יומן טיפולי פיריון - פרק ראשון

כמה קשה להסביר למי שלא חווה על בשרו (זר לא יבין זאת? כמה שאני מתעבת את הביטוי הזה, אבל מי כמוהו להסביר) עד כמה הצורך בילד בוער בעצמות וזועק את עצמו החוצה מכל נקבובית, מכל שערה, מכל תנועת גוף ובכל נשימה.

מה יאמרו כל חכמינו למי שתמיד ידעה שיהיו בעיות, שתמיד ידעה שהדברים לא כמו שהם נראים אצל רוב האוכלוסיה התקינה (ביוץ, הריון, לידה, אתם יודעים..) מאז ומתמיד, כל מה שקשור בלימודים, בחשיבה, הלך חלק, כל מה שקשור בהתנהלות התקינה של החיים , מקרטע - ילדות, גירושים של ההורים, חור שחור שמכונה בדרך כלל גיל ההתבגרות, שנאה עצמית, גוף, ועכשיו: ילדים.

הבנתי שאני רוצה לחיות את כל חיי עם האיש שלי כשאמרתי לו יום אחד כבדרך אגב שאיתו אני רוצה ילדים, הפסקתי לקחת גלולות בטקס רב, וכל פעם חשבתי "אולי הפעם זו הפעם בה אנחנו עושים ילד" הבורות והטפשות שלי דאז ממש מכאיבות, מפחיד להיזכר.
רופא מספר אחד צץ בחיי, להלן: היהיר, המתנשא, יודע הכל, שאינו מומחה פריון (טעות.. גניקולוגים רגילים שיש להם חותמת של "מומחה למיילדות גניקולוגיה ופריון" עשויים להיות נהדרים- אבל לא בבית ספרנו) גם הוא מזמזם את המנטרה שהיטבתי להכיר- "בת 22, מה הלחץ, צעירה".

הוא עושה לי אולטראסאונד, רגע דרמטי, ראשון מני רבים, אז עוד התביישתי וכיסיתי את עצמי בחלוק, רירית דקה- מה זה? היום במבט מהיר במסך אני מחשבת לך את עובייה ובודקת בהסח הדעת שיש לה שלוש שכבות, אבל אז, מי ידע?
"קחי את הכדורים האלו" (חומר טוב מותק..) ובואי עוד חודש לראות דופק.
איקקלומין, אני נכנסת לאיטרנט, הפחד שלי מפני בורות אינו יודע שובע, אי הוודאות הזו, שוב- אז עוד הכל היה בקטן.
מנועי חיפוש, אני צונחת בלב הקלחת הרותחת של פורום פוריות, מתנפלת על המידע כטובעת, מחפשת כיוונים בחדוות אבדון, מהר מאוד אני מגלה שנעשו טעויות, לא נותנים איקקלומין ללא נעקב, אני חוזרת לרופא שבצחוק מאבחן אותי כ"הסטרית במיוחד" ונותן הפנייה לאולטרא סאונד בודד, הפעם הראשונה בה אני מתוודעת לזקיקי, שילכו ויהפכו לידידים קרובים, האיקקלומין לא הזיז להם, ואז אני שומעת גם על שחלות פוליציסטיות מטכנאית אדישה, מה עוד? מה עוד??

