רווקים בני 40: אתגר הזוגיות

המונח "רווקה זקנה" נחשב בעבר עלבון, אבל כיום הוא נחשב תופעה חברתית מקובלת, שממדיה גדלים בהתמדה: יותר גברים ונשים בגיל 40 מוצאים עצמם רווקים. עם הגיל, הסיכוי לזוגיות רק מתכווץ. האם הרווקים הנצחיים הללו איחרו את הרכבת - והגיעו לנקודת האל חזור? האם ה"לבד" הוא גזירת גורל, או שמא יש עוד תקווה?

יש להתחיל בעובדות: גיל הנישואים בישראל עולה בהתמדה - ויותר אנשים מוצאים עצמם ללא זוגיות גם בגיל מבוגר. בזמנו מעט אנשים היו מגיעים לגיל 40, מבלי שקשרו גורלם בגורל של אדם אחר, אך כיום לא נדיר לראות גברים ונשים שחוצים את הגיל הזה. לגמרי לבד. תופעה חברתית מרתקת זו מעוררת לא מעט שאלות וגם חששות: הרווקים עצמם (או לפחות ההורים שלהם) מרגישים שעם ההתבגרות, הקושי שבמציאת האחד/ת רק גדל. הם לא טועים: הסטטיסטיקה מלמדת שחציית גיל מסוים מקטינה משמעותית את הסיכוי לזוגיות ארוכת טווח. החדשות הטובות הן שאף פעם לא מאוחר לפעול וכי השינוי אפשרי.

גיל הנישואין הולך ועולה. אילוסטרציה: שאטרסטוק

מדוע גיל הנישואים עולה בהתמדה?

התרבות המערבית סוגדת לאינדיבידואליזם ומעמידה את צרכיו של האדם, הניצב במרכז, מעל הערכים המסורתיים. הצרכים האישיים של האדם - התפתחות, הנאה, סיפוק והגשמה עצמית - ניצבים מעל ערך המשפחתיות. כמו כן, המהפכה הפמיניסטית תרמה אף היא לאיחור גיל הנישואים: נשים שואפות לקריירה, מחפשות שוויון ואינן ממהרות להיכנס למחויבות של משפחה. כאשר האישה "לא לוחצת" להתחתן, אז גם הגברים לא ממהרים.

בשל כך, נוצרה תופעה ברורה: יותר ויותר אנשים הופכים למה שכונה פעם "רווקים זקנים". ובגיל 40 הם מוצאים את עצמם לבדם, מבלי שיהיו מעורבים במערכת זוגית, בשעה שכל חבריהם וקרוביהם כבר "בעלי משפחות".

מהן הסיבות לרווקות מאוחרת?

יש שמעדיפים להתרכז בקריירה ומשאירים את עניין הזוגיות לעתיד. וכשזה מגיע, הם מגלים שהמלאכה לא פשוטה כלל: "השוק" לא משהו, הם לא במיטבם והם מתקשים למצוא את האחד/ת. אחרים היו במערכות זוגיות שלא הבשילו. יש שלא התמזל מזלם. ויש גם כאלה שבחרו במודע ליהנות מה"לבד" ומהשקט שלהם.

כמו כן, בשל השינוי החברתי, הגברים פחות מחזרים אחרי האישה - ובפועל יש עדיין נשים שמצפות שיחזרו אחריהן. הדבר יוצר בלבול וחוסר איזון. מעבר לכך, ישנן גם הסיבות הפרטיות של כל אדם ואדם: נסיבות חיים, מבנה נפשי-רגשי ואירועים שונים שמשפיעים. כל אותם "שדים פרטיים" של האדם, שמשפיעים על יכולתו להתחבר ולהתחייב לאדם אחר.

למה זו בעיה? יש כאלה שטוענים ש"הכי טוב לבד"?

נכון. אבל יש גם כאלה שטוענים ההפך... אי אפשר להגדיר רווקות מאוחרת כבעיה באופן חד משמעי, משום שמדובר בתחושה אינדיבידואלית. כל אחד מפרש את רווקותו באופן אחר. מי שחי בשלום עם העניין יכול להיות רגוע, אבל לא מעט רווקים רוצים לשנות את המציאות הזו - ולמצוא זוגיות. יש רבים שמזדהים עם הביטוי "לא טוב היות האדם לבדו". ומחפשים את ה"מכסה" שלהם, את החבר הטוב שיהווה להם נחמה ואוזן קשבת ויצעד עימם בשבילי החיים.

המצב של רווקות מאוחרת, למרות היותו נפוץ לאחרונה, איננו פשוט - והוא גורר שני קשיים מרכזיים. האחד נובע מכך שהשעון הביולוגי לא יישר קו עם מגמת הנישואים המאוחרים. ומי שרוצה להקים משפחה עלולה לפספס את חלון הפוריות. הקושי השני נובע מהעובדה שעם הגיל, האתגר הופך קשה יותר.

לאנשים בני 40 - גברים ונשים - קשה יותר להשתלב בזוגיות, בהשוואה לבני 20-30. ומגיל 30 ומעלה, הקושי מתגבר משנה לשנה.

החיבור קשה יותר עם הגיל, אבל אפשרי. אילוסטרציה: שאטרסטוק

למה ההתבגרות מקשה על מציאת החצי השני שלנו?

