איידס: מגזר דין מוות למחלה כרונית

מאז התגלתה מחלת האיידס לפני שלושים שנה, חלו שינויים רבים בהגדרתה הקלינית של המחלה, באפשרויות הריפוי וביחס לחולים. השבוע חל יום האיידס הבינלאומי, הממחיש את התהליך שעברה המחלה ממחלה חשוכת מרפא למחלה שהרפואה המודרנית יכולה להתמודד איתה ולהציע איכות חיים טובה יותר לחולים. כיום, איידס היא מחלה כרונית שניתן לחיות ולתפקד בצילה, אך עדיין חשוב לא להקל בה ראש ולהיזהר ממנה.

מחלת האיידס על ציר הזמן עבר, הווה ועתיד

1981: "סרטן נדיר שתוקף הומוסקסואלים"

אמנם מחלת האיידס "התגלתה" באופן רשמי בשנת 1983, אך עוד קודם לכן זוהו מקרים של תחלואה. חולים דלקת ריאות, סרטן ושאר מחלות קשות הציפו את המרכזים הרפואיים בארצות הברית, כשלכולם מכנה משותף - נטייה הומוסקסואלית. עובדה זו הובילה לסיווג המחלה באופן שגוי - במרכז למחלות מדבקות דובר על דלקת ריאות מסוג "פנאומוציסטיס", שתוקפת את הקהילה ההומוסקסואלית. ב"ניו יורק טיימס" פורסמה כתבה רחבת היקף על "סרטן נדיר שתוקף הומוסקסואלים.

1982: עידן ה-"AIDS

עוד ועוד מקרי תחלואה נרחבת צצים ברחבי ארה"ב, כשבין החולים מכורים לסמים ונשים בתעשיית המין. נוכח המצב, מתחילה התעוררות בקרב הקהילה ההומוסקסואלית בארה"ב ומוקם ועד מיוחד שמרכז פעילות בתחום - Gmhc (Gay men's health crisis). במקביל, המרכז למחלות מדבקות מכריז על המחלה העונה לשם GRID Gay Related Immune Deficiency, בתרגום חופשי - מחלת כשל חיסוני של הומסקסואלים. לאחר מספר חודשים כאשר ברור שהמחלה תוקפת גם הטרוסקסואלים, מעדכן המרכז את שם המחלה למה שאנו מכירים כיום - AIDS: Acquired Immunodeficiency Syndrome, תסמונת הכשל החיסוני הנרכש.

1983: בידוד וזיהוי נגיף HIV

שנת 1983 הייתה שנת מפנה ביחס למחלה. בכל רחבי העולם החלו לצוץ עדויות על תינוקות החולים במחלה, אך בממסד הרפואי ובציבור הרחב והמפוחד התקשו לקבל כי מחלת ההומוסקסואלים המאיימת חוצה את כל המגזרים. במסגרת הפאניקה הכללית, הוצגה המחלה על ידי השמרנים כעונש משמים למי שמנהל חיי הוללות, משתמש בסמים או בוגד בערכי המשפחה. גם כאשר המחלה התפשטה והפכה למגיפה בסן פרנסיסקו ובניו יורק, ופגעה בין היתר בהטרוסקסואלים וילדים, לא הצליח הדבר לבלום את ההסתה נגד מי שכונו "סוטים המקבלים כגמולם".

"מה ששינה את ההבנה של מחלת האיידס היה זיהוי הנגיף מחולל המחלה", אומרת ד"ר מרגלית לורבר, מנהלת היחידה למחלות אוטואימוניות ברמב"ם. קבוצות מחקר בראשות החוקרים גאלו ומונטייה, שהשני משניהם זכה לימים בפרס נובל על גילויי זה, זיהו את נגיף HIV, המחולל של מחלת האיידס. בשנתיים הראשונות לא היה ברור מה גורם למחלה (חיידק, טפיל, וירוס), מהן דרכי ההידבקות בה וכיצד ניתן לטפל בה ולצמצם את שיעור המוות, ואילו הגילוי פתח דלת להבנה ולהתמודדות יעילה עם המחלה".

1983-1987: איידס = מוות

חולים רבים מאובחנים בכל רחבי העולם - ארה"ב, אפריקה ואירופה. הממסד הרפואי חסר אונים - לרופאים אין יכולת לספק הסברים ומזור לחולים, המתים בזה אחר זה. החרדה גדלה, חוסר הוודאות והמידע, כמו גם דמוניזציה של חוגים שמרניים הופכים את חולי האיידס למצורעים. הם מוצגים כמי שמשלמים מחיר על המתירנות המינית וככאלה שפוגעים בקרבנות חפים מפשע - ילדים וחולים שנדבקו על לא עוול בכפם כתוצאה מתוצרי דם נגועים. מלבד ההתמודדות עם המחלה הקשה החולים נאלצים להתמודד עם החרמה, פיטורים מהעבודה, בידוד חברתי, אפליה, עוינות גלויה וסמויה (עד כדי הצעה של ראש עיריית ניו יורק לאסור כניסה של תיירים נשאים לעיר). ברחובות שורר פחד, לכל ברור שאיידס משמעותו מוות.

1987: התרופה הראשונה לאיידס אושרה בארה"ב

זיהוי נגיף HIV תרם להבנת מנגנון המחלה ומשם הדרך למציאת תרופות נסללה", מסבירה ד"ר לורבר. "ציון דרך משמעותי היה הגילוי כי שימוש בתרופה AZT מסייע במקצת לחולים ומעכב את החמרת המחלה, אולם במחיר גבוה של פגיעה במערכות אחרות בגופם".

