סוף עידן האנטיביוטיקה?

בשנים האחרונות עולה המודעות לכך שהאנטיביוטיקה פועלת כחרב פיפיות. מחד גיסא, היא עשויה להציל חיים, ומאידך גיסא, שימוש מופרז בה ולא תמיד מוצדק יוצר תופעה מדאיגה של עמידות חיידקים לתכשיריה - אחת התופעות המסוכנות במערכת הרפואית. למרבה הפלא, על אף הפרסומים החוזרים ונשנים בעניין מגרעותיה, רבים ההורים שעדיין אינם מודעים לשימוש היתר שנעשה בתכשירי האנטיביוטיקה - שימוש המסכן את בריאותם ואת בריאות ילדיהם, וסבורים עדיין כי דינן של כל דלקת גרון או דלקת אוזניים להירפא באמצעותה.

בכנס בנושא "עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה", שהתקיים לאחרונה בנצרת, ביוזמת המרכז הרפואי "העמק" בעפולה, אמר פרופ' ראול רז, מנהל היחידה למחלות זיהומיות, כי "מדי יום אנו נתקלים בחולים עם זיהומים, הנגרמים על ידי חיידקים שעמידים לכל תכשירי האנטיביוטיקה הקיימים. כשאנו נשאלים מה אפשר לתת, התשובה היא: 'כשאין פניצילין נותנים נפטלין'".

לדברי פרופ' רז, תמונה קודרת זו עלולה להצביע על כך שאנו נמצאים בתחילת סופו של עידן האנטיביוטיקה. "במילים אחרות, הצלחנו לחסל כלי שהציל חיים, ולעתים עדיין מציל חיים, בתוך תקופה של 60 שנה", הוא אומר.

הנתונים שהוצגו בכנס מצביעים על תמונת מצב עגומה. לדברי פרופ' רז, "אנטיביוטיקה ניתנת לבני אדם ולבעלי חיים, כאשר ב-50 אחוז עד 80 אחוז מהמקרים, בשתי האוכלוסיות, הטיפול אינו מוצדק, מיותר, ולעתים אף מזיק. אנו צופים במגמה מתמשכת של עלייה בשיעורי עמידות חיידקים לתכשירי אנטיביוטיקה ישנים, ואף לחלק מהתכשירים החדשים".

התוצאות הצפויות בעתיד, מעוררות דאגה גדולה. לדברי ד"ר יחיאל שלזינגר, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בילדים בבית החולים "שערי צדק" בירושלים, "בעיית העמידות לתכשירי האנטיביוטיקה יכולה ליצור, בסופו של דבר, מצב שבו יימצאו חולים עם חיידקים עמידים שלא ניתן יהיה לטפל בהם, בדיוק כפי שהיה לפני מאה שנה".

בעבר נבעו ההסתייגויות מהשימוש באנטיביוטיקה בעיקר מתופעות לוואי הנלוות לשימוש בה, כמו חולשה והפרעות בעיכול, וכן בשל רגישות אפשרית למרכיב הפנצילין. כיום הוסטו הסתייגויות אלו לטובת הדיון במשתנה כבד המשקל - פיתוח חיידקים עמידים בגוף האדם.

פרופ' רז מציין כי התפתחות חיידקים עמידים היא תופעה שנצפתה לפני זמן רב, שנים מעטות בלבד לאחר שהתחיל השימוש המסחרי בה, אולם לדבריו הבעיה הלכה והחריפה עקב שימוש מתרחב בתכשירי אנטיביוטיקה בעשורים האחרונים. אופן השימוש הביא לכך שחיידקים פיתחו עמידות באמצעות עיקרון הברירה הטבעית - הכחדת חיידקים רגישים על ידי חשיפה חוזרת לאנטיביוטיקה, שמותיר את האוכלוסיות העמידות.

פרופ' שי אשכנזי, מנהל מחלקת ילדים א' ומומחה למחלות זיהומיות במרכז "שניידר" לרפואת ילדים, מציין כי מדובר גם בתהליך אבולוציוני. "מאז שנת 1941, הפעם הראשונה שבה נתנו פנצילין לילד שסבל מזיהום, חלו תהליכים ביולוגיים, שבהם החיידקים התאימו עצמם לאנטיביוטיקה ופיתחו עמידות הולכת וגוברת לתכשיריה". אולם, כאמור, להתפתחות טבעית זו נוסף גורם שהאיץ את תהליך העמידות והביא להידרדרות מהירה של המצב, הלוא הוא אופן השימוש השגוי בהמצאה שאמורה להציל חיים.

