אמון בזוגיות: על תבונה ורגישות

אמון בין בני הזוג הוא אחד מהמרכיבים המרכזיים בבניית קשר אינטימי בין בני זוג. האמון בין בני הזוג נבנה ומתוחזק עם הזמן, ובמידה ולא מטפחים אותו, הוא עלול להיחלש וליצור משבר אשר עלול לגרום לפירוק הזוגיות. אם נתמצת את המילה אמון בין בני זוג למשפט אחד, נאמר כי: אמון הוא יצירת מרחב רגשי בטוח אצלי לבן הזוג. לכן, במידה ואתם אינכם בונים לבן זוגכם את המרחב הבטוח ומתחזקים אותו, אתם יוצרים אצלכם את המרחב הרגשי הלא בטוח לבן הזוג ומחלישים את האמון ביניכם. במאמר זה אתן מספר כלים מרכזיים המאפשרים לנו כבני זוג לעבוד על האמון בינינו ולחזק אותו באופן קבוע ושוטף.

חשוב שנתמיד בפיתוח יכולות ההקשבה שלנו. לצערי דווקא יכולת זו, שהיא לכאורה פשוטה כל כך - קשה לפיתוח אצל אנשים רבים, שאינם יודעים להקשיב. לדעת להקשיב זו היכולת לשמוע את בן הזוג בלי לקטוע אותו או להפריע לו. כדי להקשיב ללא הפרעה אנו זקוקים להרבה משמעת עצמית וליכולת לכבד את בן הזוג. חשוב ללמוד להבין באמת האם בן הזוג סיים לומר את מה שרצה, תוודאו גם שבאמת הבנתם מה הוא רצה לומר.

לעיתים אנו חושבים שאנו מקשיבים היטב, אולם אם לא הבנו את שאמר בן הזוג, לא ממש הקשבנו לו... טכניקה טובה לוודא שאכן הבנו את דברי בן הזוג היא לחזור על הרעיון שנאמר (למרות שזה לעיתים נראה לכם מטריד - האפקט שנוצר הוא חיובי מאוד). כך ניתן לראות שאכן אנו מבינים את הנאמר. תלמדו לומר לבן הזוג: "בוא ונראה אם הבנתי נכון את מה שאמרת..." או "נשמע לי שהתכוונת ל..." או "אני מבין/ה שהרעיון הוא לעשות...".

ניתן גם להוסיף את הרגש שהבנתם שבן הזוג העביר לכם. לדוגמא, לומר לו: "אני מבין/ה שמה שאני אומר מכעיס אותך - ולכן התכוונת שבפעם הבאה אהיה זהיר בדבריי...".

נקודה חשובה נוספת בכישורי ההאזנה היא להתחיל את המשפט בגוף ראשון: "אני" ולא בגוף שני: "אתה". לדוגמא: "אני מבין שאני מכעיס אותך, ולכן בפעם הבאה לא אעשה כך", ולא לומר: "אתה כועס עלי ולכן בפעם הבאה לא אעשה כך". כאשר אנו דוברים בגוף ראשון - המילים מאחדות בינינו, ולעומת זאת, כאשר אנו דוברים בגוף שני - המילים מרחיקות בינינו. כאשר אנו דוברים בגוף שני על הרגשות שהצד השני חש, אנו עלולים להישמע כתוקפים. לעומת זאת כאשר אנו דוברים בגוף ראשון על רגשותינו, בהתייחסות לתחושות הצד השני, אנו לוקחים את האחריות על הסיטואציה ויוצרים עבור בן הזוג מרחב רגשי בטוח אצלנו.

לקיחת אחריות על יכולתנו לבטא את הצרכים שלנו באופן ברור ואסרטיבי

מצב שבו אחד מבני הזוג חש שאין ביכולתו או ביכולת הצד השני לומר באופן ברור את צרכיו הוא מצב העלול להוביל לסדק או למשבר אמון בין בני הזוג. בדרך כלל אנו נמנעים מלבטא את צרכינו באופן ברור בגלל שתי סיבות עיקריות: חשש מדחייה או חשש מבושה על כך שיש לנו את הצרכים הללו.

אחת הנקודות המרכזיות בבניית אמון בין בני זוג הינה היכולת להפגיש את רצונות שני בני הזוג באופן בטוח, ללא חשש ובצורה גלויה. האפשרות שלנו לומר זה לזו את הצרכים שלנו ללא כל חשש הינה מרחב רגשי בטוח עבור שנינו.

