גנטיקה וגירושים

מחקר חדש על תאומים מעלה את האפשרות שלמטען הגנטי יש השפעה ברורה על עמידות הנישואים, אם כי אין בכל להצביע על הסיכוי לנישואים. בת' ג'רסקי, מייקל ליונס ועמיתיהם באוניברסיטת בוסטון שבמסצ'וסטס השוו בין יחסי גירושין והנישואים בין תאומים זכרים זהים ולא זהים.

הם הגיעו לנתונים מרישום של זוגות התאומים הזכרים ששירתו בצבא ארצות הברית בזמן מלחמת ויטנאם. בראיונות שנערכו ב 1987, שנערכו לאיתור בעיות נפשיות, כ 8000 מהתאומים ציינו את מצבם המשפחתי, אם התחתנו, אם הם עדין במסגרת הנישואים הראשונים, או אם לא, כיצד הסתיימו הנישואים הראשונים.

בצורה ברורה, תאומים זהים, החולקים את אותם גנים, הראו נטייה ברורה להתנהגות דומה יותר מאשר תאומים לא זהים, החולקים בערך מחצית הגנים, בדומה לאחים רגילים. יש בכך להעלות את האפשרות להשפעה גנטית על אחוז הגירושין.

נתונים טבעיים לעומת נתוני גדילה

אבל לא היה הבדל בין תאומים זהים או לא זהים בכל הנוגע לעצם הנישואים, ויש בכך להצביע על השפעות סביבתיות. "זה הפתיע אותי" אומר ליונס. "כל כך הרבה מאפיינים, גם החברתיים המורכבים יותר, הם בעלי השפעה גנטית ברורה."
התחושה של ליונס היא שהסביבה עולה על ההשפעה הגנטית בהחלטה על נישואים, משום שבדרך כלל ההחלטה נעשית בגילאים צעירים, וההחלטה נובעת במרבית המקרים מההצלחה או הכישלון של נישואי ההורים. ואולם בתוך הנישואים עצמם, מתחילים לפעול גם גורמים אחרים.
הוא חושב שההשפעה הגנטית על גירושין קשורה לגורמים כמו צריכת סמים, דיכאון ואלכוהוליזם, שיש בהם מרכיב גנטי. הצוות מצא שתאומים שהיו מהמרים כפייתיים היו בסבירות גבוהה ב 2.8 אחוזים להתגרש מהנהוג באותו זמן. "כמעט כל צורה של פסיכופתולוגיה תקשה על עמידות הנישואים" אומר ליונס.

הוא חושב שמחקר מסוג זה חשוב משום שהוא מסייע לחשוף את שורשי ההרגלים ההתנהגותיים. "לא מדובר כאן על "עצרו הכל", בואו נדבר עם יועצי הנישואים", אומר ליונס. "אבל אני חושב שזה יכול לסייע לנו להבין בצורה טובה יותר את טבע האדם."

גירושין