לדברי פרופ' רז, "שימוש מופרז, לא נכון ולא מוצדק בתכשירי האנטיביוטיקה, יכול לנבוע מלחץ שמפעיל החולה על הרופא, מהצורך של הרופא לרצות את החולה, מסיבות מדיקולגליות (בעיות משפטיות הקשורות לרפואה), ומהיעדר מנגנון תמיכה לרופא בהחלטה הטיפולית".

למרבה הצער, שימוש לקוי זה אינו נחסך גם מילדינו הרכים בשנים. לדברי ד"ר דני מירון, מומחה למחלות זיהומיות בילדים במרכז הרפואי "העמק", הנתונים מצביעים על כך שמדי שנה מטופלים באנטיביוטיקה 20 עד 30 אחוז מאוכלוסיית הילדים - רובם מתחת לגילאי שנתיים ושלוש.

"הסיבה העיקרית לכך היא זיהומים בדרכי הנשימה, בעיקר דלקת אוזן תיכונה חדה. נתונים נוספים מצביעים על עלייה ניכרת בשיעור עמידות החיידקים הגורמים לזיהומים אלה - שהעיקרי בהם הוא חיידק הפנאומוקוקוס - לתכשירים אנטיביוטיים מקובלים, כמו אמוקסיצילין, צפלוספורינים ועוד. בנוסף נצפית עמידות גבוהה גם של חיידקים הגורמים לזיהומים אחרים, כמו זיהומים בדרכי השתן וזיהומי מעי, עקב חשיפתם לתכשירים אנטיביוטיים שניתנו כטיפול בזיהום אחר".

לעתים קרובות, כך מסתבר, היעדר מנגנון הדוק של פיקוח ובקרה על זיהומים, מאיץ את תהליך העמידות. "קיימות הנחיות לגבי כל הזיהומים השכיחים, אבל בשטח הרופאים אינם נמצאים בבקרה כפי שצריך, וחלקם אינם עובדים על פי ההנחיות", קובע ד"ר מירון, הסבור כי ישנם רופאים שנותנים אנטיביוטיקה לילדים בכל מקרה בו הם אינם בטוחים, אם בשל לחץ מצד ההורים ואם בשל תפישת עולמם הרפואית. והתוצאות, כבר אמרנו, יכולות להיות חמורות.

החשש הגדול של המומחים מפני שימוש באנטיביוטיקה, נובע מכך שגופו של החולה עלול לפתח פלורה של חיידקים עמידים. באחד המחקרים האחרונים, נטען כי מתן בודד של אנטיביוטיקה מסוג ידוע, פיתח בקרב 50 אחוז מהמשתמשים חיידקים עמידים בחלל הפה. "חיידקים מפתחים עמידות כנגד פנצילין ונגזרותיו, וכנגד אריתרומיצין ונגזרותיו", אומר ד"ר שלזינגר, "אך אם בעבר דובר באחוזים בודדים בלבד, כיום מדובר בעשרות אחוזים".

ואולי הדבר המדאיג ביותר העולה מדבריו של ד"ר שלזינגר, בייחוד כשמדובר בילדים, הוא שעמידות החיידקים משפיעה לא רק על החולה עצמו, אלא גם על סביבתו. "הוכח שחיידקים עמידים עוברים מהילד החולה לסביבתו הקרובה. ומכך יוצא שאם ילד קיבל אנטיביוטיקה ופיתח חיידקים עמידים, הרי שגם יתר הילדים במשפחה או במעון, אף שאינם חולים, יפתחו חיידקים עמידים".

לדברי פרופ' רז, הבעיה מחריפה בבתי חולים, כאשר הופעת זיהום מחיידק עמיד גורמת להארכת אשפוז, לעלייה בתחלואה ובתמותה של חולים, ולטיפול מורכב ויקר מאוד. יחידות לטיפול נמרץ, כמו גם בתי חולים גריאטריים, נחשבים, לדבריו, לאתרים העיקריים ליצירה ולפיזור של חיידקים עמידים.

פרופ' רז, מצביע על השלכות המצב על מערכת הבריאות. לדבריו, החולה צפוי להארכת משך האשפוז ולהעלאת הסיכון לקבלת טיפול לא נכון. "החולה עלול להיפגע מתופעות לוואי ואף למות. ובנוסף, מערכת הבריאות סובלת מהתייקרות הטיפול בפרט ומהוצאות האשפוז בכלל - לאור היארכות משך האשפוז, על כל הכרוך בכך".

