פורקים כל עול

מחלת דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) היא מחלה אוטואימונית, הפוגעת בכאחוז אחד מהאוכלוסייה. מרבית הנפגעים הן נשים (ביחס של 2:1) בגילאים 40-60.
זוהי מחלה שבה המערכת החיסונית עצמה, מסיבות בלתי ידועות, תוקפת את הרקמה הבריאה של המפרקים וגורמת להן לדלקת. המחלה נובעת מתגובת שרשרת של המערכת החיסונית, המעוררת תהליכים ביולוגיים, שקשורים לחומרים הורסי תאים. כלומר, בגוף החולים יש רמות גבוהות של חלבון המכונה TNF. חלבון זה שבמצב נורמלי דווקא לוחם בדלקות, מזוהה כגורם למחלה.

לאדם החולה במחלת הפרקים יכול להיגרם נזק רציני לעצמות ולסחוסים בגוף כבר בשנה הראשונה למחלה. ללא טיפול נאות, הדלקת במשך הזמן יכולה לגרום לשחיקה והתפוררות העצמות והסחוסים - דבר המביא לנזקים בלתי הפיכים לעצמות.

כתוצאה מהנזק למפרקים, תופעות המחלה כוללות כאב רב במפרקים, קושי ומוגבלות בתנועה, נפיחות ואדמומיות, מפרקים נוקשים בשעות הבוקר ולעיתים אף עיוות של המפרקים. בנוסף, משום שהמחלה משפיעה על כל הגוף, יש שחווים סימפטומים כחום, אובדן משקל, עייפות כרונית ואנמיה. במקרים נדירים, המחלה משפיעה על כלי הדם, על מעטפת הריאות או על מעטפת הלב.
מחקרים חדשים גילו שמהלך מחלת דלקת המפרקים מהיר, עד כי המחלה יכולה לגרום לנזק רציני כבר בשנה הראשונה של המחלה, וכי על פי הממצאים אצל 7 מתוך 10 חולים ניתן להבחין בנזק מבני חמור במפרקים בתוך 3 שנים.

המחלה נפוצה בכל רחבי העולם בקרב כל הקבוצות האתניות, אולם שכיחותה בנשים היא פי 2 יותר מאשר בגברים. המחלה מאפיינת בעיקר גילאי 40 ומעלה, אך היא יכולה להופיע בכל גיל. כאחוז אחד מהאוכלוסייה הישראלית נגוע במחלה.

על אף שנות מחקר רבות בנושא, לא ניתן לציין במדויק מה גורם למחלה. ידוע כי זוהי מחלה אוטואימונית, כלומר, המערכת החיסונית עצמה תוקפת את הגוף. קיימת הנחה, שמקורה של המחלה היא תגובת-יתר של המערכת החיסונית כנגד וירוסים או חיידקים.
מספר אפשרויות נבדקו: ידוע כי למחלה מרכיב גנטי ולחלק מהחולים יש נטייה משפחתית לפתח דלקת פרקים, בחלק מהחולים נמצא זיהוי גנטי המצוי על גבי התאים. באשר לגורמים סביבתיים - המחלה שכיחה יותר באזורים עירוניים מאשר באזורים כפריים. בנוסף, כיוון שהמחלה יותר שכיחה בקרב נשים, נבדקו גורמים הורמונליים - חוקרים מצאו כי במהלך הריון עולה כמות הורמונים, כמו אסטרוגן ופרוגסטרון, וכי המחלה שוככת במהלך ההריון ולאחר הלידה המחלה פורצת שוב.
יתר על כן, יש הסוברים כי תזונה לקויה משפיעה על התדרדרות המחלה. כן, קיימת סברה שטראומה נפשית או פיזית עלולה לזרז את הופעתה של דלקת הפרקים או להחמירה.

עד כה, לא ניתן לרפא את המחלה, אך ניתן בגילוי מוקדם לשלוט בדלקת של המחלה ולטפל בה באופן אגרסיבי. הטיפול במחלת דלקת פרקים שגרונית נועד להקל על הסימפטומים, לשפר את ההרגשה האישית ולהביא להפוגה במחלה. הטיפול התרופתי נחלק לשתי קטגוריות: תרופות משככות כאבים ותרופות המשפיעות על מהלך המחלה עצמה ואף יכולות להביא לידי הפוגה במחלה. יומירה היא תרופה שמיועדת לטיפול במחלה.

המחלות האוטואימוניות תופסות מקום נכבד ברשימת המחלות חשוכות המרפא. מדובר בשורה של מחלות שונות זו מזו, שהמשותף להן הוא שהמערכת החיסונית תוקפת בטעות איברי גוף שונים.
במחלת סוכרת הנעורים למשל, פועלת מערכת החיסון נגד תאים בלבלב והורסת אותם, ואילו בטרשת נפוצה התגובה החיסונית פוגעת במעטפת המבודדת את סיבי העצב במוח. בדלקת מפרקים פועלת מערכת החיסון נגד הסחוס והעצם והמפרקים נהרסים בהדרגה.
המחלות האוטואימוניות הן מחלות כרוניות, דהיינו: הפגיעה באתרי היעד נמשכת עד שהם יוצאים מכלל פעולה.
מחלות אוטואימוניות נוספות הן: זאבת (לופוס), פסוריאזיס, דלקת מפרקים שגרונית בילדים, מחלת קרוהן, אנקילוסינג ספונדיליטיס ועוד.

בימים אלה אישר משרד הבריאות בישראל את השימוש בתרופה יומירה (Humira) לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), לאחר שהתרופה אושרה על-ידי מינהל התרופות והמזון בארה"ב ((FDA ועל-ידי רשות הבריאות האירופאית.

התרופה יומירה, פרי פיתוח של חברת התרופות האמריקאית "אבוט לאבורטוריס" (Abbott Laboratories) היא הנוגדן האנושי המלא הראשון, המטפל ביעילות במחלה. מדובר בתרופה המיוצרת בשיטה של הנדסה גנטית ומיועדת לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית בדרגה בינונית עד חמורה. התרופה הוכיחה יעילות ובטיחות לפרק זמן ממושך של יותר מ- 5 שנים.
יומירה נמצאה יעילה בשיפור התפקוד הגופני של החולים, הסובלים מקשיים בביצוע משימות יום-יומיות פשוטות, כדוגמת נהיגה, נשיאת חפצים, הליכה, התלבשות ואף אכילה.
מתן התרופה יומירה נוח למטופל ומתבצע בהזרקה תת-עורית באופן עצמאי אחת לשבועיים באמצעות מזרק מוכן לשימוש, זאת לעומת הטרחה המאפיינת את התרופות הותיקות, המוזרקות פעמיים בשבוע או ניתנות באמצעות עירוי בבית החולים.

התרופה מבוססת על נוגדן IgG אנושי ומנטרלת את פעילות החלבון TNF, חלבון שזוהה כבעל קשר ישיר להתפתחות התהליך הדלקתי. הנוגדן נקשר ל-TNF ומנטרל אותו, בכך מפחיתה התרופה באופן משמעותי את הופעת הסימפטומים האופייניים למחלה.

יעילות ובטיחות התרופה נבדקו ב-23 מחקרים קליניים מקיפים, במסגרתם השתתפו למעלה מ-2,300 חולים בדלקת מפרקים שגרונית בדרגות חומרה שונות. לפי שעה, מעל 83,000 חולים כבר התנסו עם יומירה בעולם. הממצאים העולים מן המחקרים מצביעים על כך, שיומירה פועלת לעצירת התדרדרות המחלה ומקלה על הסימפטומים במהירות. יתרה מזו, נמצא כי בפרק זמן של 3 חודשים מיום תחילת הטיפול, חל שיפור משמעותי נוסף בתפקוד החולים ושיפור זה נשמר לאורך שנים, ללא צורך בשינוי מינון התרופה.
עוד נמצא כי התרופה תורמת לשיפור בתחושת העייפות הכרונית, האופיינית למחלה, וכן תורמת לשיפור בביצוע פעולות פיזיות בסיסיות.

הטיפול התרופתי בדלקת פרקים שגרונית כולל מספר שלבים: השלב הראשון והמיידי כולל ניסיון להקל במהרה על סבלו של החולה על-ידי מתן משככי כאבים נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, או במקרים חריפים יותר על-ידי מתן תכשירים סטרואידים. טיפול זה עשוי לגרום להטבה מיידית, אך אינו מסוגל לעצור את התקדמות המחלה, ויש הכרח בטיפול נוסף ספציפי יותר אשר עשוי לעצור את התהליך. שלב שני זה כולל רשימה ארוכה של תרופות כגון: מתוטרקסט, מלחי זהב, סלזופירין, אזתיופרין, מינוצין, לפלונומיד ועוד. כיום, ניתן לטפל בתכשירים הביולוגיים נוגדי ה-TNF, שעליהם נמנית יומירה, כאשר תרופות אלו אינן מסוגלות לעצור את התקדמות התהליך הדלקתי. בשל יעילותה המוכחת במחקרים קליניים, ניתן להשתמש ביומירה בלבד, אולם כדי להבטיח יעילות מקסימלית מומלץ ליטול יומירה במקביל למתוטרקסט, תרופה הנחשבת לסטנדרט הטיפולי בדלקת מפרקים שגרונית.

בואו לדבר על כך בפורום אורתופדיה