סקס, שקרים ובליינד דייט

מאת: עמית כנעני

החיה האנושית היא חיה שנוטה לאחוז בהתנהגויות, הסברה הברורה מאליה על פיה פועלים אתרי ההכרויות האינטרנטיים היא שאם אתם מחבבים את החברים שלכם, ייתכן שתוכלו לחבב גם את החברים של החברים שלכם, וכן הלאה - למרות שאינכם מכירים אותם כלל (אם כי תיאוריות חברתיות טוענות שבעולם של ימינו מספר הקישורים שיידרשו לאדם יחיד על מנת להגיע לאדם אחר הולך ויורד בהתמדה, הסוציולוג סטנלי מילגרם מ-1967 טוען כי כל בן אדם בעולם קשור לאדם אחר בלא יותר משש היכרויות), מסתבר שבישראל התיאוריה הזו רלוונטית מתמיד.
כי עם יד על הלב: עם מי לא הייתם בצבא? עבדתם כסטודנטים או ניצחתם בריצה בשיעור התעמלות?
לאחר שמשתמש נרשם לשירות מיוזמתו או מוזמן להצטרף אליו על ידי משתמש שכבר רשום בו הוא מוזמן ליצור לעצמו פרופיל אישי כולל תמונה ומכאן והלאה אמורה להיטוות רשת וירטואלית שהיא כאמור: שיקוף בלבד של החיים האמיתיים, רוב האנשים נוטים להעביר מהר מאוד את הוירטואליות ליום יום, וממשיכים ליצור את הקשרים בעולם ה"אמיתי". (במרכאות כמובן - משום שהאינטרנט הוא העולם האמיתי ותו לא, רק ממותג אחרת).

לרוב יש לך אפשרות לצמצם את אפשרויות החיפוש שלך ולאתר את "המתאימים לך ביותר" (יומרה פשטנית המתבססת שוב על הדעה הרווחת שאם אתה מתעניין בפיזיקה גרעינית, כך גם אהובתך לעתיד).
ההנחה שרוב האנשים בעלי עוצמת הצריכה של ימינו נמצאים שעות ארוכות מול המחשב, וזקוקים למענה מיידי לצרכיהם היא הנחת היסוד של מי שעומדים מאחורי היוזמה הרומנטית הנאה (או לחלופין, בני נוער וילדים שבעתיד יהוו את מפלצת הצריכה הזו, וכיום סוחטים את ההורים שלהם ולפיכך מהווים כוח שיווקי אדיר, בעל פוטנציאל שלא יסולא בפז) על כן מנסים בכוח אנשי השיווק של כל אותם אתרים (מפולחים כך או אחרת) לשלוט במה שבאמת מניע אנשים, תמצא אהבה, תעשה סקס, והכסף כבר יגיע מאליו (ראה בפרסומות, מייד נשוב).

המציאות בעולם הוכיחה כבר מזמן שתוכניות ריאלטי המבוססות על החיים האמיתיים זוכות להצלחה מסחררת, ומוצלחות מכל הן כנראה התוכניות שבהן יש מעקב (יזום או מקרי) אחרי חיי האהבה והמין של המשתתפים ("קחי אותי שרון" "הרווק" המצליחה מאוד, ועוד..) אם כך, לא פלא שהאינטרנט זוכה להצלחה דומה, היכולת להרגיש שהכל בכף ידך, לא חשוב כמה אתה עלוב בעיני עצמך בחיי היום יום שלך.
ברשת אתה יכול להיות כל דבר, לא ייאמן כמה רופאים יש פתאום, עורכי דין, בעלי השכלה גבוהה, שלא נדבר על כך שכולם מעל מטר שמונים וחמש, ממש עם של גיבורי על צומח פה מתחת לאפנו.

אבל השוק מתחיל להיות רווי, כמה שחקנים חזקים מתחרים על מקלדתו של הצרכן (אם כי כמו ברוב הדברים באינטרנט, אין ממש מונופול, רוב האנשים כבר מזמן הבינו שמותר ורצוי לא לשמור אמונים, שלא חייבים להיכנס רק לאתר חדשות אחד וגם לא להתחייב רק לאתר הכרויות אחד, אם כי לרוב - מי שנמצא באחד, תמצא אותו גם באחר...)
אתרי ההכרויות עשו את הלא ייאמן, קיצרו את הזמן הממוצע של יצירת הקשר הראשוני בין המצ'וטטים ברשת מכ-30 ימים ליום אחד, ועכשיו גם כמה שעות נחשבות יותר מדי.
האם הרוויה בשוק לא תעשה בסופו של דבר נזק? התחושה דומה מאוד לתחושה של סוכני נדל"ן בעיירה קטנה וציורית, לכולם יש את אותם בתים להראות, וכל אחד עוטף אותם במילים אחרות, בתצורות אחרות, בכותרות שונות אבל בבסיס, אותה גברת.

אז למה אנחנו משקרים לגבי עצמנו? האם הטכנולוגיה המוגשת לנו על מגש של כסף מסייעת לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו (מטרה ברוכה, לא?) או שמא היא רק מחדדת את הבעייה?

