על תשוקה ורגישות

נדמה שאנשים נוטים לזהות טנטרה עם מין בלבד, אורגיות ועירום, או עם אי-שפיכה, ולא מודעים למשמעות האמיתית של השיטה. "כדי לדעת מה זה טנטרה, צריך לחוות טנטרה", אמרו לי כולם, ואני צייתתי. התייצבתי במרתף בית בפלורנטין, שבו התקיים ערב מבוא לסדנת טנטרה שהעבירו אורן גני וחיה כספי. כעשרים איש, חלקם יחידים ואני בתוכם, התיישבו על כריות גדולות בחדר אפלולי ופטפטו בהתרגשות כדי לכסות על המבוכה עד שנכנסו המדריכים: אורן בקוקו מכסיף וחולצה משובצת וחיה בג'ינס ותלתלים שחורים. לצדם של אורן וחיה, לבושים לבן ונראים נינוחים ומאוהבים, ישבו-שכבו בוגרי הסדנאות הקודמות. הם ליטפו את בני-זוגם, לטיפות קטנות ובלתי פוסקות. הם נראו רגועים ומרוצים ובזויות פיהם נח חיוך קטן, אוצר סוד.
"טנטרה עוסקת באנרגיה מינית ובשילוב שלה עם רוחניות", פתח אורן את החלק העיוני בערב, והמשיך: "האנרגיה המינית שלנו היא בעצם אנרגיית החיים, אבל היא אנרגיה מבוזבזת אצל רובנו, היות שהיא מדוכאת, ואנחנו לא משתמשים בה כדי לתעל אותה לשאר תחומי החיים שלנו. לכאורה, אנחנו חיים בתרבות מתירנית, שבה כמעט הכל לגיטימי, אבל מצד שני, אנחנו כל-כך עצורים באנרגיה המינית שלנו".
רוב הדתות רואות את המין כאיום, שעלול לשבור את המסגרות ואת ההיררכיה בחברה. דתות רבות גורסות שבכדי להגיע להתעלות רוחנית צריך להתנזר ממין. מעט מאוד תרבויות התייחסו בגלוי לסקס, ומולן ניצבת הטנטרה כמגדלור בודד בלילה: "הטנטרה מגיעה מהודו, שם היא התפתחה כזרם שמרד בערכים הסגפניים של כוהני-הדת ההינדים", הסביר אורן, שלמד טנטרה באשראם בפונה, הודו. הוא עוסק בנושא כבר למעלה מעשור ומעביר סדנאות טנטרה בנות שלושה ימים עם חיה בת זוגו, בוואדי ינשוף ליד ראש פינה. "בטנטרה מציבים במרכז הבמה את שמחת החיים והאנרגיה המינית ומלמדים לשלב אנרגיות נפשיות, מיניות ורוחניות במטרה להתחבר לקדושת האהבה, החיים והאלוהים".

אורן שיחרר אותנו להפסקת-פיפי לפני ה"קונדליני", מדיטציה המתחילה בנענוע אגן מתמשך, שנועד לשחרר את צאקרת הבטן, האחראית על אנרגיית המין. דקה לאחר מכן מצאתי את עצמי עומדת במעגל בעיניים עצומות, מניעה את האגן לצלילי מוזיקה. אורן הורה לנו לעצור את הנענוע ולהתחיל לרקוד בחדר. לפי סימן, הצמדנו גב אל גב בעיניים עצומות, נעים יחד לפי הקצב. כחלוף דקה נוספת מצאתי את עצמי מול אדם זר, מביטה עמוק בעיניו במשך דקות, ואחר כך התיישבתי מולו בעיניים עצומות, כדי להכיר אותו דרך מגע בכף היד, ואם יסכים, גם עד למרפק. גיליתי באופן מפתיע שהיכרות דרך מגע היא נעימה וזורמת יותר.
אורן סיפר כי הטנטרים (מומחי הטנטרה) טוענים שברגעי השיא במין אנחנו מגיעים לתחושה של אקסטזה, שמקבילה לתחושה של התעלות דתית, איחוד ושלמות. "הבעיה היא שרגע השיא הזה ביחסי מין רגילים נמשך זמן קצר מאוד. בזמן הקצר הזה אנחנו חווים תחושה של שחרור מכבלי המקום והזמן ומתחברים לטבע, לגוף ולניצוץ האלוהי בכל אחד מאתנו. לכן הטנטרה נותנת דרכים וטכניקות להעצים את החוויה המינית, ולתעל אותה מאברי המין ומצאקרת הבטן מעלה אל הגוף כולו ועד לצאקרת הכתר הנמצאת במרכז הקודקוד. הכל כדי להפוך את האנרגיה המינית לדלק המניע את כל המרכיבים בחיינו ומביא אותנו לאורגזמה קוסמית, שלאו דווקא קשורה לפליטת זרע".