אין לכאורה דבר יותר טבעי ופשוט מאשר "לעשות" ילדים. בהתאם, זוגות רבים מוצאים את עצמם מופתעים ומבולבלים כאשר, לאחר שנים של שימוש קפדני באמצעים למניעת הריון, פתאום כאשר הם רוצים להרות ההריון המיוחל מבושש להגיע. האמת היא, שכרגיל, יש לנו בדרך כלל קצת ציפיות מוגזמות מעצמנו ומהטבע. מסתבר שחוץ מהשכנים שלנו והבת דודה, שלכולם יש כאלו, לא כולם נכנסים להריון בחודש הראשון בו הם מחליטים על כך. בני האנוש פשוט לא מי יודע מה פוריים. אולי זה נובע מכך שאנחנו חיות שצריכות בטבע לחיות כזוג, על מנת להבטיח גידול מיטבי של צאצאנו. כלומר דווקא נשים שלוקח להן קצת זמן להרות, סביר שיתמידו עם בן הזוג וישמרו על הזוגיות (להבדיל מ"סטוץ" חד-פעמי). אם נחזור לרפואה, הרי שהסיכוי בכל חודש להרות בהנחה שהכול תקין אצלכם הוא 15% -30% בהתאם לוודאות של קיום יחסים ביום הביוץ. כלומר, לכמחצית מהזוגות צפוי שייקח כחצי שנה עד שישיגו הריון, בעוד שכעבור שנה 85% יהיו בהריון. מכאן נובעת ההמלצה לנסות להרות כשנה לפני שפונים לרופא לייעוץ בנושא פריון. עם זאת, כלל זה אינו נכון עבור נשים בנות יותר מ- 35 שנה, נשים עם מחזורים מאד לא סדירים או כשאר קיים חשד לבעיית פריון אצל אחד מבני הזוג בעקבות ניסיון העבר.

בשלב ראשון, בהחלט ניתן לפנות לכל רופא נשים אשר ייתן בידי האישה מרשם ל- 5 מ"ג חומצה פולית, אותם יש לקחת עתה מידי יום, ויפנה את בני הזוג לבדיקות שונות (כגון נוגדנים לאדמת אצל האישה, בדיקת תאי זקס לגבר, ועוד שורה של בדיקות גנטיות ואחרות). יתכן ואם אתם מנסים כבר תקופה להרות, תופנו כבר לשורת בדיקות בסיסיות כמו בדיקת זרע לגבר ובדיקת אולטראסאונד לאגן ופרופיל הורמונאלי לאישה.

השלב השני יהיה לנסות לוודא שהאישה מבייצת ושאתם מקיימים יחסים במועד הנכון (פרוט השיטות תמצאו תחת הכותרת "אנו רוצים להרות" באתר www.baby4u.co.il).

בהמשך החלטה על מעבר לטיפול לגרימת ביוץ מחייבת שיקול דעת זהיר, בגלל הסיכון הבלתי נימנע להריון מרובה עוברים, שמוביל במקרים רבים לשמחה רבה של הולדת תאומים, אך כרוך בסיכון בלתי מבוטל ללידה מוקדמת וסיבוכי פגות בילוד.

טיפולי פריון אכן מחייבים מעקב קפדני, ומעט מעיק, אחר התפתחות הזקיקים לקראת הביוץ וזמינות יומיומית של טיפולים כמו השבחה והזרעה. למרבית רופאי הנשים יש הכשרה בתחום הפריון, אם כי חשוב לוודא שהרופא זמין באופן שוטף במהלך הטיפול. מאחר וזוגות רבים חשופים היום לשפע מידע מחברים ומהאינטרנט, חיוני שיהיה רופא שינחה אותם במבוך, יעשה עבורם "סדר", ויסביר להם מה חשוב עבורם ומה ממש לא קשור.

ציפיות לא ריאליות ביחס לתוצאות טיפולי הפריון מובילות לעתים לאכזבה מהירה ואיבוד האופטימיות ביחס להשגת הריון. צריך להביא בחשבון שאפילו בטיפול "סוף הדרך", כמו הפרית מבחנה, מצליחים להשיג שיעורי הריון של 25-35% בלבד לכל מחזור טיפול. טיפולי פריון מהווים על כן תמיד סדרה של טיפולים עם סיכויי הריון מצטברים טובים יחסית עבור מי שסבלנים מספיק להתמיד בטיפולים. יש לזכור שכמעט כל הנשים הצעירות משיגות הריון מהר יחסית, וש"קיצור תהליכים" עלול דווקא עבור נשים אלו להיות מסוכן. סבלנות הינה כנראה מצרך נדיר בעולם המודרני בו אנו רגילילם למלא אחר מבוקשנו כמעט מיד. אך העובדות מורות שהרוב המוחלט של הנשים מצליחות בסופו של דבר, בזמן מתקבל על הדעת, ללדת את מספר הילדים שהן שואפות אליו.