אמרו אמירות חיוביות יותר מאשר שליליות לבן הזוג

באופן טבעי אנו סומכים יותר על אנשים אשר נוהגים בנו באופן חיובי תוך כדי שאנו חשים כי הם אוהבים אותנו ושהם אומרים לנו יותר דברים חיוביים מאשר שליליים. קשה לתת אמון במישהו שכל הזמן מבקר אותנו ורוב האמירות שלו אלינו הן שליליות. כדי לשפר את היכולת הזו, אנו יכולים ליצור לעצמנו מעין כלל של 5:1 או 7:1, או כל יחס גבוה יותר, האומר שאנו לא נאמר אמירה שלילית לבן הזוג, כל עוד לא אמרנו לפחות חמש או שבע אמירות חיוביות. בהתחלה זה ייראה לכם מלאכותי, אולם לאחר שתתרגלו לכך, האמירה החיובית תהיה הטבע שלכם - ולא האמירה השלילית.

אל תשאירו נושאים בלתי פתורים עם בן הזוג

יכולת זו דורשת מבני הזוג לפתח לעצמם יכולות טובות של פתרון בעיות ומריבות (על כך נרחיב בפעם אחרת). בין הדברים הגורמים לאמון קיים להתפוגג ניתן למנות בעיות שאינן פתורות בין בני הזוג. מכיוון שלחלק גדול מהזוגות אין את היכולות לפתרון בעיות, הם מטאטאים אותן אל מתחת לפני השטח ללא פתרון. ואז, אט אט, האמון בין בני הזוג מתחיל להיחלש. כאשר בעיות אינן מקבלות פתרון הולם, הכעס והטינה המצטברים גורמים למרמור ולתחושות רעות כלפי בן הזוג. הצטברות זו ותחושות רעות אלה גורמים לאמון שהיה להיחלש, עד שבסופו של דבר נוצרת תחושת אי אמון.

תלמדו לריב בצורה הוגנת

להזכירכם, מריבה היא חלק בלתי נפרד מכל זוגיות או נישואין טובים - ככל שיהיו. אני מזכירה זאת מכיוון שישנם אנשים החושבים חשיבה נאיבית, לפיה בזוגיות טובה אין מריבות. אין דבר כזה זוגיות בלי מריבות. מה שחשוב הוא "כיצד" רבים! מריבה לא הוגנת פוגעת באמון בין בני הזוג. מריבה הוגנת בונה את האמון בין בני הזוג. אני מצרפת מספר נקודות שגורמות למריבה להיות מריבה הוגנת:

אל תקראו לבן הזוג בעת המריבה או לאחריה בשמות גנאי או כינויים מעליבים.

תקפידו לריב על הנושא שבעטיו פרצה המריבה. אל תוסיפו למריבה את הנקודות ששכחתם לריב עליהן אתמול, או נקודות אחרות, שלא נפתרו ביניכם עדיין. המריבה הנוכחית איננה נותנת לכם הרשאה לשפוך פנימה את כל הזבל שצברתם בעבר.

אל תשתמשו בביטויים כוללניים, כמו: "תמיד אתה עושה..." או "לעולם את לא...".

לעולם אל תצרפו בן משפחה או מישהו נוסף לתמוך בגרסה שלכם או לתקוף את בן הזוג.

הסכימו מראש, כשאתם "בראש טוב", כיצד עוצרים מריבה במצב שבו אחד מבני הזוג חש שהמריבה יוצאת משליטה והופכת למשהו רע ומכוער.

אל תתחילו במריבה בשעת לילה מאוחרת, בה שניכם עייפים ושולטים פחות ברגשותיכם ויש סיכויי גבוה יותר שהמריבה תצא מכלל שליטה.

ושוב, להזכירכם, השתמשו בגוף ראשון ולא בגוף שני. אמרו "אני" ולא"את", מכיוון שכך בן הזוג לא יחוש מותקף וירגיש שהוא יכול לנהל מריבה בלי להיות מאוים.
יצירת אמון בין בני זוג הינה תהליך קבוע ומתמשך. הרס האמון יכול להימשךמספר שניות, שלאחריהן תצטרכו לעבוד ימים, שבועות ואפילו חודשים, כדי לשקם את האמון שהופר. חשוב מאוד שתהיו מודעים לדרך בה אתם "מטפלים" בבן זוגכם. זוגות רבים מאמינים כי בזוגיות טובה ניתן לנוח על זרי הדפנה ולא להקפיד כל כך על מה שאומרים או עושים. אמונה זו רחוקה מאוד מהמציאות ומהאמת. זוגיות טובה מחייבת בקרה קבועה ורציפה של כל אחד מבני הזוג על התנהגותו והתייחסותו לבן זוגו. מי שיקפיד על כך ייצור יחסי אמון עם בן זוגו ויצליח לשמור עליהם לאורך זמן.

יעל כוכבא היא פסיכולוגית קלינית שיקומית מומחית ומטפלת זוגית ומשפחתית

בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים וזוגיות.