קצר, (אבל האם) לעניין?

קשה לקבוע דעה ברורה על ה"קוויקי" (או החפוז אם תרצו). על פניו, אי אפשר שלא להסתייג מאקט מיני מזורז וטכני. משגל מהיר רווי קונוטציות מנוכרות וזולות, ומנוגד לזוגיות והאינטימיות שעל ברכיה אנו מתחנכים ואליה שואפים. אבל מחשבה שנייה ומעט יותר מעמיקה מחייבת הודאה באשמה: לא בטוח שהסטיגמה המכוערת הולמת את הכלה הנאה. או במלים אחרות, שלילת הקוויקי אינה אוטומטית אם מביאים בחשבון את צדיו החיוביים.

מי שלא חווה סקס חפוז בסיטואציה זו או אחרת, שיקום ולמה להכניס חוויה שעשויה להיות מדהימה, לתוך סד של קשיחות?

לכאורה משמעות הביטוי (והמעשה) היא זיון בזמן קצר. וכאן בדיוק היתרון היחסי לאותם זוגות שזמנם קצר ומלאכתם מרובה. כמו הורים לילדים קטנים, למשל. כאילו החיים לא מלאים במספיק מטלות וחובות, עבודה ואחזקת בית, תחביב ועוד חבר או שניים, מרגע שנכנסים גם ילדים לתמונה מצטמצם הזמן הפנוי פלאים.

עכשיו נשאלת השאלה איך ניתן לנצל את הזמן באופן הטוב ביותר ולתעל אותו לטובת בני הזוג, שניהם או לפחות אחד מהם. ופה בדיוק נכנס הקוויקי. הוא מהיר, מספק ומותיר מספיק זמן לשינה. לא כל פורקן מיני חייב להפוך לסשן של שעתיים. לפעמים עדיף קוויקי על כלום, או במלים אחרות: קח מה שיש כשיש לך הזדמנות - כי לעולם אין לדעת מתי תגיע ההזדמנות הבאה.

אבל אליה וקוץ בה. הקוויקי אינו דומה למעשה האהבה בו אנו מורגלים, וגם שלב התכנון שלו לוקה בחסר. בשני המקרים קיימים גירוי ופורקן מיני, אבל בעוד מעשה האהבה כולל רפרטואר עשיר, מלווה בתקשורת מילולית, חיבוק וליטוף, הקוויקי מתמקד בטכניקה, ארוטיקה וככלל במטרה הסופית: לגמור.

מאחר ואנחנו (חלקנו..) כבר לא בני שמונה עשרה, ולא כל חיכוך מזדמן גומר עניין, צריך לחשוב גם על הדרך...

כאן עולה כמובן בעיה נוספת: מה אם היא לא גומרת מקוויקי? נשים הן בדרך כלל "המופסדות" הגדולות מקוויקי, כי לרוב הן לא מגיעות לסיפוקן. אבל כאן המקום לזכור שלסקס זכות קיום גם בלי אורגזמה, ואפשר אפילו ליהנות מזה אם משתחררים מהסטיגמות על "הזכות לגמור". כמו מידת הצורך בחיבה, ברומנטיקה או בשיחות נפש, כך גם דחף מיני הוא אינדיבידואלי: נשים, גברים ובכלל אנשים אינם נהנים מאותם דברים ואינם מתגרים או מגיעים לפורקן באותו קצב. אבל לעשות מזה אידיאולוגיה? מיותר לגמרי. קוויקי הוא פתרון טוב לזוגות שיש אצלם פער בין הדחף המיני של האשה לזה של הגבר (במיוחד אם זה האחרון התברך בדחף מוגבר).

אם האשה תוכל להשתחרר מהסטיגמה של "הזכות לגמור", ולהתייחס אל העניין בקלילות ובסלחנות כמו לכל הבדל אחר בין המינים, היא עשויה לגלות כי הקוויקי החד צדדי הזה הוא שסתום לא רע בכלל למתחים מיניים (וגם אחרים).

מצד שני, לא כדאי לעשות אידאולוגיה מה"סקס לםני הכל" מאחר והאורגזמה הנשית בהחלט בעלת זכות קיום משלה ולכן נאמר שוב: הכל טוב, אבל במידה, וחיי מין תקינים ומספקים יכללו גם מזה וגם מזה.

גברים עם הפרעות בתפקוד המיני יכולים בהחלט להפיק תועלת משינוי המיקום או האווירה הרגילים ולהרוויח גירוי שהיו מפסידים בדרך אחרת.

היבט נוסף של הקוויקי מתקשר לחריגה מהשגרה, ואולי אפילו לסכנה: בעוד שמעשה האהבה מתרחש בדרך כלל במעוז הבטוח והשגור של המיטה הזוגית, הקוויקי (המזדמן והספונטני) נוטה להתרחש בנסיבות ובמקומות מגוונים יותר. לעתים לחץ זמן, חוסר פרטיות ומצבים לא מוכרים פוגעים קשות באיכות המפגש המיני, ולפעמים הרענון והסכנה מעשירים ומעצימים את החוויה, ויש זוגות (כן, שני הצדדים), שמוצאים הנאה רבה בספונטניות שבקוויקי.

כמו בכל דיון רציני, ראויה מסקנה או לפחות סיכום בעד ונגד: אזהרה נבונה כנגד הקוויקי אומרת שאין לאמץ אותו כדרך העיקרית לסיפוק מיני בזוגיות. מעשה האהבה חיוני לאינטימיות ולאהבה בזוגיות, וגם הסיפוק המיני בו יכול להיות עמוק ומשמעותי יותר במישור הרגשי. לכן יחסי מין חפוזים בלבד עלולים לפגוע בתשתית הזוגית. מאידך, אין צורך לפסול חפוזים ספונטניים ומיוחדים. יש להתייחס אליהם כאל מכשיר חשוב במלחמת החורמה בשגרה המשעממת ובהבדלים בדחף ובצורך המיני של בני הזוג - מעיקים ככל שיהיו - שקיימים ונוכחים אצל מרבית הזוגות.

בואו לדבר על כך בפורום סקסולוגיה