האם אני הומו?

"תמיד הרגשתי משיכה לבנות ונהניתי מסקס והייתי עם הרבה בנות ואף פעם לא פקפקתי במיניות שלי.
לפני כמה חודשים חלמתי חלום שאני עם גבר, קמתי מבוהל והתחלתי לבדוק את עצמי מול סרטי פורנו גייז ולא עמד לי אף פעם - וזה נמשך כבר תקופה, שאני מתחיל להילחץ. לדוגמא: שאני נמצא בקרבת חברים ונמנע מלהיות קרוב מדי, כי אני מתחיל לדמיין את עצמי מתנשק איתם או בסיטואציה מינית וגם שאני נמצא לבדי לא מפסיק לחשוב על זה".

"בגיל 20 עלו במוחי מחשבות שמא אני הומוסקסואל, בעקבות עניין מיני שלא צלח עם אישה. מאז ומתמיד אני מקיים יחסי מין עם נשים - והרבה ונהנה. מעודי לא נמשכתי לגברים, והעניין אף די דחה אותי שנים רבות... מאחר שלא מצאתי אהבה מספר שנים, וחשתי ירידה במשיכה המינית לנשים, עלו במוחי שוב המחשבות שמא אני הומו, מאחר והמחשבות כל הזמן מטרידות אותי וכל הזמן נמצאות בראש".

אלה הן רק שתיים מתוך פניות רבות שהגיעו לפורום "שרינק פרנדלי", פניות של גברים הטרוסקסואלים לכל דבר ועניין, כאלה שנמשכים אך ורק לנשים ומקיימים יחסי מין עם נשים ואף מערכות יחסים, ובכל זאת מנקרות במוחם המחשבות הטורדניות: "אולי אני הומוסקסואל?"; "אולי אני מדחיק את ההומוסקסואליות שלי - ובעצם אני הומו?".

החששות הללו מלוות לעיתים קרובות "בדיקות", לרוב מול סרטים פורנוגרפיים של גייז. כמו בכל אובססיה, ממצאי המציאות לא ממש מרגיעים וגם אם אין זקפה, יש אולי תחושת רווחה שנמשכת זמן קצר מאוד, עד הבדיקה הבאה. רבים אף מדווחים על תחושות לא נעימות, חסרות כל בסיס אורגני, כגון "עקצוץ" או "צריבה" באיבר המין, למראה גברים אחרים.

מהי הפרעה כפייתית (OCD)?

הפרעה כפייתית היא מקרה פרטי של הפרעת חרדה. ישנן חרדות כוללניות ומפושטות (GAD = Generalized Anxiety Disorder), שבהן החרדה מחלחלת לכל תחומי החיים. האדם חי בדאגנות מתמדת, לעיתים מחרדות המתייחסות לנושאים שונים בו-זמנית ולעיתים יש חרדה ש"מככבת" בתקופה מסוימת. בהפרעה כפייתית (OCD) הדאגות ממוקדות יותר במספר נושאים, ואפילו בנושא אחד, אלא שהן קשות מנשוא. אמנם בזמן עיסוק בנושא זה, משחרר האדם את עצמו מחרדה בנושאים אחרים, אך עצמת הדאגה מנשוא האובססיה הופכת להיות בלתי-נסבלת. לעיתים נלוות למחשבה המטרידה (אובססיה) גם פעולת-מנע. הדוגמאות הנפוצות, המזוהות בדרך כלל עם ההפרעה, מתייחסות לענייני סדר וניקיון. למשל, חרדה מפני זיהום מלווה גם במחשבה מטרידה על הזיהום וגם בפעולה כפייתית (קומפולסיה) כגון רחיצת ידיים מספר רב של פעמים. לעיתים נושא הכפייתיות נורמטיבי אך מוקצן (כמו במקרה של פחד מזיהומים) ולעיתים הוא ביזארי ואמצעי המנע אינם מתקשרים למקור החרדה. למשל, את אחד הפונים אלי לטיפול מעולם לא פגשתי. החשש שלו שמא דרס אדם בכיכר שליד ביתו גרם לו להקיף את הכיכר עשרות פעמים, עד שנאלץ לבטל את הפגישה שקבע איתי בניסיון להתחיל טיפול בהפרעה.