ואי אפשר להתעלם משיקולי הכדאיות הכלכלית. לדברי פרופ' רז, העמידות לתכשירי אנטיביוטיקה דורשת, לכאורה, פיתוח מוגבר של סוגי אנטיביוטיקה חדשים, אולם פיתוח זה אינו בהכרח משתלם. "כתוצאה משיקולים פיננסים, המתייחסים לרווח בפיתוח אנטיביוטיקות חדשות אל מול העלות העצומה הדרושה למחקר, ולפטנט קצר חיים והפרתו על ידי חברות שונות בעולם, הפכה ההשקעה בפיתוח סוגים חדשים של תרופות אנטיביוטיקה ללא משתלמת. על כן, בעשורים האחרונים פותחו מעט מאוד קבוצות אנטיביוטיקה חדשות".

רגע לפני שאנו מחרימים את האנטיביוטיקה ומנשלים אותה מארון התרופות לנצח, כדאי להבהיר דבר או שניים. אנטיביוטיקה היא אחרי הכל המצאה חשובה, והפיתרון לבעיית החיידקים העמידים אינו שלילת השימוש בתכשיריה, אלא פיתוח שימוש מושכל בהם.

"אנטיביוטיקה יכולה להציל חיים, וצריך לזכור כי השימוש בה גרם להפחתת תמותה בקרב ילדים מעשרות אחוזים לאחוזים אפסיים", מדגיש ד"ר שלזינגר. "אם לפני מאה שנה, ילד שחלה בדלקת ריאות יכול היה למות, הרי שכיום האנטיביוטיקה מונעת זאת. אין ספק שהיא בבחינת מהפיכה חשובה בריפוי".

אולם פיתוח שימוש מושכל באנטיביוטיקה אינו מסתמן כדבר פשוט. "חיידקים יפתחו עמידות לכל תכשיר אנטיביוטיקה, וזו רק שאלה של זמן", אומר פרופ' רז. "אולם חיידקים יכולים לפתח עמידות לא רק לאנטיביוטיקה מסוימת, אלא גם לאנטיביוטיקות ממשפחות אחרות. לדוגמה: הגונוקוקוס הראשון שהיה עמיד לטטרציקלין, היה עמיד גם לפניצילין.

הפנוימוקוקוס הראשון שהיה עמיד לפניצילין, היה עמיד גם למקרולידים. על כן, העמידות הגוברת והולכת של זני חיידקים מסוימים לאנטיביוטיקה מהווה אתגר רפואי לא קטן: מצד אחד יש לשאוף לתת לחולה טיפול יעיל נגד זיהום חיידקי, ומצד שני עלינו לתת לו את האנטיביוטיקה הבסיסית ביותר - כזו שלא תשמיד חיידקים אחרים ותימנע יצירת עמידות כנגד אנטיביוטיקות 'מתקדמות'".

גם להורים תפקיד חשוב בניסיון להחזרת המצב על כנו, ולצורך כך יש להגביר את מודעותם ולהפחית לעתים את מפלס הלחץ והחרדה. "הורים צריכים להיות מודעים לכך שילדים קטנים סובלים מהתקררויות, נזלות, מחלות חום ועוד, וכי אלו הן מחלות שכיחות", מדגיש ד"ר שלזינגר. "לא בכל מחלת חום צריך לקחת אנטיביוטיקה, וכדאי שהורים ידעו להתרשם ממצבו הכללי של ילדם, יבדקו האם הוא פעיל, ערני, מחייך, ויתנו תרופות להורדת חום.

"כשהם מגיעים לרופא, אין צורך להיות לחוצים והיסטריים ולהפעיל עליו לחץ למתן אנטיביוטיקה, אלא לתת לו קרדיט בהחלטה שהוא מקבל. חשוב להבין כי אנטיביוטיקה נותנים בעיקר במחלות כמו דלקת ריאות או זיהומים בשתן".

הקפדה על דרכי מניעה ושמירה על אורח חיים בריא, חשובות לא פחות. ד"ר שלזינגר ממליץ לתת לילדים חיסונים, וביניהם גם חיסון כנגד שפעת. "ישנן מחלות שניתן למנוע באמצעות חיסונים, המונעים לעתים קרובות דווקא את החיידקים העמידים". בנוסף הוא ממליץ להורים לשמור על תזונה נכונה שלהם עצמם ושל הילדים, ולהקפיד על אוויר נקי ועל פעילות ספורטיבית".

מתוך: מגזין "הורים וילדים", גיליון 237

בואו לדבר על זה בפורום רפואת משפחה ובפורום ייעוץ תרופתי.