תרופות התקווה

מאחורי כל חוקר עומד חולה הזקוק לטיפול, כאשר כל תרופה חדשה מהווה עבורו תקווה לחיים. קחו לדוגמא את הרשימה הבאה של אנשים השורדים עם מחלת ניוון השרירים: האסטרופיזיקאי המפורסם סטיבן הוקינג, פליקס שמולביץ' שטיפס בחודש שעבר עם כיסא הגלגלים שלו על הקיר של מגדלי עזריאלי, ודב לאוטמן התעשיין וחתן פרס ישראל. אפשר להוסיף לרשימה הזו גם את רץ הטריאטלון מייקל מיידנט, שנפגע מסינדרום הנטינגטון, את השחקן מייקל ג'יי פוקס, ואפילו את מוחמד עלי.

התקווה של החולים במחלות ניווניות של נוירונים, כדוגמת אלצהיימר, פרקינסון, מחלת ניוון השרירים וסינדרום הנטינגטון, טמונה ב'תרופות מרובות התפקידים', שמפתח פרופ' מוסה יודעים. במקום קוקטייל תרופות, משחררות תרופות העתיד הללו 'מקלחת' של חומר פעיל, בכמויות זעירות, באתרים שונים במוח. הצלחתן עומדת לשנות את כל התפיסה של הטיפול במחלות כרוניות מורכבות.

פרופ' מוסה יודעים, מבכירי המומחים לחקר המוח בישראל ובעולם, הוא ביוכימאי מומחה באנזימים, שהכשיר את עצמו באופן עצמאי כמומחה בנוירופרמקולוגיה. הוא הקים את המחלקה לחקר הפרמקולוגיה בפקולטה לרפואה שבטכניון, ועומד היום בראש 'מרכז המצוינות למחלות נוירודגנרטיביות ע"ש איב טופף' של הטכניון. בשנים האחרונות מתרכזים מחקריו במחלות ניווניות של תאי העצב (נוירונים) במוח, בניסיון לפתח עבורן תרופות.

מחלות ניווניות של תאי העצב (נוירונים) במוח מעסיקות את החוקרים כבר מספר עשורים. ואולם, בשנים האחרונות מתקבלת תפיסה שונה לגבי התרופות שעשויות להתמודד עם המחלות הניווניות השונות. ההנחה שעומדת בבסיס התפיסה החדשה היא, שמאחר שמדובר במחלות עם ריבוי של פתולוגיות, אין לקוות שניתן יהיה לטפל בהן בתרופת פלא אחת; במקום זה, יותר ויותר חוקרים בעולם טוענים כי יש למצוא תרופה רבת תיפקודים. על פי חוקרים אלו, זוהי תרופת העתיד, המכונה גם בשמות כמו: 'pro drug' ו-'dirty drug'.

המשותף לכל המחלות הללו זוהי העובדה, כי בכולן נצפים מוות וקריסה של נוירונים. העובדה הזו מרמזת על שני דברים:
1. במחלות אלו קיים אפקט הדומינו - יש שרשרת של אירועים מולקולריים, המתרחשים במוח ושלא ניתן לעצור את התרחשותם. תא עצב אחד שנפגע, גורר אחריו פגיעה של מספר תאי עצב נוספים בקרבתו וכן הלאה.
2. אין תרופה יחידה שיכולה להפסיק את התהליך המתקדם של שרשרת האירועים הללו; כלומר, למנוע את נפילת קוביית הדומינו הראשונה. גם אם מפתחים תרופה לאחד או יותר מהאירועים בשרשרת, זה יחסום רק את התרחשותו של אותו אירוע. השרשרת תדלג על אותו אירוע, והתהליך הניווני יימשך.

ההבנה המושכלת שאין תרופה אחת שיכולה לעצור את שרשרת האירועים המולקולריים במחלות ניווניות של נוירונים, הביאה למסקנה שיש למצוא שיטת טיפול אחרת. פרופ' יודעים: "לפני כ-12 שנה הגענו למסקנה, שאם תרופה יחידה לא עובדת, עומדות בפנינו שתי אפשרויות - האחת, להשתמש בכמה תרופות יחד (כדוגמת קוקטייל התרופות שניתנות לחולי איידס וסרטן). האפשרות השנייה היא לפתח תרופה אחת רב-תפקודית בעלת כמה מרכיבים ומספר אתרי פעולה (ה-multifunctional drug)".

