לעבור את גיל המעבר

תקופת גיל המעבר, התקופה שבין הפוריות לבלות, אורכת 2-10 שנים וחלה בסביבות העשור החמישי לחיים. בתקופה זו מפסיקות השחלות לייצר ולהפריש את הורמוני המין הנשיים. ההתעניינות ההולכת וגוברת בגיל המעבר נובעת ממספר סיבות:

עלייה ניכרת בתוחלת החיים.
הצטברות של מידע רפואי, הקושר שינויים גופניים החלים בתקופת הבלות עם שינויים הורמונאליים החלים בתקופת גיל המעבר.
הוויכוח הבלתי נגמר בנושא יחס תועלת-סיכון בטיפול ההורמונאלי בגיל המעבר.

בתחילת המאה ה-20 אורך חיים הממוצע היה כ-50 שנה, כלומר אישה שהגיעה לגיל זה, עם תחילת גיל המעבר סיימה את חייה. לפיכך, מובן שלנשים רבות לא הייתה כלל הזדמנות להגיע לתקופת הבלות. לעומת זאת בתקופתנו, אורך חיים הממוצע עלה בכ-30 שנה, כלומר מרבית הנשים יעברו את תקופת המעבר ויחיו עוד כשליש מחייהן בתקופת הבלות. בד בבד, הצטבר בשנים האחרונות מידע רפואי שלפיו עולה ששינויים מטבוליים ותחלואים שונים במיוחד דלדול העצם ותחלואת לב, אשר שכיחותם עולה בתקופת הבלות, קשורים בשינויים הורמונאליים החלים בתקופת המעבר.

ממצאים אלו מביאים אותנו לשאלה הבלתי פתורה עדיין והיא: האם תקופת גיל המעבר ותקופת הבלות המגיעה לאחר מכן מהוות מחלה הדורשת טיפול כלשהו, או שמא תקופות אלו הן שינויים פיזיולוגיים שאותם צריך לעבור? שלא בדומה להפרעה בתפקוד בלוטת המגן או הלבלב המוגדרות כמחלות המחייבות מתן חלופי של ההורמון החסר, יש אחוז לא מבוטל של נשים בגיל המעבר או הבלות שאינן נזקקות למתן הורמון חלופי. בתקופת המעבר, חלה ירידה הדרגתית בייצור והפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון. זקיקי השחלה הופכים פחות ופחות רגישים להורמוני ההיפופיזה, הביוץ הופך לבלתי סדיר ובעקבותיו מחזור הווסת בלתי סדיר, אורך מחזור הווסת משתנה, ובמקביל מופיעות תופעות גיל המעבר הכוללות את גלי החום ושינוים במצב הרוח.

בתום תקופת גלי המעבר, חל אובדן מוחלט של כל הזקיקים בשחלה, והיא אינה מסוגלת להגיב עוד להורמונים המופרשים מיותרת המוח - אין ביוץ, אין היווצרות של הגופיף הצהוב, חלה ירידה ברמת הורמוני המין הנשיים (אסטרוגן ופרוגסטרון) עד להפסקה מוחלטת בייצור ההורמונים ובהפרשתם מהשחלות. בניסיון לפצות על החסר ההורמונאלי, בלוטות יתרת הכליה מפרישות את הורמון המין הזכרי אנדרוסטנדיון, העובר ארומטיזציה פריפרית לאסטרון (E1). עם הגיל והעליה בכמות רקמת השומן, גובר ייצור האסטרון המשמש כפיצוי חלקי לחסר ההורמונאלי הנובע מהפסקת פעילות השחלה. רמת האסטרון בגוף משתנה מאישה לאישה, ומכיוון שישנו קשר הפוך בין רמת האסטרון, תופעות גיל המעבר ושינויים מטבוליים אחרים, עוצמתם שונים מאישה לרעותה.

בתקופת גיל המעבר חלים שינויים הורמונאליים הנובעים מירידה ביכולת השחלות ליצור ולהפריש את הורמוני המין הנקביים (האסטרוגן והפרוגסטרון). בהיעדר הורמונים אלו, חלים שינויים במערכות רבות בגוף האישה. יש נשים הסובלות בתקופת המעבר מתסמינים קשים ביותר, ולעומת זאת יש נשים העוברות את התקופה בלא כל תסמינים או בלוויית תסמינים קלים ביותר.

^^תסמיני גיל המעבר נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:^^

תסמינים וואזומוטוריים - גלי חום, הזעה והאצה בדופק הלב.
תסמינים נוירופסיכיאטריים - עצבנות, דיכאון, נדודי שינה, הפרעות בזיכרון, ירידה בחשק המיני וירידה בחיוניות.
תסמינים אורוגינטליים - יובש בנרתיק, אי נוחות בעת קיום יחסי מין, דימומים נרתיקיים לאחר קיום יחסי מין והפרעות במתן שתן.