האם מדובר ב"שיגעון"?

כאשר תוכן האובססיה מוזר והקשר ההגיוני בין המחשבה המטרידה ובין הפעולה הכפייתית המיועדת למנוע את האסון רופף, מתעורר לעיתים חשש נוסף במטופל, שמא הוא "משתגע". לעיתים חשש זה מתעורר גם במטפל: האם מדובר רק באובססיה או במחשבת שווא (דלוזיה) המאפיינת הפרעה פסיכוטית, שבה משתבש הקשר עם המציאות. בעוד שבאובססיה האדם מודע לכך שדאגתו מופרזת, במחשבת שווא האדם משוכנע שהמחשבה אמיתית ומציאותית.

גם בהפרעה כפייתית הומוסקסואלית, עלולים ממדי ההפרעה להיות ביזאריים, כגון חשש בלתי מבוסס שמא אנשים אחרים חושבים שהאדם הומוסקסואל - וכל לעג להומוסקסואלים נתפס כמתייחס לאדם עצמו, למרות שהוא הטרוסקסואל. אם המטופל הוא בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה, ניתן יהיה לראות גם קריאת חומר על הומוסקסואליות גלויה או לטנטית, על הפרעה כפייתית ועוד ועוד - עד כדי התשה עצמית (אחד ממטופליי גילה בקיאות גדולה משלי במאמרים שכתבתי בנושא). לפעמים הכמות עושה את האיכות והמידה שבה אדם עוסק בנושא עלולה להפוך את ההפרעה לקשה מאוד.

אז מהי הפרעה כפייתית הומוסקסואלית (HOCD)?

לפעמים נושא האובססיה מתייחס לתחום מאוד מסוים. למשל, מי שצפה בסדרה "חלומות מפלסטיק" בוודאי שם לב לעובדה ששי גוטמן, רקדן טוב-מראה שאמנם בעבר היה שמן והוריד 100 ק"ג ממשקלו, הפך להיות מכור לניתוחים פלסטיים, עד כדי רצון להשתיל שתלים בישבנו, בניגוד להמלצת הרופא המנתח, שציין בפניו את הסכנה שיש בכך לקריירת הריקוד שלו, ורצון לשנות כמעט כל דבר בגופו. כל ניסיונותיהם של יקיריו לעצור בעדו ולהפנותו לטיפול פסיכולוגי עלו בתוהו. הפרעה זו גם היא מקרה פרטי של OCD הנקרא הפרעת גוף דיסמורפית (BDD = Body Dysmorphic Disorder), אשר בה קיימת אובססיה קיצונית שמשהו פגום בגוף.

בהפרעה כפייתית הומוסקסואלית, האובססיה מתייחסת לנטייה המינית, והגבר ההטרוסקסואל - שנמשך לנשים, מתפקד מינית בצורה תקינה עם נשים ולעיתים קרובות גם מקיים עמן מערכות יחסים מוצלחות - מוטרד בצורה מתמדת שמא הוא הומוסקסואל: אם לא גלוי, אז מודחק, כזה שההומוסקסואליות שלו תפרוץ החוצה ביום מן הימים ותחסל את משיכתו לנשים. בטיפולי היה בחור רב-חשק ורב-און שמשיכתו המינית לחברתו והנאתו מיחסי המין עמה הביאו אותו לקיום יחסי מין עמה כמעט סביב השעון, לרבות אורגזמות מרובות, ובכל זאת, קיננה בו המחשבה שמא הוא נמשך לגברים (ואם לא נמשך, אז יימשך בעתיד) - עד כדי חיסול משיכתו לנשים. האובססיה הייתה כה חזקה, עד שנמנע מלהציע נישואין לחברתו, מחשש שבעתיד תפרוץ נטייתו ההומוסקסואלית ה"אמיתית", תיאלץ אותו לבגוד באשתו ואף תחסל את המשיכה המינית לנשים בכלל.