שיווה ושקטי עושים אהבה
יומיים לאחר מכן מצאתי עצמי בביתה של דורית דביר, מדריכת היוגה הטנטרית היחידה בישראל, המעבירה סדנאות טנטרה יוגה לזוגות או ליחידים. באותו בוקר התוודעתי לראשונה אל שיווה ושקטי. "זהו הזוג הראשי במיתולוגיה ההינדית", הסבירה לי דביר, בעזרת אלבומי תמונות ובהן מאות פסלים של מצבי הזדווגות שונים. "שיווה הוא האל המייצג את העקרון הזכרי ביקום, את תודעת-העל, ואילו שקטי מייצגת את העקרון הנשי ביקום, את האנרגיה הפעילה והיצירתית המעניקה שפע וריבוי. היוגה טנטרה מלמדת לא רק איך ליצור חיבור חיצוני, אלא בעיקר פנימי של שני הכוחות הללו המצויים בפוטנציה בכל אחד מאתנו. בעזרת התרגולים היוגיים אנחנו מאפשרים לשקטי, אנרגיית החיים שבנו, להתעורר, לפתוח מחסומים ולהתחבר לתודעת השלם, הלא היא שיווה. החיבור בין היוני (איבר המין הנשי) והלינגאם (הזכרי) היווה בעולם העתיק סמל לאחדות קוסמית, שפע ובריאות".
במחצית השנייה של המאה ה-20, מספרת דביר, לצד "ייבוא" של שיטות ודתות מיסטיות מהמזרח הרחוק, "יובאה" גם הטנטרה למערב, ונפגשה עם פרויד, יונג, ועם הפסיכולוגיה. במקביל, יותר ויותר אנשים החלו לנסוע מזרחה - בעיקר להודו. המפגש הזה הוליד זרם שנקרא ניאו-טנטרה. "זהו כלי טיפולי לבעיות שונות של האדם המודרני, ומי שמזוהה עמו יותר מכל הוא בגוואן רג'ניש, המוכר יותר כ'אושו'. הבסיס להבנת התורה הוא שלכולנו יש פוטנציאל לאושר, והמין הוא כוח זמין הנמצא בבסיס חיינו. הבעיה שלנו נמצאת בהתניות ובחינוך, שפעמים רבות גורם לנו להתנהג בניגוד לטבע שלנו. אושו מדגיש כי הטנטרה לא נועדה להפוך אותך לאדם מוסרי יותר, אלא לאדם מאושר יותר. היא לא אומרת לך איך להתנהג, אלא מאפשרת לך להיות אנושי - לצחוק, לכעוס, להתאכזב, להיות פגיע - לפי בחירתך.
"כיום קשה להפריד את הטנטרה מהפסיכולוגיה. קשה ללמוד טנטרה בצורתה המקורית היות והאדם המערבי הממוצע טעון ברעיונות מוטעים על מין ומיניות ועל תפקידי האישה והגבר, סובל מחוסר שקט וחוסר פתיחות ומתקשה בהבעת רגשות. לכן מתחילות סדנאות הטנטרה בטכניקות שונות לפתיחת מחסומים רגשיים, בלמידה לתת אמון, לצאת מכבלי המגדר אליו נולדנו ולחצות את הקווים לצד השני ובעיקר - ללמוד מגע, אינטימיות, הקשבה וספונטניות".
"היות ואין הרבה מורים לטנטרה בארץ, אני מכירה כמעט את כולם ומכבדת את כל העוסקים במלאכה, אבל אף אחד מהם לדעתי לא מחובר ממש למקורות", אומרת דביר. "רובם למדו אצל אושו בפונה, ואושו אמנם גדל על ברכי היוגה, אבל הוא שחרר את הטנטרה ממשמעת, והתאים אותה לאדם המערבי. לדעתי, אי אפשר להעביר טנטרה בלי לדעת יוגה, היוגה היא בעצם הכנה לסקס הטנטרי. האימון היוגי נועד לחבר את הגוף, הנפש והרוח אל השלמות והאלוהי שבקיום. הטנטרה עוסקת בחשיבה חיובית ואם לא מתאמנים על זה ביוגה, קשה להגיע לזה בטנטרה".

