פחד מיחסי מין: כך תתגברו עליו

בני אדם מפחדים מחושך, מרופאי שיניים, מאנשים זרים בסמטה ריקה, מעקרבים ומעוד דברים רבים שיש לפחות הצדקה מסוימת לחשוש מפניהם. אבל בני אדם מפחדים גם מדבר חיובי ומהנה כמו יחסי מין. עכבות וחרדות מקיום יחסים, דימוי גוף נמוך, תפיסות מעוותות לגבי מין ומיניות, מתח נפשי ובעיות במערכת היחסים עלולים לגרום להופעתן של הפרעות שונות בתפקוד המיני בקרב גברים ונשים כאחד. פחד ממגע מיני וקיום יחסי מין יכול להופיע באופן חד פעמי ומקרי, עם בן או בת זוג מסוימים, בסיטואציות שונות או להיות קבוע. לקשיים בהפרעות בתפקוד המיני מתלוות לרוב גם תחושות של תסכול, חרדה, דיכאון וכמובן חוסר סיפוק.

"פחד ממיניות או סלידה ממיניות הם תגובה עקבית לפעילות מינית או אפילו לרעיון של פעילות מינית", מסבירה אפרת מנור, מטפלת אישית וזוגית המתמחה בטיפול מיני במרכז הרפואי "רעות", "פעמים רבות ניתן לבלבל את הפחד עם חשק ירוד, כי ההימנעות מתפרשת לעיתים קרובות כחוסר עניין בנושאים מיניים. אך למעשה, פוביות מיניות הן בעצם מנגנון הגנה נגד מצבים שיוצרים חרדה כמו אינטימיות ומגע. סלידה ממין, למשל, עלולה לגרום לחרדה ללא שום מגע מיני; עצם המחשבה על מין או כל סוג של מגע גופני הקרוב לו גורמת לתגובת חרדה קיצונית ואף להזעה, שלשול ובחילה. ציפייה למין או להיבט כלשהו של פעילות מינית יכולה לעיתים לעורר חרדה גדולה יותר מאשר הפעילות המינית עצמה".

לדברי מנור, "חרדות ממין יכולות לנבוע מחינוך לקוי למיניות בבית או בסביבה, חינוך שמרני מאוד או מתירני במיוחד, עמדות שליליות בבית ביחס למיניות, חוויות אישיות בילדות או בבגרות שנתפסות כטראומטיות או פגיעות מיניות בעבר. גם מצבים אישיותיים כמו חוסר ביטחון וביישנות, או חוסר בכישורים חברתיים וביכולת ליצירת קשר, יכולים לעורר חרדה ממין וממגע. אצל נשים למשל, יכולה להיות חרדה שמתבטאת בהפרעות כאב ביחסי מין. חרדה כזו יכולה ליצור כיווץ בלתי רצוני של השרירים באזור הנרתיק ואז נוצר "וגיניסמוס" שהוא כיווץ שאינו מאפשר חדירה. אצל גברים, ליקוי זקפה הוא הליקוי השכיח ביותר. פעמים רבות, החרדה נובעת מחוסר ידע. אצל גברים עלול חוסר הכרה עם המבנה האנטומי של האישה להגביר את הבעיה בתפקוד המיני. גורם חרדה נוסף הוא "חוסר ניסיון מיני", דבר הגורם חרדה עד כדאי קיפאון ואי יכולת לתפקד. האדם יכול להיות כל כך בטוח בכישלונו עד שיעדיף לא לפעול כלל. גם לדימוי הגוף שלנו בעיני עצמנו יש השפעה: כשאדם לא מרוצה מגופו, הוא בטוח שגם בן או בת הזוג שלו יחושו כך ואז יכולה להופיע חרדה עצומה".

על מנת לטפל בבעיה ולסייע למטופל לחזור או להתחיל בשגרת חיים תקינה, מומלץ בשלב הראשון לסייע לו באמצעות חינוך מיני. המטרה היא לנפץ עמדות, מחשבות וסטיגמות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות ומעוררות חרדה.

"אפשרות נוספת היא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי", מוסיפה מנור. "המטרה שעומדת לעיני המטפל היא לסייע בזיהוי התפיסות המחשבתיות הגורמות לחרדה. המטפל עושה עבודה התנהגותית ודואג לחשיפה הדרגתית ומבוקרת לגורמים שמעוררים חרדה. במהלך עבודה זו מסייעים למטופל לזהות את תחושותיו ורגשותיו, ולפתח דרכי התמודדות כשעולות התחושות מעוררות החרדה. "ניתן כמובן לשלב את בן הזוג בתהליך. כשלאחד מבני הזוג יש בעיית חרדה ממיניות, בן הזוג תומך ומגלה אמפתיה יכול במקרים רבים לסייע. ההתמקדות בטיפול תהיה במרבית המקרים עבודה על הבנת מקור החרדה המינית ושכלול דרכי התקשורת המינית והמגע. המטרה היא שבן הזוג ילמד לבטא את החרדה ולא יסתיר אותה או יתמודד איתה לבדו בזוגיות".

בידי המטפל קיימות טכניקות ספציפיות המתאימות לטיפול בבעיות שונות, ולעיתים בחלק מהפרעות התפקוד המיני נעשה גם שימוש בטיפול תרופתי תומך.

"חרדה או פוביה מינית נתפסת כבעיה קשה על ידי מי שסובלים ממנה", אומרת מנור. "לפעמים נוצרות תחושות של ייאוש ותסכול בעקבותיה. אך יש אפשרות לטפל בה, להרגיע אותה ולהשיג שינוי".

בואו לדבר על זה עם אפרת מנור בפורום מין ומיניות.