ראשית, עניין של היצע וביקוש: בגיל שמעל 33, יש פחות רווקים ורווקות שפתוחים להצעות. רוב ה"סחורה" כבר תפוסה.

שנית, אנשים שמתבגרים ומתעצבים רוב שנותיהם לבד, מתרגלים לחיים המעמידים אותם במרכז - והשינוי קשה להם. אדם שרגיל לחיות רק עם עצמו, להיות קשוב רק לעצמו ולצרכיו ולהתנהל לפי גחמותיו והרגליו,
יתקשה להכניס למשוואה גורם נוסף. ככל שהזמן חולף ההתרגלות ל"לבד" מושרשת יותר; ושילובו של אדם אחר בעולם הפרטי הופך מאתגר יותר. הרווק/ה חושש/ת מאיבוד העצמאות ומפגיעה במרחב המחיה שלו.

שלישית, עם הגיל אנשים יותר מבינים מה הם רוצים, הם נעשים יותר ממוקדים, מפוקסים וברורים לעצמם; ופחות נוטים להתפשר. בן הזוג שאנו קושרים את חייו בחיינו יהיה לעולם בגדר פשרה - ומציאתו היא מציאת טוב יחסי, שכן אף אחד איננו מושלם. רווק מתבגר לעתים כל כך "נעול" על מה שהוא רוצה, כך שמבחינתו אין כל מקום לפשרה. והוא מתעקש על דברים עליהם פחות התעקש בעבר. עובדה זו גוררת פסילה של בני זוג פוטנציאליים ומקטינה את הסיכוי להיווצרותו של קשר זוגי. הרווקים ממהרים לפסול בני זוג שאינם טובים מספיק, למרות שהבעיה היא אצלם ולא אצל האחר. והם ממשיכים לחכות עד בוש, עד להגעתו של האדם "הנכון".

רביעית, מציאת זוגיות היא גם עניין של מיומנות. ואנשים שלא היו בזוגיות זמן רב מגיעים למערכה כשהם מחוסרי אמצעים. ומבלי שתרגלו את המיומנות של יצירת קשר זוגי. לכן הם נתקלים בקשיים ומוותרים.

חמישית, המציאות של ימינו מזינה את הקשיים שבמציאת זוגיות: ההיצע רב ומבלבל, אנשים תמיד מרגישים שמשהו טוב זמין מחכה להם מעבר לפינה - ולא עוצרים ליהנות ממה שכבר השיגו. התיאבון בלתי פוסק והבופה של "אכול כפי יכולתך" מקשה על הנכונות להתחייב. סגנון ההיכרות השתנה והמהפכה בעולם החיזור פגעה ביכולת בניית הזוגיות הבריאה: הרבה אנשים מתחבאים מאחורי הפייסבוק, אתרי האינטרנט והאפליקציות; והסינון הראשוני, הנעשה באמצעות כלים אלה, מונע מפגש אמיתי, שהוא בעצם שקובע התאהבות או דחייה - ומאפשר התאהבות עמוקה.

נשמע קשה ומסובך, האם אפשר לצאת מזה?

רווקים בגיל מתבגר, ששואפים לשנות את גורלם, בהחלט יכולים לעשות זאת. אמנם מציאת קשר זוגי בגיל מתקדם היא יותר קשה ומאתגרת, אך היא בהחלט אפשרית. אסור לרווקים/ות להניח שפספסו את הרכבת וכי הגיעו לנקודת האל חזור. אין נקודת אל חזור. בכל עת, ניתן לחיות בזוגיות. וברגע שאנשים יחליטו להתמקד במציאת זוגיות וייפתחו לשינויים, הם יוכלו להגשים את מטרתם.

בסוף מוצאים אהבה. אילוסטרציה: שאטרסטוק

מהי הדרך למציאת הזוגיות?

מדובר בתהליך שיש לעשות בליווי איש מקצוע, שיתמקד בבירור הגורמים למצב, נטרולם, התמודדות עם הקשיים והמעצורים והקניית כלים שיאפשרו מציאת בן זוג. בראשית התהליך, יש לעסוק בשאלה האם ישנה בכלל בעיה: האם טוב לרווקים במצבם, או האם סובלים מכך? בהמשך יש לפתח את היכולת לראות את בת/בן הזוג כאדם נפרד וללמוד להכיר את צרכיו ולכבד אותם. הטיפול יכול לכלול ליווי מעשי של האדם, באיתור בן זוג - לגרום לו להעז ולנסות, לפתוח פרופיל באתרי היכרויות, לנסות להכיר בני זוג דרך חברים ומכרים, להצטרף לפעילויות חברתיות (טיולים, מפגשים, הרצאות, מכון כושר, ריקודי עם), ליטול חלק במפגשים של פנויים פנויות ועוד. יש לפתח את יכולת ההשקעה באדם האחר ולעודד את פיתוח הפן החברתי, הכישורים הבין אישיים והיכולת התקשורתית. לאחר מציאת הזוגיות, יש לעבוד על עידוד תקשורת נכונה, על פתרון קונפליקטים ועל בניית מערכת זוגית בריאה.

רעיה לביא היא עובדת סוציאלית וסקסולוגית.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.