^^התסמינים הוואזומוטוריים^^

כ-80% מהנשים חשות בגלי חום בתקופת המעבר והבלות. רק כמחציתן סובלות מגלי חום המופיעים בתדירות גבוהה ביותר, המשבשת את חייהן. גלי החום מופיעים בתדירות שונה אצל כל אישה, ונעים מ-4-5 גלי חום בשעה ועד להופעה של גל חום יחיד אחת ל-6 חודשים. גל חום הינו תחושת חום המציפה באופן פתאומי את פלג הגוף העליון, הכולל את הזרועות, קידמת החזה, הצוואר והראש. לעתים מלווה גל החום בסומק באזורים אלו, הדומה לפריחה המופיעה כתגובה אלרגית למתן תרופה או לגירוי אחר. לרוב מלווה גל החום בהזעה ניכרת, ולאחר היעלמותו מופיעה תחושת קור, ולעתים צמרמורת.

עדיין לא ברור לחלוטין מדוע מופיעים גלי החום, אך ברור הוא שבמקביל לירידה בכמות האסטרוגן חלים שינויים במוח הכוללים העברת פקודה לירידה בחום הגוף. הגוף נערך להיפטר מעודפי החום באמצעות הרחבת כלי דם, ומכאן הסומק המלווה בהזעה ניכרת. בד בבד עם גלי החום, חלה עלייה בהפרשת הגונדוטרופינים במוח. ההגברה בהפרשת הגונדוטרופינים המלווה את גל החום אינה אחראית להופעת גלי חום, אך היא מעידה על תגובה משותפת לגירוי מוחי כלשהו ממקור בלתי ידוע, הגורם להפרשת הגונדוטרופינים ולהופעת גל החום.

גל החום נמשך לרוב כ-3-4 דקות, ואולם יש גם דיווחים על גלי חום ארוכים במיוחד, האורכים עד שעה. תבנית ההופעה שלהם במשך היום ו/או הלילה היא אינדיבידואלית לכל אישה. במרבית המקרים מופיעים גלי החום בגיל המעבר, במקביל לירידה בייצור האסטרוגנים ובהפרשתם, וחולפות שנה-שנתיים לאחר ההפסקה המוחלטת בייצור ההורמונים. התסמינים הוואזומוטוריים חולפים גם ללא טיפול, תדירותם לרוב הולכת ופוחתת בהדרגה, עד העלמותם. ואולם, באחוז קטן מהמחקרים נמשכים התסמינים שנים רבות יותר, ולעתים נדירות ביותר לעד. הטיפול היעיל היחיד למניעת גלי החום הוא טיפול הורמונאלי אסטרוגני חלופי. ההחלטה בדבר טיפול הורמונאלי חלופי מבוססת על מערכת שיקולים רחבה, הכוללת הערכת יחס תועלת-סיכון פרטנית לכל אישה.

כאן הדברים סבוכים הרבה יותר. התסמין השכיח ביותר בתקופת גיל המעבר השייך לקבוצה זו היא עצבנות יתר. לא מעט נשים בגיל זה נמצאות בתקופה שבה מתחוללים שינויים רבים וקשים באורח החיים - במשפחה, בבית או בעבודה. היכולת לעמוד בתסמינים הנוירופסיכיאטריים המופיעים בגיל המעבר קשורה לאורח החיים בכללותו. מסיבה זו קשה מאד להעריך בדייקנות אלו תסמינים אכן נגרמים עקב השינויים ההורמונאליים, ואלו מהם מיוחסים למכלול השינויים המתחוללים בחיי האישה בתקופה קשה זו. הטיפול האסטרוגני החלופי יכול לסייע מאד בתקופה זו של אי שקט, ואולם הוא אינו הפתרון המוחלט לכל התסמינים הנוירופסיכיאטריים המתעוררים בתקופה זו.

^^ירידה בחשק מיני^^

הירידה בחשק המיני יכולה להיות משנית ליובש בנרתיק ולאי נוחות בעת קיום יחסי מין. במקרים אלו ניתן להיעזר שוב באותו "טיפול הפלא" אסטרוגן. אולם, לעתים הירידה בחשק המיני קשור בגורמים אחרים, כגון: מערכת יחסים עם בן הזוג, או בתחושות אישיות של האישה בנוגע לדימוי גופה, מיניותה, או שביעות הרצון הכללית שלה ואז כמובן יש לנקוט בדרכים טיפולית אחרות. אם הירידה בחשק המיני אינה קשורה ביובש בנרתיק, ואינה נגרמת בעקבות מערכת יחסים בלתי תקינה עם בן הזוג או בעקבות תחושות אישיות בעייתיות, אלא נובעת משינויים מוחיים המתחוללים בתקופה זו, הטיפול באסטרוגן במרבית המקרים לא יועיל והניסיון מראה שטיפול בהורמון המין הזכרי, טסטוסטרון עשוי לפתור את הבעיה, לפחות ברובה.

