אצלי או אצלך?
ניצוצות, חשמל באוויר, תשוקה מתפרצת, על הליכה למיטה בפעם הראשונה, על תיאום ציפיות ועל מפח נפש, יש סקס אחר?
קשה להאשים רק את המפיקים ההוליוודיים באכזבה שנכונה לכולנו (או לפחות לאלה מאיתנו שדוברים אמת), מהמפגש המיני הראשון עם בת/בן זוג חדשים: גם לאגדות אורבניות ולשיחות המילואים המיתיות יש חלק במפח הנפש שאנו חווים בסקס הראשון. מצד שני, אין ספק שלסצינות המצולמות חלק עיקרי בבניית המיתוס המופרך.
קחו למשל את ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר, שנפגשים על המסך, מנהלים פלירט מסעיר שמלווה בנגיעות ידיים מחשמלות (ומוסיקה מלודרמטית), ואז נכנסים למיטה בפעם הראשונה. ההתעלסות האירוטית, שנגמרת באורגזמה משותפת מתוזמנת על השנייה, היא בבחינת שקר נורא ואין כל קשר בינה לבין המציאות שלנו (וגם לא לזו של ג'וליה). אבל הצרה הגדולה באמת היא שמדובר בשקר שבונה אצלנו ציפיות גבוהות, כאלה שהמציאות לא יכולה למלא.
חשוב להבין כבר מהיום בו אנו עומדים על דעתנו: הפעם הראשונה היא כמו כל דבר שעושים בפעם הראשונה - בלתי מספקת, בלתי מוצלחת ולא מעידה כלל על הפוטנציאל הטמון בפעם השניה, במידה שמישהו מוכן להגיע אליה.
אנחנו, בני המין האנושי, מתמחים בלסבך כל דבר. לקחנו התנהגות פשוטה יחסית והפכנו אותה לציר מרכזי בחיינו. לא די לנו שהזרע יעבור מהר ובטוח אל הביצית וימלא את תפקידו הביולוגי. לא, אנחנו משוכללים. אצלנו כל חיבור בין פין לפות חייב להפוך להפקה אדירה, מתוחכמת ומתמשכת, המשלבת אהבה, הנאה ואינטימיות.
תראו איזו כבודה העמסנו על האקט הזה. הוא אמור לענות על מכלול של צרכים גופניים, נפשיים, זוגיים, חברתיים ועוד כהנה וכהנה - והאמת היא שזה לא תמיד קורה.
ההכשרה המינית שלנו מתחילה בעצם מרגע הולדתנו. בילדות אנחנו ניזונים מהורינו וסביבתנו הקרובה, ומפנימים את המסרים המיניים הטמונים בספרים, בסרטים ובטלוויזיה. זוהי בעיקר למידה פסיבית.
בגיל ההתבגרות מאיצים ההורמונים והלחצים החברתיים את ההתפתחות המינית שלנו לכלל מסע לימודים מרגש ומפחיד לקראת זוגיות בוגרת. בתמהיל של חששות, תקוות והרבה ניסוי וטעייה בונה לעצמו כל אחד את דפוסי ההתנהגות המינית שישרתו אותו בחייו הבוגרים. כל צעד מוצלח מוסיף לבטחון העצמי והופך לנדבך במיומנות המינית. כל כשלון מעורר תסכול וחרדה.
מתי מסתיימים הלימודים? אף פעם, בעצם. גם אם רכשת את כל המיומנויות הטכניות, אתה עדיין נדרש להתאים אותן מחדש בכל מערכת יחסים חדשה. כל זוגיות חדשה כרוכה בלמידה הדדית, בתהליך מרתק שבו אנחנו לומדים ומלמדים - ובעיקר נהנים.
קשה להאמין שבני זוג שלא למדו, התנסו ותרגלו את רפרטואר המיומנויות המיניות הספציפיות להם יכולים לספק זה את זה בפעם הראשונה. אפילו לא בשניה, למען האמת. כי עם כל הכבוד לאינסטינקטים, למין האנושי יש ציפיות קצת יותר גבוהות מהאקט המיני. ואת אלה קשה למלא ללא היכרות מוקדמת.
בקיצור, כל מפגש מיני חדש מחייב לימוד והתאמה. מבחינת המיומנות הטכנית - מה כל צד אוהב ובמה הוא מצטיין - ברור שיש כאן מעגל קסמים: עד שלא תנסה לא תדע. אבל יש עוד מרכיב קריטי במין טוב: אינטימיות. ואותו רק הזמן יכול לספק.
מהבחינה הזו לפחות - עד כמה שזה יישמע פוריטני - המסקנה המתבקשת היא שלא מומלץ לקיים יחסי מין במפגש זוגי ראשון. למעט מקרים חריגים, אין סיכוי שתחושו באמת משוחררים עם אדם שזה עתה הכרתם.
אבל המלצה היא רק המלצה, וכל אחד מאיתנו מפנטז על פגישות ראשונות שנגמרות במיטה. למה? כי זה זמין, זה מספק, וסקס הוא דבר שכולנו שואפים לעשות יותר ממנו. הרבה יותר. כמה שיותר.
אבל קחו בחשבון (ובטח כבר למדתם על בשרכם) שסקס בדייט ראשון נגמר ברוב המקרים במפח נפש. חוסר באינטימיות (שהיא פועל יוצא של היכרות ופתיחות), חוסר הבטחון במה שהיא רוצה ומה מותר לחשוף בפעם הראשונה - כל אלה יכולים להיגמר בסקס סביר במקרה הטוב וזוועתי במקרה השכיח.
אז מה הפתרון? אין כזה. פתרון חלקי הוא להיות מודע לכל הנ"ל ולהגיע למיטה חמוש בציפיות ריאליות. להתפשט בפעם הראשונה מול אדם אחר, להיחשף ברגעים הכי פגיעים, לגלות את הסודות הכי אינטימיים - כל אלה קשים מספיק כשההיכרות כבר עמוקה. עכשיו חשבו כמה הם קשים אחרי שלוש שעות בלבד של שיחה משולבת בארוחת ערב והרבה יין, ועשו את החשבון שלכם.
באדיבות מגזין לגברים "בלייזר" מבית ידיעות תקשורת
