטוען שמקורה של הפרנויה הוא הומוסקסואליות מודחקת. כמו ב"אבל ומלנכוליה", כמו ביחסים בין בני זוג וכמו ביחסים בין מטפל ומטופל - גם כאן קיימת אמביוולנציה (רגש בו-זמני של אהבה ושנאה, משיכה ודחייה), האהבה מהולה בשנאה ורגש השנאה מושלך על אובייקט האהבה. הואיל ואובייקט האהבה שונא אותי, הוא גם רודף אותי: יחסיו המורכבים של שרבר עם רופאו ומשיכתו המודחקת של שרבר אליו הם, לדעת פרויד, המקור להזיות הרדיפה ולתחושה שרופאו מנצל אותו מינית.

מאז פרסום ניתוח המקרה של שרבר קיבלו פסיכותרפיסטים ופסיכואנליטיקאים רבים את התיאוריה, שלפיה קיים קשר חזק בין הומוסקסואליות לטנטית ומחשבות יחס פאראנואידיות. פרויד חשף בצורה מוכשרת את התיאוריה, שלפיה מחשבות יחס פאראנואידיות מייצגות אמצעים שונים, דרכם מכחיש הפרט הפאראנואידי את דחפיו ההומוסקסואליים החבויים.

הסבר זה נשמע, אולי, מרחיק-לכת במקרה הטוב וחסר-שחר במקרה הגרוע הן לאוזניהם של הדיוטות והן לאוזניהם של מטפלים התנהגותיים-קוגניטיביים, שאינם מכירים בקיומו של התת-מודע ודבקים אך ורק במה שניתן לצפייה ולמדידה. זכרו-נא, אפוא, את זיקפתם של בעלי הציונים הגבוהים בהומופוביה נוכח סרט הווידיאו ההומוסקסואלי במחקרם של אדמס, רייט ולוהר, זיקפה שלא הופיעה אצל בעלי הציונים הנמוכים בהומופוביה. במילים אחרות, זיקפה למראה מגע מיני בין גברים הופיעה רק אצל אותם גברים שביטאו עמדות שליליות כלפי הומוסקסואלים!

לאחר שנתפסו על חם, הבה נחזור לרישא של המאמר ונבדוק מדוע דווקא אותם מאצ'ואים, שלכאורה היו אמורים להיות בטוחים בגבריותם, נרתעים כל כך מקיומם של גברים הנמשכים לגברים? אם נפתח קצת את קו המחשבה הפסיכואנליטי של פרויד בדבר הומוסקסואליות לטנטית, נגלה שחלק גדול מהעוסקים במקצועות הנחשבים גבריים באופן סטריאוטיפי - למשל, שוטרים, כבאים, סוהרים - מחזיקים בעמדות הומופוביות.

הפסיכולוג ויליאם סמית בחן מקרוב את אופי הפעילות המתרחשת בשני ענפי הספורט האלימים והתוקפניים יותר, אגרוף והיאבקות. לדעתו, הפעילות בזירת האגרוף וההיאבקות מערבת מאפיינים הדומים למשגל בין שני גברים. בשני ענפי ספורט אלה המשתתפים מתחבקים זה עם זה, מתגפפים, נוגעים בזיעת הגוף של היריב, שגופו מכוסה לעיתים בלבוש מינימאלי (הדבר בולט, אולי, יותר בתחרויות פיתוח-גוף). פסיכותרפיסטים רבים, חסידי הגישה הפסיכואנליטית, העלו את ההשערה התיאורטית שהן המתאבק והן המתאגרף חווים כעס עמוק ואשמה על התנהגותם האקסהיביציוניסטית ועל כניעתם לדחפים ההומוסקסואליים שלהם. מכאן נובעת המוטיבציה העזה להעניש את היריב (במקרים קיצוניים עד כדי גרימת מותו) על סיפוק התשוקה ההומוסקסואלית המודחקת להתגפף ולתנות אהבים עם גבר אחר.

על רקע זה, מעניין לתת את הדעת על תעשיית פורנו ענפה המתמחה בסרטי היאבקות ארוטיים בין גברים ולאתרי אינטרנט רבים המתמחים במצגי שרירנים המיועדים לגייז. תעשייה זו ממחישה את הדמיון הרב שבין יחסי מין הומוסקסואליים למופעי היאבקות. מן ההיבט ההומופובי של הומוסקסואליות לטנטית, מעניין לשים-לב להתבטאויות אנטי-הומוסקסואליות של מנחי ומתאבקי ההיאבקות הבידורית.

90% מהגברים ההומוסקסואלים ומהנשים הלסביות מדווחים על כך שהיו מושא להתעללות מילולית ולאיומים, ולמעלה משליש הם ניצולי התקפות אלימות שהיו קשורות לנטייתם המינית. באחת מתכניות האירוח שהתקיימו באחת מתחנות הטלוויזיה בארה"ב התארח, בין היתר, הומוסקסואל מוצהר, שהביע חיבה גלויה למשתתף סטרייט, אשר הרגיש נבוך ומושפל נוכח גילויים אלה. שלא למצלמה, הביע כעס וזעם. שלושה ימים לאחר התכנית רכש אקדח, הגיע אל המשתתף ההומוסקסואל, ירה פעמיים בליבו והרגו.

המחבר הוא פסיכותרפיסט, המתמחה בין היתר בטיפול בהומוסקסואלים ובביקסקסואלים; מרצה בכיר בתכנית לפסיכותרפיה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת ת"א, ביה"ס למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית נתניה והתכנית ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה, המכללה האקדמית ת"א-יפו; ומנהל פורום "שרינק פרנדלי" באתר דוקטורס.

לכתובת אתר הבית של ד"ר רובינשטיין - לחצו כאן.