טרנסג'נדרים: השינוי מתחיל בתוכם

"בגיל 18 הבנתי שאני במין הלא נכון. באותה תקופה המודעות לנושא הטרנסג'נדרים הייתה נמוכה מאוד ולא היה מידע כמו היום. הבנתי שזו לא מחשבה שתחלוף, ולכן מצד אחד לקחתי את זה קשה, אך מצד שני הייתה לי הרגשה של שחרור, וכשחשבתי על חיי רטרואקטיבית הבנתי שזה תמיד היה שם - הרצון להיות בן. כשהחלטתי על השינוי לעבור מזהות נשית לגברית, הרגשתי גבר. זהו משהו דומיננטי בזהות, תחושה שאין לה הסברים. זה כמו שאתה יודע שאתה אוהב מישהו או משהו. אתה פשוט יודע את זה". כך ברק (שם בדוי), טרנסג'נדר בן 30, מתאר את הדרך שעבר.

"באותה תקופה היו פורומים בנושא רק בחו"ל. למשפחה סיפרתי בשלב מאוחר יותר. מכיוון שמשפחתי שמרנית פחדתי לספר, והתגובה הייתה בהתאם - הם קיבלו את הבשורה קשה. כיום אפשר לומר שהם תומכים בי מבחינה טכנית, אך הם לא אוהבים את המצב ומעדיפים להדחיק את זה", אומר ברק.

"החברה האנושית כוללת אנשים שזהות המגדר שלהם היא נזילה ואינה חד משמעית. קיימים ביטויים רבים של זהויות מגדר, כאשר המין ביולוגי, שכולל את אברי מין, את הגנטיקה, קרי, כרומוזומים ומערך הורמונאלי הם מרכיבים מרכזיים של הזהות, כמו גם היסוד החברתי תרבותי של זהות מגדר", מסבירה ד"ר אילנה ברגר, מנהלת המרכז הישראלי למיניות וזהות מינית, מתמחה בתחום המיניות והמגדר.

לעיתים הידיעה שאדם הוא טרנסג'נדר מתחילה בגיל מוקדם, מהרגע שהילדים מצליחים לבטא את עצמם. הילדים מתחילים לבטא את חוסר שביעות רצונם מהמגדר שאליו שויכו על ידי החברה. ד"ר ברגר מסבירה: "הביטויים לחוסר שביעות רצון הם רבים ומגוונים, כמו העדפה של לבוש מסוים, משחק בסוגי צעצועים מסוימים וביטויים מילוליים לגבי גופם וזהותם". חשוב לציין כי לא כל ילד שמתבטא באופן הנ"ל הוא טרנסג'נדר, אבל אלו חלק מהסממנים. ד"ר ברגר: "ניתן לשים לב שהילד מבטא תחושות ומתנהג בצורה שאינה תואמת את התפיסה החברתית הטיפוסית להתנהגותם של בנים ובנות בחברה. לדוגמה, הוא שואל 'למה נולדתי דווקא בן ולא בת?' או להפך. ילדים אלו בדרך כלל בפורים יבחרו להתחפש לדמות עם סממנים ומאפיינים של המגדר המועדף עליהם, כי זהו בעצם היום היחיד שבו יש להם לגיטימציה חברתית והם לא חוששים מהערות שליליות ומסנקציות".

כיום המודעות רבה יותר, אך עדיין המצב לא טוב ובמקומות רבים אין קבלה ופתיחות לנושא. ד"ר ברגר מציינת כי לכל המשפחות של הטרנסג'נדרים השלב הראשון של הגילוי קשה מאוד. "ההורים מגלים שבעצם הם לעולם לא הכירו את בנם/בתם. בנוסף, ישנו קושי גם בהתמודדות עם הגילוי של הסביבה ואיך לספר לאנשים קרובים. אולם רוב ההורים במהלך התהליך מקבלים ומחבקים, דבר מאוד חשוב שתורם להידוק הקשר בין הורים לילדיהם". עוד היא מוסיפה, כי ישנם אנשים שרק בגיל מבוגר מחליטים לעבור את תהליך השינוי ובעצם חיים במשך שנים בהכחשה והדחקה. מנגנוני ההכחשה וההדחקה שלנו כל כך חזקים, ובוודאי בתחום כה רגיש כמו מין ומגדר. יש אנשים שנישאו, ילדו ילדים ורק לאחר מכן החליטו לעבור את השינוי. הסיבה לכך קשורה לעובדה שבעבר לא היה מידע אמין ומודעות כמו היום. כמו כן, יש לזכור כי מדובר בתהליך לא פשוט הכולל חששות כבדים והתמודדויות רבות.

לברק חשוב לציין כי הזהות של אדם לא נקבעת על פי איבר מינו וזו, לדבריו, בעצם חלק מהבורות של הציבור. "כאשר טרנסג'נדר לוקח הורמונים ונראה כמו גבר לכל דבר, וכשמישהו מגלה שאותו אדם בעצם נולד במין שונה (על פי ההגדרות והתפיסות של החברה), נוצר לעיתים קושי בתפיסת האדם במגדרו האמיתי. הדבר נובע מתפיסות מיושנות שלפיהן אבר גוף, או חתיכת בשר, קובעים את זהותו ותפקידו החברתי של האדם", הוא אומר.

כיום ניתן לעבור ניתוח לשינוי מין לאחר שעוברים ועדה בתל השומר הכוללת פסיכיאטר בכיר, מנתח פלסטי בכיר, פסיכולוג קליני, אורולוג ואנדוקרינולוג. חברי הוועדה דנים בבקשתו של אדם לעבור ניתוח לשינוי מין. לאחר שהם מקבלים את בקשת הפונה, הוא נדרש לקחת הורמונים ולחיות במשך שנתיים בזהות המין הנגדי כתנאי לאישור הניתוח. הנוהל הזה פוגע בטרנסג'נדרים רבים אשר מרגישים שזהו זמן מבוזבז ומיותר מבחינתם.

"למרות האפשרות לעבור ניתוח לשינוי איברי מין בתל-השומר, חלק משמעותי מהטרנסג'נדרים לא עושה ניתוחים, כיוון שאברי המין הם לא מרכיבים מכריעים בזהות, כי אם התפיסה העצמית של היותם גברים, נשים או ג'נדר קווירים [מי שזהותם המגדרית נעה על הציר שבין גברי לנשי]", מסבירה ד"ר ברגר. "המגדר הוא בראש ולא רק המיצג של הגוף. הם נוטלים הורמונים, מתלבשים בהתאם למגדר שהם מרגישים שייכים אליו ומתנהגים בהתאם".

ואולם יש כאלה שבכל זאת מחליטים לעבור את התהליך הרפואי, אך לא מבינים מדוע הם צריכים לעבור ועדה ותחקור על חייהם האישיים. ד"ר חיים קפלן, יו"ר הועדה לשינוי מין בתל-השומר ומומחה לניתוחים פלסטיים שביניהם ניתוח לשינוי מין, אומר כי מטרת הוועדה היא להקטין את שכיחות הטעויות. "המטרה היא לבדוק אם אותו איש או אישה באמת מעוניינים לעשות את השינוי הכולל ניתוח, ולא מדובר בהחלטה פזיזה עקב בעיות נפשיות הגורמות לשינוי דעה זמני".

הוועדה הוקמה ב-1986 בעקבות מקרה של בחורה שעברה ניתוח לשינוי מין, אך תוצאותיו לא היו לשביעות רצונה והיא ניסתה להרוג את הרופא שביצע את הניתוח. לכן החליטו במשרד הבריאות לעבוד על פי קריטריונים בינלאומיים אשר קיימים עד היום. "בחלק מהקריטריונים יש צדק מסוים", אומר ד"ר קפלן. "אולם, חלק מהקריטריונים מיושנים מכיוון שהחברה התפתחה ולכן צריך לעדכנם".

בימים אלה פועלת ועדה שמונתה על ידי משרד הבריאות ומטרתה להגמיש את הקריטריונים. הוועדה כוללת גם נציגים של קהילת הטרנסג'נדרים, ותוך חודשים ספורים אמורות לצאת תקנות חדשות.

ד"ר קפלן מציין כי מטרת הניתוח היא שאדם ירגיש טוב עם עצמו. "בדרך כלל מדובר בניתוח אחד או שניים, אך פעמים רבות המטופלים מחליטים לעבור ניתוחים נוספים, כמו הגדלת חזה, שפתיים ועוד". לדבריו, "הניתוח מבחינתם הוא הדובדבן שבקצפת, מכיוון שהם חיים כבני המין השני בדרך כלל הרבה זמן, והניתוח בעצם מאפשר להם איכות חיים טובה יותר ואת היכולת לחיות כבני המין השני".

יש לציין כי לא ידוע אם הנטייה הזו מולדת או נרכשת. לדברי ד"ר קפלן, בארץ מבוצעים מדי שנה כ-12-10 ניתוחים כאלו, בעיקר של גברים שהופכים לנשים, ביחס של פי ארבעה. ד"ר ברגר מציינת כי מבחינת הסטטיסטיקה בעבר היו יותר זכרים שרצו להיות בנות ביחס של 1:7, אולם היום הסטטיסטיקה די דומה ביחס בין המינים (ללא קשר לביצוע הניתוח).

לדברי ברק, "רבים מהטרנסג'נדרים לא עושים את הניתוח מכיוון שמדובר בהוצאה של מאות אלפי שקלים והפתרונות הקיימים הם לא מספיק טובים. כלומר, התוצאה המתקבלת היא לא מושלמת מבחינת תפקוד המטופל וישנו גם סיכון בריאותי, מכיוון שמדובר בסדרה של ניתוחים בהרדמה במידה שהניתוח הראשון לא מצליח". אולם הוא מדגיש, כי "האיבר היחיד שיכול לקבוע באמת האם אדם הוא גבר הוא אישה הוא המוח. מבחינתנו מי שמרגיש גבר הוא גבר, ומי שמשנה את זהותו מאישה לגבר הוא גבר ללא קשר לניתוח לשינוי מין".

ברק אומר כי כיום אדם שרוצה לעשות את השינוי בחייו ולחיות על פי הרגשתו ולא על פי המין שהוא נולד איתו, יכול לקבל מידע, עזרה ותמיכה מפורומים וקומונות סגורות באינטרנט וגם מעמותת הטרנסג'נדרים. "חשוב מאוד לעשות את הצעדים והשינויים בזהירות ולהתייעץ עם אנשים קרובים או פסיכולוגים, אך חשוב ללכת לגורמים שמבינים. לצערי, ישנם פסיכולוגים בעלי תפיסות שמרניות וחוסר ידע בכל הקשור למין ומגדר". ד"ר ברגר מוסיפה: "חשוב להיות מודע לזכויות כמו שוויון ואיסור אפליה; לדוגמה החוק אוסר על פיטורין מהעבודה בגין רקע מיני או מגדרי".

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום "שרינק פרנדלי" - ייעוץ פסיכולוגי להומוסקסואלים, ביסקסואלים ומתלבטים
פורום כירורגיה פלסטית ואסתטית