בטנטרה יש מספר זרמים: "טאו-טנטרה" עוסק במדיטציה ובשימור האנרגיות לאורך זמן, ומתבטא למשל באי-שפיכה, כדי לשמר את אנרגיית הצ'י - החיים. לצדה נמצא זרם ה"טנטרה-יוגה", שעליו אמונה דורית, זרם "הטנטרה הימנית" (Right Hand Tantra) שהוא יותר רוחני, ואת ה"טנטרה השמאלית" (Left Hand Tantra) שהוא יותר זורם, ועוסק יותר בהרפיה ושחרור.

טנטרה לזוגיות מאושרת
"רבים מגיעים לטנטרה מתוך רצון להציל את הזוגיות שלהם או להעשיר ולהרחיב אותה. גם זוגות שחיים יחד שנים לא יודעים הרבה פעמים לתקשר במגע, פשוט מפני שזה משהו שאיש לא לימד אותם", אומר יובל רוזי, שמעביר את סדנת "טנטרה - מגע של אהבה" יחד עם אשתו לי. "מהמקום הזה", הוא מוסיף, "נובעים תסכולים דוגמת 'הוא לא יודע איך לגעת בי', או 'היא לא מקשיבה לי', וגם ברובד המיני לא חסרים תסכולים. אם תשאלי אנשים איך הסקס שלהם, רובם יגידו 'לא משהו'. ולראייה - המון זוגות מתגרשים, לא חיים יחד או חיים בתסכול. בני זוג גם בוגדים הרבה פעמים באמון של בני הזוג שלהם, ואני לא מביע פה דעה בעד או נגד יחסים פתוחים, אבל אני מאוד נגד שקר, ואנשים רבים חיים בשקר כל החיים. אבל לא רק אנשים מתוסכלים נרשמים לסדנאות, אלא אנשים שרוצים להעשיר ולהרחיב את הזוגיות שלהם".

"כיום זוגות מאוד פתוחים לחוויות ולהתנסויות", אומרת לי רוזי. "הטנטרה מדברת על הרחבה. הקונוטציה המיידית היא מין, אבל זה מגיע למקומות של פתיחות, להתחבר לעצמך, לקבל את הגוף שלך כמו שהוא, להתחבר למיניות ולארוטיקה שבך, ואז פתאום מגיעים להבנה למשל שאנחנו נמנעים מלעשות כל מיני דברים במיטה עם בני הזוג שלנו בגלל כל מיני חסמים וחינוך, בגלל כל מיני משפטים כמו 'אל תתני לו', או 'אל תשבי ברגליים פתוחות'. הטנטרה מדברת על תהליך של גילוי העצמי, וכשאני מגלה את עצמי, זה בכל התחומים".

- חלק מהתהליך זה גם להרגיש נוח בעירום?
"תראי", היא אומרת, "נכון שבשלב כלשהו בסדנה מגיעים גם לזה, אבל חשוב להדגיש שלא מכריחים אף אחד. נכון שכשאנחנו מרגישים חופשיים עם הגוף שלנו הרבה קיבעונות משתחררים, אבל כל אחד עושה מה שטוב לו. אני יכולה להגיד שבמהלך הסדנה התהליכים הם מאוד רכים ונעימים, וזה מוביל הרבה פעמים לשחרור של הרבה חסמים".

