וסטבוליטיס: טיפול בכאבים בנרתיק

ק. הגיעה לטיפול על רקע התקפי חרדה שהתבטאו בדפיקות לב מואצות, סחרחורות, ותחושות טרום עילפון, שבעקבותיהן פיתחה נטייה להסתגרות בבית ורתיעה עזה מקשר עם גברים. התברר כי שנה קודם לכן, ק. הייתה בחורה מלאת חיים, המקיימת מערכת זוגית ומינית עם החבר. תוך כדי הקשר, ק. החלה לסבול מכאבים בפתח הנרתיק בזמן החדירה. בדיקה גניקולוגית לא העלתה ממצא כלשהו, לא פטרת, לא דלקת, בקיצור, "כלום, וזה רק בראש שלך..." - כך הרופא הראשון קבע, השני יעץ לקחת כדור הרגעה לפני קיום יחסים, והשלישי המליץ על כוס יין. מאחר שהכאב היה עז, ק. פיתחה הירתעות מחדירה תוך כדי כיווץ הנרתיק. בהדרגה היא איבדה גם את החשק וההתלהבות המיניים שאפיינו אותה, כי אם כל כך כואב, למי מתחשק לסבול?

הגניקולוג הרביעי אבחן שאכן קיימת בעיה רפואית בנרתיק. למה כל שלושת הרופאים הקודמים לא גילו זאת? כי צריך להיות מומחה מיומן על מנת לאבחן את התופעה הכמעט סמויה מן העין, שכן כלפי חוץ או בכלל כמעט שלא רואים משהו יוצא דופן. ק. אובחנה, סוף סוף, כסובלת מווסטבוליטיס.

המומחה הסביר לק. שאין כיום ברפואה המקובלת שיטה לריפוי המחלה. אין משחה או תרופות לטיפול בה. לכל היותר מוצע שימוש - שלבטח אינו פותר את הבעיה - במשחת אלחוש מקומית לצורך האקט המיני, ו"מסתובבות" גם כל מיני דיאטות, שלדברי הממליצים אמורות משום מה להפחית את הכאב. אז מה הפתרון? הרופא המיומן מן הצפון המליץ ישר ולעניין לחתוך בבשר החי וכך להיפטר אחת ולתמיד מן הצרה. כן, ניתוח, שם למטה בפתח הנרתיק.

ק. שרצתה לגמור עם העניין במהירות, עברה את הניתוח. היא התעוררה עם כאבי תופת באבר המין, התקשתה לשבת, שלא לדבר על להתלבש, אפילו בתחתונים.

בחלוף מספר חודשים, התברר שהאיחוי של חתכי הניתוח יצר צלקות ועיוותים במבנה האנטומי ואף פגע בפתח צינור השופכה. נשארו כאבים עמומים וכל האזור קיבל צורה לא טבעית: מתוח מדי, מצולק ועם בליטות לא רגילות. הכאב העז שהיה בפתח הנרתיק לפני הניתוח עבר עכשיו לשפתיים הקטנות של אבר המין, כלומר הדלקת התת-עורית שינתה מיקום ועברה לאזור אחר.

ק. הגיבה לתופעות הפוסט ניתוחיות בשברון לב שהלך והגביר תאוצה. היא נאחזה באובססיביות במחשבות נקמה ברופא שבהינף סכין הפך אותה לנכה ופגועה, ובפרט לא הרפה ממנה אובדן האמון ברופא שלא יידע אותה על סכנות וסיבוכים אפשריים. היא שקעה בדיכאון ובכעס, הלקאה עצמית, חוסר אמון בחיים וחוסר תקווה. על רקע מצבה והסתגרותה נותק כליל הקשר עם בן הזוג. הופיעו התקפי חרדה פיזיים וק. החלה חוששת להתרחק מן הבית.

במהלך הטיפול הנפשי החל מסע טיפולי שיקומי ארוך, שמטרתו הייתה לנסות ולהשיב לק. את טעם החיים, את האמון בבני אדם ובעיקר - להחזיר אותה למי שהייתה טרם הניתוח הטראומתי. היה צורך במתן תרופות נוגדות דיכאון וחרדה וכן בקבלת עיסוי רקמות רכות באיבר המין. כיום, לאחר שלוש שנים, יש שיפור ניכר בחיוניות, והיעלמות של הדיכאון והתקפי החרדה, אך על יחסי מין וקשר זוגי עדיין אין מה לדבר. המסע טרם הסתיים.

באותה תקופה הגיעה לטיפול גם מ. מהצפון. עניין צפון הארץ אינו מקרי, שכן באזור זה קיימת מגמה בקרב גניקולוגים מסוימים שמאבחנים וסטבוליטיס להמליץ על הניתוחים בפתח בנרתיק כטיפול הרצוי, המקובל והמיטבי להתמודדות עם התופעה.

