רעלים לא תמיד מרעילים
הרמות בהן חומרים רעילים כמו כספית ועופרת מסומנות כמסוכנות עלולות לא להיות מחושבות נכון, מזהירים שני מדענים בארצות הברית. הערכת הסיכונים והתקנות לגבי המידה הבטוחה של חומרים אלה ברפואה ובסביבה צריכה לעבור רענון, הם מזהירים.
קיימות רמות בטוחות שמתחת להן מזהמים ורעלנים יכולים גם להיות יעילים, אומרים אדוארד קלברס ולינדה בולדווין מאוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט. במשך 30 השנים האחרונות, כימיקלים מסרטנים וקרני רנטגן נחשבו למסוכנים בכל רמה.
קלברס טוען כי תחום הטוקסולוגיה עשה טעיות נוראיות.
למשל, דיוקסינים, שהם מוצרי לוואי תעשייתיים שבכמויות מסוימות יכולים לגרום לסרטן, יכולים להקטין את הגידול בסוגים מסוימים. במקביל, כמויות קטנות של שרידי המתכת הרעילה קדמיום יכולים לעודד צמיחה חקלאית.
"מה שאנחנו קוראים 'כימיקלים רעילים' זה מונח מטעה" אומר ביולוג התא והיועץ לממשלת אנגליה אנטוני טרוויאיס מאוניברסיטת אדינבורו. "עומס כימי מתון יכול להיות יעיל".
לאחר שזיהו 5000 דוגמאות, קלברס ובולדווין נמנים עם מספר הולך וגדל של חוקרים שמרגישים שיש הגזמה בתיאור הסכנות הכרוכות בחומרים רעילים. הרמות המשמשות במחקרים אינן דומות לאלה שנחוות בדרך כלל על ידי בני אדם אומר קלברס. "זה מספק לנו אתגר מרתק לגבי התעשייה הקלינית ותעשיית התרופות כשהן מפתחות תרופות חדשות".
ארגון הבקרה על תרופות באנגליה (MCA) זהיר יותר. "מטרת בדיקת הרעלים היא לקבוע אם החשיפה לתרופה תביא לתופעות לוואי לא רצויות" אומר הדובר, ומוסיף שהביקורות החדשות ככל הנראה לא ישנו את הדרך שבה MCA או ארגוני בקרה אחרים מנתחים את שיקולי המחיר-תועלת.
הדיון גם מעלה את הסוגיה לגבי נקיון הסביבה שלנו, ועד כמה היא באמת צריכה להיות נקיה. יש כאלה הטוענים שמליארדי דולרים מבוזבזים בניסיונות להיפטר מחומרים שהוגדרו "מסוכנים", כשלמעשה רמות נמוכות של חומרים אלה יכולות להיות טובות ומועילות.
"איננו זקוקים לכמויות גדולות של כסף כדי להרחיק כימיקלים מהסביבה" אומר טרוויאס. במזון למשל, יש המון כימיקלים טבעיים המסוכנים לא פחות מאלה הסינטתיים. אנחנו צורכים אותם כל הזמן ללא נזקים. הציבור צריך לעבור חינוך מחדש בעניין הזה.
אבל להתחיל לשכנע בני אדם ש"הכי בטוח" זה מונח עדיף על פני "מסוכן" או "בטוח", עשוי להיות קשה.