בעשר השנים האחרונות התרחב הבסיס המחקרי שמגדיר מחדש מחלות ניווניות של נוירונים, כדוגמת הפרקינסון. פעם היו משוכנעים, שהפרקינסון היא רק מחלה נוירולוגית, שקשורה באובדן תאים דופאמינרגיים (תאי עצב שמוליכים 'דופאמין', האחראי לתנועה). אולם, היום ידוע, כי המחלה מופיעה גם עם דיכאון ועם סימפטומים נוספים. מכאן שבפרקינסון מתרחשת פגיעה לא רק בתאי העצב הדופאמינרגיים, אלא גם באלו שמוליכים חומרים אחרים במוח, כמו 'סרוטונין' ו'נוראדרנלין'. המשמעות של שינוי התפיסה ביחס לטיפול במחלת הפרקינסון היא שבאמת אין מה לדבר על תרופה יחידה - תרופת פלא. במקום זה, התרופה רבת התפקודים צריכה להכיל כמויות זעירות של חומר פעיל, שיפעל 'כמקלחת' על אתרים שונים במוח ועל נוירונים מסוגים שונים: דופאמינרגיים, סרוטוניניים ועוד".

ממחקרים בבעלי חיים וממחקרים בתאי עצב מתקבלת מסקנה ברורה, לפיה התרופות מרובות התפקודים טובות יותר מאשר תרופת פלא יחידה. עדיין אין נתונים קליניים לגבי יעילות התרופות הללו בבני אדם; ואולם, נראה שהיום הזה לא רחוק - פרופ' יודעים הוא גם ממפתחי התרופה 'M-30' לטיפול בסינדרום הנטינגטון; זוהי אחת משלוש תרופות חדשניות, שפותחו על ידו במשותף עם פרופ' אברהם ורשבסקי ז"ל, פרופ' מתי פרידקין והדוקטורנט הסיני אילין דזאנג שלומד בישראל. התרופות, הנחשבות כפורצות דרך, מיועדות לבלום את חימצון הברזל, שהוא תהליך הרסני לתאי המוח, המתרחש במחלות ניווניות של נוירונים. בשלב זה, התרופות אושרו כפטנט עולמי ואמריקני ועוברות כעת שלבי פיתוח ובדיקות רעילות, כהכנה בעתיד (כעשר שנים מהיום) כתרופות לטיפול במחלות פרקינסון, אלצהיימר והנטיגנטון. עד כה, בדיקות הרעילות לא מצאו משהו מזיק שעלול לפגוע בפיתוח. זהו צעד גדול קדימה, לקראת הניסויים הקליניים של התרופות בבני אדם, מאחר שכל התרופות האחרות להנטינגטון לא הראו השפעות חיוביות דומות על ההפרעה.

פרופ' יודעים יחד עם פרופ' ג'ון פינברג ובשיתוף עם חברת "טבע" פיתחו את מה שיכולה להיחשב כתרופת העתיד הראשונה - ה'רסג'לין'. התרופה ניתנת בכל שלב של מחלת הפרקינסון והיא פועלת על הסימפטומים של המחלה; כלומר, מגינה על הנוירונים מפני פגיעה וגם מצילה נוירונים שנפגעו; זוהי לא תרופת פלא, אף חולה עדיין לא נרפא לגמרי מפרקינסון, לא בעזרת התרופה הזאת ולא עם כל תרופה אחרת. עם זאת, כבר יש עם התרופה ניסיון של חמש וחצי שנים בטיפול בפרקינסון, וניתן לראות שהיא משפרת את יכולת התנועה, ומגדילה את הזמן היחסי בו החולים מתפקדים טוב יותר.

באחרונה, החלה חברת "טבע" בניסוי הקליני הגדול והיקר ביותר אי פעם במחלת הפרקינסון, במטרה לאשר את ממצאי הניסויים שנערכו עד כה ברסג'לין. הניסוי יקיף כ-12 אלף חולים מ-40 מדינות, ותוצאותיו יתקבלו בערך ב-2008. "אם התוצאות של הניסוי יהיו חיוביות", מסביר פרופ' יודעים, "הדבר יהווה פריצת דרך בטיפול במחלות ניווניות של נוירונים". המשמעות היא, שכבר ב-2010 יהיה ניתן לתת לחולים תרופה שתשנה באופן מובהק את מהלך המחלה. החדשות הטובות עוד יותר הן שתרופות העתיד הרב תיפקודיות מתאימות לא רק לטיפול במחלות ניווניות של נוירונים. פרופ' יודעים: "כל הקונספט של טיפול במחלות מורכבות, כמו סרטן, איידס, מחלות קרדיו-ווסקולאריות, סכיזופרניה ודיכאון - הולך היום לכיוון של תרופות מרובות תיפקודים".

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.

בואו לדבר על זה בפורום ייעוץ תרופתי.