מ., בת 20, הגיעה לפגישה עם בן זוגה. סיפור הופעת הדלקת לאחר שנתיים של יחסי מין טובים וסיפור ההתרוצצות בין גניקולוגים לאבחון היו דומים לאלו של ק. - תקשורת זוגית ומינית תקינה, ואז משום מקום מגיעים כאבים עזים ובעקבותיהם כיווץ הנרתיק (שהרי בני אדם מתכווצים נוכח איום של כאב), התייבשות הנרתיק בשל המתח, ובהדרגה אובדן התשוקה. גם למ. הומלץ על הניתוח. הרעיון של ניתוח כריתה באבר המין החריד את מ. אינטואיציה טובה היא תמיד ברכה והכוונה לדרך הנכונה לנו.

מ. ובן זוגה הסכימו להוראות הפתיחה של הטיפול, שכללו איסור מוחלט על קיום אקט חדירה, על מנת להימנע מלהגביר ולחזק את מעגל הכאב-רתיעה. במהלך הטיפול מ. הספיקה לסיים את יחסיה עם החבר שאיתו הגיעה מלכתחילה, ופתחה במערכת יחסים חדשה. היא הבהירה מראש לבן הזוג החדש את מצבה ועמדה על כך שעד לריפוי המלא לא תתקיימנה חדירות במהלך ההתעלסות. בן הזוג החדש, כמו גם הקודם, הסכים למגבלה.

הטיפול הפסיכו-סקסולוגי בווסטבוליטיס מיישם שיטות הן מתחום הפסיכולוגיה והן מתחום הסקסולוגיה. בתחום הסקסולוגיה יצוין השימוש ב"מרחיבי הנרתיק", גופי פלסטיק תמימים בגדלים הדרגתיים - מעובי של זרת ועד לעובי של אבר מין עבה במיוחד. הטיפול במרחיבים נמשך 10 עד 15 דקות מידי יום בביתה הפרטי של המטופלת במשך כל תקופת הטיפול. לטיפול השפעה דומה לזו של טיפולי הביופידבק ברצפת האגן. מכל מקום, חשוב להדגיש שאין כאן "הרחבה" פיזית של הנרתיק, החוזר מייד להיקפו הטבעי המקורי, אלא "הרחבה" של המוח, כלומר, הרחבה מנטלית המלמדת את הגוף להרפות מן הכיווץ הלא רצוני ולשחרר את הנרתיק על מנת שיוכל לבטא את האלסטיות-גמישות הטבעית שהעניק לו הטבע כדי שיוכל להתרחב על פי הצורך.

עניין המרחיבים הוא החלק הקל והפשוט בסיפור ההתמודדות עם הווסטבוליטיס. החלק המורכב הוא הבנת הרקע האנרגטי, כלומר מקבץ המחשבות והרגשות השליליים הלא מודעים שפעלו מתחת לפני השטח ובעצם אותתו על הפסקת הפעילות המינית ביצרם את הכאב מונע ההנאה המינית. "הנחת העבודה" של התת מודע במרבית מקרי הווסטבוליטיס היא שיש מעין איסור על מיניות, למרות שבמודע הייתה פתיחות מוחלטת לנושא וקוימו יחסי מין מהנים.

מ. כלל לא הייתה מודעת לחוויות העבר, שאותן הדחיקה לחלוטין, אודות אירועים בעלי משמעות מינית שהיוו עבורה מקור לכאב עמוק, כעס ואובדן אמון. לאחר השגת הריפוי, מ. חזרה לקיים יחסי מין מלאים. תשוקתה המינית התגברה לאין שיעור לעומת מה שהייתה בטרם הווסטבוליטיס.

השוואת סיפוריהן של ק. ו-מ. מצביעה על כך שלעתים הדרך הקצרה של "זבנג וגמרנו" עשויה להפוך דווקא לדרך מאוד ארוכה ומייסרת, בעוד הדרך ה"רכה" של טיפול פסיכו-סקסולוגי, הנראית בהתחלה ארוכה יותר, מביאה לריפוי מלא ללא תוצאות לוואי.

גניקולוגים ופציינטיות מאשרים שיש ניתוחי וסטבוליטיס מוצלחים. מתנגדי הניתוחים, הפוגשים את הכאב הפיזי והנפשי של מצולקות הניתוחים הלא מוצלחים, או את הניתוחים ש"הצליחו" אך גרמו לדלקת לשנות מיקום, שכן לא טופלו הגורמים האנרגטיים-רגשיים שייצרו אותה מלכתחילה, ממשיכים להתריע ולזעוק: רק לא לחתוך בבשר החי! עדיף להשקיע את הסבלנות והמוטיבציה לפני שייוצר נזק בלתי הפיך.

לא כדאי להמר על אבר המין שלנו. זהו אבר עתיר עצבים, לפיכך הוא בעל פוטנציאל תחושתי עז. עונג עמוק בצד הטוב של העניין, וכאב דוקרני בלתי נסבל כשהעניינים מסתבכים.

הפסיכולוגיה הרפואית יוצאת מתוך הנחה שהנפש, למרות היותה בלתי נראית ובלתי ממוקמת ומוחשת במישור הגופני, היא בעלת יכולת אדירה - הן של יצירת מחלות והן של ריפוין. התוצאות מדברות בעד עצמן, בפרט בתחום הווסטבוליטיס.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה.