כדורגל להמונים

אתה יושב על הכסא, דריכות באוויר, המאפרה עולה על גדותיה, הילדים מתכרבלים בקצה הספה, שאגות שוטפות את הבית, (צער או שמחה, לצורך העניין זה לא ממש משנה) מה זה? מה סוד הקסם? האם זה משהו קמאי? ראשוני? האם הצורך בהשתייכות לקבוצה שרצה ושוטפת קדימה ומנצחת ומנצחת? ולמה כדורגל הוא תחום (כמעט) גברי? אז זהו, הטסטוסטרון, אותו שיקוי פלאים מעורר ומרגש, מעלה את רמת האנדרופינים בדם ומשחר לטרף, על גבריות בכורסא.

מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים הולנדים מגלה כי שיעור מקרי המוות כתוצאה מהתקף לב "קפץ" ב-50 אחוזים ביום בו הפסידה נבחרת הולנד בכדורגל לנבחרת צרפת, והודחה מהמשך משחקי אליפות אירופה בכדורגל בשנת 1996, הממצא המפתיע הוסבר במתח הרב שגרם המשחק לצופים בו, וניתן היה לראות את העלייה גם בהתאמה לאותו הזמן בשנה האחרונה, וגם בימים שקדמו לו ובאו אחריו.

מתוצאות המחקר, שפורסמו בגיליון דצמבר של ביטאון הרפואי הבריטי, עולה כי ביום המשחק היו 41 מקרים של מוות כתוצאה מהתקף לב, לעומת ממוצע של 27.2 מקרים ביום בימים אחרים, משמע - הכדורגל עשוי להביא עליכם את קצכם, ואולי זו התזונה העשירה שמתלווה באופן כמעט אוטומטי לצפייה במשחק כדורגל הגון? בירה, פיצוחים וחטיפים.

אולי דווקא נתון זה יכול לצדד בתיאוריה הגורסת שמשחקי כדורגל "של כורסא" הם תחליף הולם לציד הקדום? רק שהלב האנושי המודרני של הגבר הממוצע לא מותאם לחלוטין למאמץ הגופני המושקע בהתרגשות האדירה.

מחקרים מגלים שרמה גבוהה של טסטוסטרון קשורה לכמה מאפיינים הנחשבים גבריים, הרצון לנצח, הרצון לשלוט, השגיות, דחפים מיניים בולטים, וכמובן לעלייה בפעילות הגופנית ולירידה בתחושות דכאוניות (לספורטאים רמת טסטוסטרון גבוהה יותר מלאנשי משרד, וכיוצא בזה) אולם רמה גבוהה של טסטוסטרון אחראית גם על המאפיינים הגבריים הפחות מלבבים - התקרחות, סרטן הערמונית, והשמנה "גברית" (כרס).
אבל בל נשכח שטסטוסטרון נמצא גם בנשים, לא תמיד ברמות גבוהות אבל בהחלט באופן סדיר ותקין, וידוע גם שרמות גבוהות של טסטוסטרון בנשים גורמות לעלייה במאפיינים הגבריים, שיעור יתר, תוקפנות, קול מעובה ושרירים בעלי צורה אופיינית.
נתון מרתק נוסף הוא שבגברים נשואים יורדת רמת הטסטוסטרון (האם זוהי המקבילה ל"אילוף" הגבריות הסוררת?) - אז האם הגענו פה למסקנה חדשה - האם כדורגל שנצפה מהכורסא (ומעלה את רמת האדרנלין והטסטוסטרון) הוא תחליף בורגני לבגידה? לחוות את החיים הטובים, הגבריים, מיד שנייה?

התקפה, הגנה, בליץ, פגז, טיל, חומה, ניצחון, הפסד, תבוסה, לא בכדי כל אלו מקושרים ישירות לכדורגל - הכדור הוא עגול ואנחנו נילחם עד טיפת הדם האחרונה, מעניין שבעולם של היום ובו מלחמות הן בערך הדבר האחרון שחסר לנו, קיים הצורך הבלתי נשלט הזה לייצר מלחמות זוטא תחת תנאים מוגבלים בזמן ובמקום (כדורגל משחקים 90 דקות- למרות שמשחקי כדורגל הוכיחו שלעיתים גם 93 דקות משחקות תפקיד) תחת עינם הפקוחה של שופטים (שבאופן אוטומטי מקבלים את התפקיד ה"שוטר הרע") ותחת מבטם הצוהל של עשרות ומאות ואלפי צופים, האם זו גרסה מודרנית לזירת הגלדיאטורים? אגודל למעלה, אגודל למטה - מי יצא בחיים ומי ילך למוות?
לאנשים מסויימים עשוי כל הריטואל להראות כטירוף להמונים, הפנים המצובעות, שטף המלל וההתלהבות, הריקודים והשירים- מחקר (ספרו של דניאל וואן- Sports Fans: The Psychology and Social Impact of Spectators" )
מגלה לנו דווקא שאוהדי ספורט הם שפויים יותר, ואהדת קבוצה מסויימת היא עוגן של שפיות ובריאות נפשית בחיי היום יום הסוערים, גרגורי ג'ונס, דיקן מאוניברסיטת דיוק, הגיב לממצאים באומרו כי "הספורט נותן לך תחושה שאתה שייך למשהו גדול יותר ממך, ויש בו מספר טקסים והרגלים המושכים אנשים פנימה". כך ניתן לראות בטקסי האוהדים, כמו בטקסים דתיים, את ההתכנסות במקום המיוחד, את לבישת הבגדים הטקסיים ואת השירה המיוחדת לאירוע.

אז מה? מה זה? מה גורם למהומת ההמונים הזו? מה גורם להתלהבות הזו? האם החיים שלנו כה משעממים? או שמא הם סובלים מעודף עניין שדורש בריחה למציאות חלופית? כנראה שעשרות פסיכולוגים ימשיכו להמציא תיאוריות, ואנחנו נמשיך לצפות ולהתרגז, יאללה בית"ר, השופט %^^&$
ואף אחד לא יפריע לנו בדרך אל הניצחון, חיים משבת לשבת, ואלו החיים.

בואו לדבר על כך בפורום אימון וכושר גופני