- אם בני-זוג מגיעים לעבוד על הקשר שלהם, הם יכולים לעבוד רק אחד עם השני, או שהם צריכים לעבוד עם זרים?
"אם אנשים רוצים להתפתח רק במסגרת הזוגית, אז הם לא עושים טנטרה. מטרת הסדנה היא להעיז, ללכת מעבר למה שאנחנו מכירים. בסדנה המשתתפים לומדים לקבל כל אדם באשר הוא, לאו דווקא בחתך הסוציו אקונומי שלהם, להתחבר ולהכיר. לומדים לראות את היפה בכל אדם, גם אם הוא לא מלך היופי. המטרה היא לפתוח את עצמך להתנסויות, אנחנו נמצאים שם כדי להוביל אותם ולקחת אותם מעבר לגבולות".

"מה שאנחנו עושים בסדנה זה לחגוג את החושניות שלנו במשך שלושה ימים, דרך דמיון מודרך, עבודה עם מוסיקה, צבעים, וריחות. כזוג מנחים, אנחנו מטריפים את החושים של המשתתפים, מאפשרים להם להעלות את האנרגיה המינית, לעבור תהליכים של רק קבלה או רק נתינה, מאפשרים להם לחוות חופש, להתערטל מהמוסכמות, וכל זה בלי לקיים יחסי מין. לא עושים סקס, ולא מאוננים, מאוד מכבדים אחד את הגוף של השני. הגברים לומדים איך הם יכולים להיות מכילים ולא חודרים, נותן ולא מקבל, ונשים בדיוק להפך, איך הן יכולות להיות חושניות וסקסיות, יוזמות ואלות".

- אפשר לבוא לבד או שחייבים בזוגות? יש תנאי קבלה?
"אפשר לבוא לבד, לעשות עבודה עצמית, סביר להניח שאחר-כך עם הפתיחות והקבלה, גם תבוא הזוגיות. בדרך כלל אנחנו לא מקבלים אנשים מתחת לגיל 30, כי אחרי גיל 30 הם כבר חוו תסכולים, אהבות ואכזבות. הגיל הממוצע הוא 35-45, כשיש לך בן או בת זוג, כבר יש לך ילדים יותר גדולים, ואתה מחפש התפתחות. בכל מקרה, כל מי שמגיע אלינו עובר שיחה אישית כדי לוודא שהוא מתאים ובשל לעבור את הסדנה".

עודד ויעל מתאימים בדיוק לתיאור: זוג בשנות ה-40 לחייו שהגיע לסדנה של לי ויובל בעיקר מתוך רצון לחוות ריגושים מיניים חדשים. "מה שקרה בפועל", מספר עודד בהתרגשות, "היא קפיצה מטאורית ביחסים ובאינטימיות שלנו. אנחנו נשואים 32 שנה, ויש לנו ארבעה ילדים. תמיד הרגשנו שאנחנו חברים טובים, אבל הסדנה פתחה לנו ערוצי תקשורת שלא היו קודם בינינו. הורדת הקליפות במגע גרמה גם לפה להיפתח, מהרגע בו הבנתי שהווגינה של אשתי לא שייכת לי, הפכנו להיות חברים טובים יותר. הבנו איך לרקוד אחד עם השני את החיים, למדנו לתקשר עם קצת פחות מוסכמות, ומאז כל החוויות שלנו הרבה יותר עוצמתיות".

- לא קינאת כשראית שמישהו זר נוגע באשתך בסדנה?
"אנחנו יחד מגיל 17, ובצעירותי הייתי מאוד קנאי. היום, אם מישהו נוגע בחזה של אשתי, זה לא גורם לי לקנאה, אלא לתחושה של אושר שהיא בוחרת לחזור אלי ולהיות איתי, לצד ריגוש מאוד חזק. אני מטורף על אשתי, היא ממגנטת והיא חתיכה מדהימה, גם אחרי ארבע לידות. אחד הדברים שקרו ליעל בסדנה," אומר עודד, "הוא שפתאום היא הבינה כמה היא חושנית, למדה לאהוב את עצמה ואת הגוף שלה, ומאז היא פשוט פורחת".

מיצר ליצירה
תיקי אדלר הגיעה לטנטרה אחרי עשרות שנים במשרד החינוך, בהן העבירה סדנאות חינוך מיני לבני נוער ולהורים. אחרי שנים של לימודים בהודו עם בעלה זאב, הם החלו להעביר סדנאות טנטרה בארץ ובחו"ל. מאיה מזרחי ביקרה בסדנת יום שישי כזו בבית "חיים אחרים" בתל-אביב והגיעה למסקנה שהיא לא מחוברת לרוחניות שלה: "החלק המעשי של הערב החל עם תרגילים פשוטים של שחרור ותנועה, ובשלב הבא נפרדנו מבן או בת הזוג, נקבות בצד זה וזכרים בצד האחר. אנו, בנות המין החזק, התבקשנו להחליף תפקידים עם המין הרופס ולבצע פעולת צייד ופיתוי לכל גבר בו נבחר. תמיד האמנתי בחושיי המחודדים והפעם יותר מתמיד הרחתי את הסכנה, מה שהקפיץ אותי ממקומי וכמו כל בחורה משוחררת שזה עתה סיימה תרגילי טנטרה, רצתי אחוזת פאניקה לבן זוגי שמא ייתפס על-ידי משוחררת אחרת. מאותו הרגע הפכו הזוגות האלטרנטיביים לזוגות הומוגניים שמיישמים יחדיו מיני הוראות אינטימיות ופולשניות במסווה של רוחניות. בעודנו מצחקקים במבוכה פלשה לתוכנו התובנה שאנחנו מפגרים מאחור בעוד הכיתה כולה נותנת גז, אז החלטנו לנוח קצת. בשקט הנחנו ראשינו על הכר מבלי שיבחינו בנו ושקענו בשינה מתוקה. בהחלט ניתן לומר שבחרנו ליישם את הפתיחות עליה למדנו בטנטרה בדרך מקורית".

לדברי תיקי אדלר, לא בהכרח עדיף לעבוד בסדנה עם בן-זוג אחר. "תלוי על מה רוצים לעבוד. אנחנו מקימים עכשיו קבוצה שתעבוד רק במסגרת זוגית, תוך שיתוף הקבוצה בבעיות וברגשות. אני מעדיפה שהעבודה תתבצע עם בני הזוג, אבל משאירה מקום לבחירה, שהיא ערך מאוד מרכזי בטנטרה. מה שמאיה חוותה בסדנה זו התקרבות לצד הגברי שבה, המחזר, היוזם, שבדרך כלל אינו פעיל כל כך אצל נשים".


נלחמים בשרלטנים
רוב המורים העוסקים בטנטרה בארץ מכירים זה את זה ויכולים למנות על אצבעות הידיים את כל שמותיהם: תיקי וזאב, דורית דביר, אורן וחיה, רפיק (לשעבר תמיר קמחי) ורישיקה ואיריס יוטבת נמנים על הותיקים והמוכרים שבהם. היות שאין מוסד מוכר המסמיך להוראת טנטרה, אין מניעה בפני כל אדם לפרסם מודעה בעיתון ולהעביר סדנאות. "העובדה הזו גורמת להזניה של הטנטרה", אומרת חיה כספי, בת זוגו של אורן גני. "נוצר מצב שבמסווה של טנטרה אנשים מעבירים ערבי אורגיות או חילופי זוגות, או שאנשים שלא התעמקו מספיק מתחילים ללמד. לא שיש לנו בעיה עם אורגיות, איש הישר בעיניו יעשה, אבל חשוב לקרוא לילד בשמו ולא להטעות".

כדי להימנע מטעויות ממליצה חיה לברר היטב, לקרוא חומר רקע ולהבין לאן הולכים. "בעבר, אורן ניסה לכנס את מורי הטנטרה בישראל למפגשים סדירים, שייצרו סטנדרטיזציה ויעשירו את המורים זה בידיעות של האחר. לזמן מה התקיימו המפגשים, אבל אחרי כשנה הם נפסקו. כנראה שאנחנו בארץ עדיין לא מוכנים לכך". במקביל לעיסוק היומיומי, מתכננים אורן וחיה, ובנפרד מהם גם דורית דביר, הקמת של מרכזי לימוד טנטרה, כל אחד על פי תפיסתו. בנגב כבר הוקם לפני שנה, ביישוב שיטים, האשראם של רפיק ורישיקה, בו מועברות סדנאות טנטרה לזוגות, לנשים וליחידים. משיחות עם המורים השונים מתקבלת תחושה כי למרות שהם גובים כסף עבור הסדנאות, הנע בין 1000-2000 ש"ח לשלושה ימים, הם פועלים מתוך תחושת שליחות, ומתכוונים להפיץ את הבשורה.


סדנת טנטרה זוגית בבית
פעמון הדלת צלצל. אני ויואב קפצנו במתח מהספה וניגשנו יחד לפתוח את הדלת. כשאמרתי ליואב שהערב מגיע מדריך טנטרה להעביר לנו סדנה אישית בבית, התגובה הראשונית הייתה שלילית למדי, בלי שיידע ממש מה זה טנטרה. האסוציאציות שעלו אצלו כשאמרתי את המילה היו מעורפלות ומאיימות: "אנחנו נעשה סקס מול האיש הזה?" הוא שאל בחשש; "לא נראה לי", השבתי בחוסר בטחון.
כשפתחנו את הדלת, ציפינו לראות גורו הודי עטוף גלימה ונראה כמו שיווה מודרני, אבל בכניסה עמד רמי בוכניק בבגדים רגילים לחלוטין, חיוך רחב ותיק גדול. רמי התיישב, סיפר לנו על נסיעות להודו ועל חוויות מהאשראם בפונה, ותוך כדי כך שלף מהתיק הגדול גלימה אדומה, נפרד מהבגדים, הוריד את הנעליים והחליק לגלימה. אחרי שהדלקנו נרות (בשביל האווירה), העמיד אותנו רמי על השטיח ליד מערכת הסטריאו, קשר לנו את העיניים בכיסויים והשמיע שיר רגוע. "תתחילו להניע את האגן", הוא אמר. יואב ואני, צייתנים ושקטים, הנענו את האגן למעלה ולמטה בחוזקה. אחרי עשר דקות בערך שנראו כמו נצח, פקד עלינו רמי להתחיל לרקוד, וכך מצאנו עצמנו בסלון שלנו, קשורי עיניים ורוקדים ללא מעצורים. אחר כך מצאנו עצמנו ב"תרגיל אמון" מובילים ומובלים קשורי עיניים ברחבי הסלון, יושבים אחד מול השני וממששים את הידיים המוכרות אחד של השני, יושבים בישיבה טנטרית ונושמים יחד, וכל העת רק קולו של רמי מדריך אותנו. בסוף הערב נעלם רמי אל החוץ, משאיר אותנו עם המון נרות דולקים ותחושה של בלבול, מלווה בחיוך קטן של הבנה הדדית שאנחנו עוד לא מוכנים לזה, אבל אולי פעם נהיה.


משחק מקדים
מפגש טנטרה לנשים בלבד

קיימות סדנאות טנטרה רבות המיועדות לנשים בלבד, מתוך תפיסה שהאנרגיה הנשית ללא נוכחות גברים חזקה הרבה יותר. לאישה קל יותר להסיר מחיצות בחברת נשים. חיה כספי, לי רוזי, תיקי אדלר ורישיקה מעבירות סדנאות כאלה, הכוללות התקרבות, שיתוף, ריקודי בטן, יצירה ועוד.