1988: יום האיידס העולמי הראשון

ד"ר לורבר: "בפסגה העולמית של שרי בריאות לקידום תכניות למניעת האיידס נולד הרעיון של ציון המחלה ביום נבחר בכל העולם, לשם העלאת המודעות למחלה, לדרכי המניעה והטיפול בה. מאז מצוין יום האיידס העולמי מדי שנה ב-1 בדצמבר, ובכל מדינה נערכות פעילויות הסברה מגוונות על ידי ממשלות וארגונים. נושא הדיון ביום האיידס בכל שנה נקבע על ידי הארגון העולמי למאבק באיידס (WAC).

1992: מג'יק ג'ונסון מגלה כי הוא נשא איידס

מחלת האיידס גובה עוד ועוד קורבנות מפורסמים - במאים, שחקנים, סופרים, אנשי תרבות, אנשי חברה ועוד. הודעתו של כדורסלן העבר האמריקאי, מג'יק ג'ונסון, על נשאות הנגיף מהווה ציון דרך בשל היותו סמל לבריאות וחוזק, איש משפחה הטרוסקסואל. הודעתו זו השתלבה עם המגמה של שינוי היחס בציבור למחלת האיידס וההכרה בהיותה מחלה גם של הטרוסקסואלים. הודעתו של ג'ונסון נתנה רוח גבית למגמה של שינוי ביחס למחלה ולחולים, במקביל להסברה המסיבית, ולאור ההבנה כי אפליית החולים פוגעת בהם לא פחות מהמחלה עצמה.

1996: איידס כבר לא גזר דין מוות

זוהי שנת המהפך בהתמודדות עם מחלת האיידס, שהפכה בזכות תרופה שפותחה אז ותרופות נוספות שנולדו בהמשך, מחלה קטלנית חשוכת מרפא למחלה כרונית שניתן לתפקד עימה", מתארת ד"ר לורבר. "באותה שנה אושרה לשימוש משפחת התרופות NNRTI - מעכבי רוורס טרנסקריפטאז שאינם נוקלאוטידים שסייעו לעיכוב התפתחות המחלה והאריכו את תוחלת החיים של המטופלים".

כיום קיימות תרופות יעילות רבות לטיפול באיידס. ב-2004 אף אושרה לשימוש תרופה המתאימה למניעה של התפתחות המחלה למי שמצוי בסיכון לחשיפה לנגיף (טרובדה). כל התרופות פועלות באמצעות עיכוב אחד האנזימים החיוניים להתרבות הנגיף או באמצעות חסימת חדירתו של הנגיף לתא. ישנן מספר קבוצות של טיפולים: NRTI, NNRTI, PI, Integrase inhibitors, Entry Inhibitors.

הטיפול התרופתי הקיים כיום לא מצליח לחסל את וירוס ה-HIV לגמרי, אך הוא פועל נגדו בדרך של דיכוי שיעתוק הווירוס - קוקטייל התרופות תוקף את הנגיף ועוצר את יכולת ההתרבות וההתפשטות שלו. כתוצאה מכך כמות ותפוצת הווירוס בתאי המערכת החיסונית ובדם, מה שמכונה "העומס הנגיפי", יורדת לרמה נמוכה והנגיף לא ממשיך להתרבות ולהתפשט. כאשר הווירוס לא מתפשט הוא אינו מגיע לעוד ועוד תאים של מערכת החיסון ולא פוגע בתפקודם, וכך נמנע מהלך המחלה הכולל את הפסקת פעילות מערכת החיסון, תחלואה מגוונת עקב כך ובסופו של תהליך תמותה. הטיפול גם תורם לשיקום ותחזוקה של המערכת החיסונית של החולה באמצעות העלאת כמות ואיכות תאי מערכת החיסון בכדי למנוע הופעת מחלות קליניות ומעבר לשלב התפרצות המחלה. תרומה נוספת של הטיפול היא שמירה על איכות החיים, מניעת פגיעה בתפקוד הנוירוקוגניטיבי של החולה - שהיא מנת חלקם של רבים מנשאי הנגיף וצמצום תופעות לוואי ותסמינים הנובעים מהטיפול התרופתי.

2013: מחלה כרונית שחשוב למנוע

"למרות הטיפול ששינה את הגדרת המחלה ממחלה קטלנית לכרונית, יש חשיבות רבה למניעת התפשטותה", מדגישה ד"ר לורבר "גם כיום המחלה נפוצה מאוד וגובה קורבנות בנפש. על פי ארגון הבריאות העולמי, בסוף שנת 2010 חיו בעולם כ-34 מיליון אנשים עם HIV. בשנת 2010 דווחו 2.7 מיליון מקרים חדשים ברחבי העולם. בשנת 2010 תועדו 1.8 מיליון מקרי מוות ממחלת האיידס. למרות השיפור באיכות החיים, חולי איידס חיים פחות מאנשים בריאים ומצבם בהחלט מאתגר, על כן אין להקל ראש במניעה של המחלה. המצב כיום הוא שמטופלים חיים ומתפקדים בצל המחלה וגם הטיפול עצמו אינו קשה כבעבר, הודות לתרופות חדשות כגון 'סטריבילד' המהווה קוקטייל שלם בכדור אחד ליום. אולם עדיין חשוב למנוע את התפשטות המחלה ולא להיות שאננים. מדובר עדיין במחלה חברתית המלווה בסטיגמה ואפליה אפילו במדינת ישראל. מחלה הניתנת למניעה על ידי קיום מין מוגן".

בואו לדבר על זה בפורום מחלות זיהומיות.