נקודת מוצא: כולם שקרנים, כל אחד משקר עד שהוכח אחרת - האם הראייה הפסימית הזו היא באמת הראייה הנכונה?
שיטוט מהיר בכמה אתרים ושיחה זריזה עם מי שכבר שוחה זמן רב בביצת ההכרויות מעלה כמה "כללי ברזל" -
אפשר לבדוק את בן הזוג הפוטנציאלי בשירותי החינם של משרד הפנים, גוגל הוותיק והטוב, בזק, לנסות לברר דבר או שניים על אותו האדם דרך הפרטים שהוא מוסר על עצמו.

נא להוריד לפחות 4 ס"מ מהגובה המוזכר בכרטיסים האישיים ולהפחית כמה וכמה שנות לימוד, לדאוג שיהיה תמיד מי שידע לאן אתם הולכים, עם מי (לפחות עם מי אתם משערים) כך שבמקרה חירום תמיד יהיה מי שיוכל להושיע, על ילדים יש להקפיד במיוחד, שלא יפגעו, מאנשים מפוקפקים המשוטטים ברשת.

רצוי לקבוע פגישה ראשונה במקום נייטרלי, לא להציע ערב מלא תוכן על מנת לא להיתקע עם המשעמם באדם, מה גם שאם אינכם מכירים עדיין הרי שמן הראוי לנקוט משנה זהירות.

מאחורי המקלדת אתה יכול להיות הכל, גם אם אתה בעצם רק אתה, היכולת המלאה לשלוט בעולם באמצעות עכבר ומקלדת היא יכולת ממכרת (למה כל כך הרבה אנשים כותבים בפורומים? מגיבים לכתבות בטוקבקים?) אני כותב, משמע אני קיים.
אני מטביע את חותמי מעבר לגבולות עצמי, התחושה הזו היא ממכרת במקרה הטוב והרסנית במקרה הרע.
אם אין לך כסף לניתוח פלסטי, אין לך זמן למכון כושר (אתר הכרויות לא רע בזכות עצמו) ואין לך מרץ לקפץ במסיבות, הרי שבטרנינג מרושל, עם פירורים של סנדביץ' על השפה העליונה, אתה מלך העולם.

ועדיין - אנשים גם יוצאים מתוך ההזייה הזו וקושרים קשרים, הרשת נטווית גם במציאות, ולא רק בתוך מסך המחשב.

כל מי שנמצא אי פעם (ולו פעם אחת) באתר הכרויות קולט באופן מיידי את ההבדלים המסורתיים בין המינים, גברים יוזמים, שולחים, הודפים ומסייפים, ולמרות שיש נשים ,לא פחות מגברים באתרים הללו הרי שלרוב אשה תקבל פי כמה וכמה פניות ישירות מגבר.
רוב הנשים (בהכללה גסה גסה) מחכות לאביר, עם סוס או בלי סוס, רק שיגיע, קוראות בין השורות - אולי מנסות לשמור על המסגרת הקלאסית.
האם אתרי הכרויות לא גוזלים את כל ה"מסביב" שהוא בעצם עצם העניין? על פי התפיסה הרווחת החדשה, לא - המסביב הוא תלוי תרבות שרק מפריע לקשר להתפתח, והאינטרנט מאפשר גישה ישירה אל עצם העניין (לגישה זו שותפים גברים ונשים כאחד).
קשה לצפות שדרך גישה חדשה תמחק שנים של שינוי ודיכוי תרבותי, אם כי אולי סוף סוף יש תזוזה בכיוון שונה, נשים בהחלט יוזמות, מפתות, מחפשות את כל מגוון הקשרים - לא פחות מגברים, אבל אולי דרכן שונה.

אולי בעבר אתרי ההכרות נראו לאנשים משהו פסול, החיבור בין היישות המפלצתית ששמה אינטרנט לבין חיי האהבה הרומנטיים והפגיעים של אדם אחד (ברור לכולם שלא המצאתם כלום, כל מה שעבר ויעבור עליכם כבר עבר ויעבור, וייכתב ויחווה על ידי אלפים, אז מה הביג דיל...) ואפילו היום, למרות שכולם (כמעט) עושים את זה, רק מעט (לרוב) מדברים על זה, קצת בדומה לפורנו (הלינק הזה במחשב שלי? לא... זה אח שלי שם, חברה שלי בדקה, סבא שלי, הכלב...) תירוץ הקישור הפשוט בין חיי אהבה ומין לבין מכשיר קר, עשוי עדיין להיתפס כפחיתות כבוד, אבל האמת היא שככל שעובר הזמן - זו הופכת להיות המציאות.

הסתכלתי על בתי הקטנה, בת שנתיים בקושי, וידעתי שהיא כבר לא תיטרד בזוטות שכאלו, הפקפוקים והדיונים הפילוסופיים האלו כמעט שעברו מן העולם (תן או קח כמה שנים של התפלספות) ותישאר רק שאלת השאלות "מהי אהבה?" (וממש לא משנה איך הגעת אליה ומה עשית בדרך אליה).