בתקופת הפוריות, הנרתיק הוא איבר אלסטי ומצופה מספר רב של שכבות תאים. עם הירידה ברמת האסטרוגנים, הופך ציפוי הנרתיק דק יותר ויותר. הוא מתקצר, נעשה צר יותר ומאבד את הלחלוחית הטבעית שאפיינה אותו בעבר. כמו-כן מאבד הנרתיק את כושר עמידתו בפני זיהומים. השופכה, גם היא, מגיבה לירידה ברמת האסטרוגן, והופכת פחות גמישה. עקב הירידה בעמידות הנרתיק לזיהומים, מגיעים לנרתיק חיידקים, שמקורם במערכת העיכול. הם מתיישבים בו, עלולים לגרום זיהום מקומי בנרתיק, ולהוות את המקור לזיהומים המגיעים לדרכי השתן, ולכן בתקופה זו עולה שכיחות הפרעות במתן שתן וזיהומים בדרכי השתן.

בניגוד לתסמינים הוואזומוטוריים והנוירופסיכיאטריים החולפים מאליהם גם בלא כל התערבות הורמונאלית, התסמינים האורגינטליים הולכים ומחמירים עם השנים, בד בבד עם המשך הירידה ברמת האסטרוגנים בגוף. הדרך היחידה להקל על התסמינים הללו היא באמצעות טיפול אסטרוגני (מקומי או סיסטמי ביעילות שווה).

רק אחת מכל חמש נשים בגיל המעבר מדווחות על הפסקת מחזור הווסת באופן חד, ונכנסת לתקופת הבלות ללא כל תקופת ביניים של הפרעות במחזור הווסת. מרבית הנשים חווות תקופה של מחזורי וסת בלתי סדירים, עד להפסקה מוחלטת של מחזור הווסת.

עם התמעטות הזקיקים בשחלות, תדירות הביוצים הולכת ופוחתת, הביוצים הופכים לבלתי סדירים, ובמקביל, נעשים גם מחזורי הווסת בלתי סדירים. לעתים, מתקצרים מחזורי הווסת, ומופיעים אחת ל-21 יום, ולעתים הם מתארכים, ומופיעים אחת ל-40-60 יום. אופי הדימום אף הוא משתנה: יש שהדמם הווסתי נעשה קל, ונמשך מספר מועט של ימים, ולעומת זאת יש והווסת הופכת לארוכה, ונמשכת שבועיים ויותר ומלווה בדמם חזק. ייתכנו גם סיבות אחרות להפרעות הווסת, הדורשות בירור וטיפול, ולכן כאשר מופיע מחזור ווסת בתכיפות גבוהה, אחת ל-20 יום או פחות מזה, או שהוא מלווה בדמם חזק, יש לשלול גורם אחר האחראי לשינויים במחזור הווסת, הדורש טיפול מידי.

בדומה לשינויים בעור באזור הנרתיק החלים עם הגיל ומקבילים לירידה ברמת ההורמונים, כך משתנה העור גם באזורים אחרים בגופנו. אחד השינויים הבולטים בעור הוא הופעת קמטים, תאי עור חדשים נוצרים באיטיות רבה יותר, האלסטיות של הרקמה התת-עורית פוחתת, רקמת השומן התת-עורית מתמעטת, תכולת הקולגן בעור יורדת, והתוצאה הסופית היא קמטים. הנטייה לפתח קמטים היא לפחות בחלקה גנטית. הדרך היעילה ביותר בטיפול בקמטים היא לנסות ולמנוע את הופעתם באמצעות טיפול בעור וטיפוחו. חלק מהשינויים החלים עם הגיל אין דרך לעצור, אך חשוב להרבות בשתיית מים ולהישמר מפני השמש. השמש מכלה את העור וגורמת לו נזקים קשים. לעיתים קרובות, חשיפה מוגזמת לשמש בילדות בלא כל הגנה גורמת להופעת קמטים ושינוים אחרים בעור הבאים לידי ביטוי בגיל מבוגר.

מלבד תסמיני גיל המעבר שהוזכרו, חלים שינויים נוספים הדורשים התייחסות מיוחדת ויוזכרו בכתבה השנייה בנושא שתתפרסם השבוע.

לפרטים נוספים - הכנסו לאתר של המרכז הרפואי הדסה.

בואו לדבר על זה בפורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חילופי ובפורום גיל המעבר בשיתוף האגודה לקידום בריאות נשים.