רות גיל, שביקרה בסדנה כזו, סיפרה לתפוז: "חשבתי שאני עומדת לחוות משהו בין מסיבת רווקות עם סקסולוגית שמסבירה על אורגזמות, לבין חוג יוצאי הודו. מה שהיה שם זה הרבה סקרנות, קצת הסברים, פעילויות משחררות (מביישנות ומעצורים) והכל עטוף ברכות וחושניות. חיה כספי, מנחת הסדנה וטיפוס מעניין בפני עצמה, הסבירה שפירוש המילה טנטרה הוא 'מארג'. היא השוותה את נפש האדם לסריג, שאם מתחילים להתיר אותו בנקודה הנכונה, הוא נפרם כולו במשיכה. בשביל להתחיל את החיפוש אחר אותה נקודה עברנו תהליך שכלל שיחת התוודעות, טעימות של ריקודי בטן, ריקודים בחושך, מדיטציה, היכרות אינטימית עם כף ידה של מישהי אחרת וחיבוקים לפרידה.
"קבוצה של נשים בגילאים שונים מתכנסת יחד. כל אחת מגיעה לשם מסיבותיה שלה, מתוך כאב או צורך אחר שתבע התייחסות. אני הייתי במפגש הפתיחה מתוך סדרה של כשמונה מפגשים, וכבר במפגש הראשוני הזה יצאו פתאום 'פרכוסי נפש' של אחדות מהמשתתפות. שתי נשים מצאו זו בזו את המראה שלהן בדמות האם/הילדה ואני יכולה להישבע שראיתי לחלוחית גם בעיניהן של משתתפות אחרות. אז מה זה טנטרה? באמת שאני לא יודעת. אני רק יכולה לומר שהיה מעניין והשאיר לי טעם של עוד. היה פור פליי מצויין".

החוויות הנשיות של הגברים

במהלך התחקיר לכתבה, הגיע למערכת המכתב הזה, מקורא שפגש את הכותבת באחת הסדנאות, וביקש לשתף את הקוראים בחוויותיו:

"לפני מספר שנים הוזמנתי לערב מבוא לסדנה שכל מה שידעתי עליה הוא שהיא קשורה במגע ומיניות. התנסינו במדיטציה ובעוד מספר תהליכי מגע, ושם גם התחילה דרך חדשה. את התהליך התחלתי כשפשוט היה לי משעמם ל'הכנס ולצאת' ונגמר כל הסיפור. רציתי משהו מעבר, משהו אחר, משהו חזק. משהו שיחבר אותי לאמת שלי. בהתחלה היה מדובר בתרגול של נשימות שאמורות לחבר אותנו לשקט ולזרמים בגוף. יחד עם הנשימות תרגלתי לצאת בזמן. מצד אחד רציתי להיות מחובר, ומצד שני הייתי על המשמר - כל פעם שהופיעה תחושת השיא, יצאתי, והמערכת נרגעה.

כאשר חוזרים על התהליך שוב ושוב החושים החיצונים מתקהים יותר, ובפנים יש רצון שזה לא ייגמר לעולם. התחושה מלווה בזרמים והתכווצויות בלתי נשלטות בגוף, עד למצב שהמוח לא מעביר ביקורת על איך מתבצעים הדברים, הרגשה שמובילה לפתיחות מאד גדולה.

"רק לא לגמור" הוא שלב שבו מאוד מפחיד להיות. בשלב הזה, כמו בפעם הראשונה שמנשקים או נוגעים באישה, המערכת מתרגשת, נוצר לחץ על צינורות הזרע והמקום רגיש מאוד. הלכתי עם התחושות האלה עד הסוף וגיליתי שזה מדהים, הכאב נעים, התחושה חדשה, בפנים, בבטן ובאזורים האינטימיים יש חגיגה שלמה. כך מתרגלים את הטנטרה. צריך להבין שזה לא כמו שסיפרו לנו, שום דבר לא נגמר.

התעמקתי בתחום, גופי פגש אין ספור מצבים חדשים, הגוף נפתח לתענוג אין סופי, הקשר הזוגי הלך והתהדק, וגיליתי שגם לאחר שהרצון 'לגמור' נגמר, גופי רצה לעשות כל דבר מאהבה, גם בתחומים אחרים של החיים. במפגש אינטימי כזה ניתן להגיע למקומות מאוד עמוקים וטובים. גברים שמגיעים לחוויות נשיות חזקות מגלים עולם אחר, עולם של ערנות ושל אהבה, עולם של חיבור ומגע". מיכה רז

באדיבות הירחון "תפוז" מבית sbc