מהו הטיפול בהפרעה כפייתית הומוסקסואלית (HOCD)?

הדיווח על אובססיות מיניות באופן כללי והתיעוד שלהן - נדיר מאוד, יחסית לשכיחותן הממשית. זאת, בגלל הבושה הכרוכה בהן. יש לזכור, בהקשר זה, שגברים סטרייטים פונים לטיפול הרבה פחות מנשים, מחשש שהדבר מעיד על חולשה או "שיגעון". בהפרעות כפייתיות אחרות, קל יותר לפנות לטיפול. למשל, בהפרעה כפייתית שהאובססיה השלטת בה היא החשש לגרום נזק לזולת (כמו אותו בחור שהקיף את הכיכר עשרות פעמים כדי לוודא שלא דרס אף אחד), הפחד מפני תוקפנות מבטל את הבושה שבפנייה לטיפול. בהפרעה כפייתית הומוסקסואלית, לעומת זאת, האדם יכול שלא לראות כל פגם בהומוסקסואליות בפני עצמה, כל עוד הוא עצמו אינו הומוסקסואל. הדבר גורם לו בלבול רב והתנגדות עזה לטיפול.

הטיפול בהפרעה כפייתית הומוסקסואלית לא אמור להיות שונה מהטיפול בכל הפרעה כפייתית אחרת. הצלחת הטיפול תלויה, בין היתר, ברמת הביטחון הגבוהה של המטופל באובססיה שלו. ככל שהמטופל בטוח יותר שהוא הומוסקסואל, למרות שהוא הטרוסקסואל, יהיה קשה יותר (אך בהחלט לא בלתי-אפשרי) לגרום לו להטיל ספק בכך.

יש להבחין היטב בין הפרעה כפייתית הומוסקסואלית ובין הומוסקסואליות וביסקסואליות אמיתיות - ולזכור שגם הומוסקסואלים וגם ביסקסואלים עלולים לסבול (כמו הטרוסקסואלים) מהפרעה כפייתית שאין לה קשר לנטייה המינית.

אחד הנושאים המרכזיים בטיפול הוא הגמשת התפיסות הנוקשות, ובמיוחד הפיכת התפיסה מ"מוחלטת" ל"יחסית". אחת האמונות השכיחות ביותר של הסובלים מההפרעה היא "הכול או לא כלום", אמונה המאותגרת בכל טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. הסובלים מההפרעה מעולם לא התנסו ביחסים עם גבר ואף אין להם כל פנטזיה מינית על גברים. באופן אקראי לגמרי עברה במוחם או בליבם מחשבה או הרגשה שהפחידו אותם. ההפרעה מתחילה משאלות כגון "האם הגבר הזה מושך בעיניי?" ו"מה המשמעות שאינני בטוח במאת האחוזים שאינני נמשך לגבר הזה?" - מאחורי השאלות הללו מסתתרת האמונה שלגברים סטרייטים "אמיתיים" אין אף פעם כל מחשבות על הומוסקסואליות ולכן כל מחשבה על הומוסקסואליות היא בעיניהם סימן להומוסקסואליות לטנטית, בעוד שבמציאות לגברים סטרייטים יש בהחלט מחשבות על הומוסקסואליות והם מעדיפים בדרך כלל לא לתרגמן למעשים.

פרופ' גידי רובינשטיין הוא פסיכותרפיסט העובד בת"א, פרופסור חבר במכללה האקדמית נתניה

בואו לדבר על זה עם פרופ' גידי רובינשטיין בפורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים.