דרכי הטיפול בהפרעת הקשב ההיפראקטיבית

בכתבה הראשונה בנושא תסמונת הפרעת קשב היפראקטיבית דנו במהות התסמונת, הסימפטומים שלה, ודרכי האבחון. בכתבה זו נרחיב את היריעה על הטיפול בבעיה.

מזה עשרות שנים, משתמשים בתרופות לטיפול בסימפטומים של הפרעת הקשב ההיפראקטיבית. שלוש תרופות הממריצות את פעולת המוח יעילות בטיפול במחלה, אך רק שתיים מהן נמכרות בישראל. התרופה המוכרת מכולן היא "מטילפנידט" הידועה בשמה המסחרי "רטאלין". והשניה היא "פמולין" הנמכרת תחת השם "סילרט" או "ניטן". לילדים ומבוגרים רבים הסובלים מההפרעה תרופות אלו עוזרות באופן משמעותי להפחית את ההתנהגות ההיפראקטיבית ומגבירות את היכולת להתמקד, לעבוד, וללמוד. תרופות אלו משפרות את הקואורדינציה בתנועה לדוגמא, כתב היד נעשה קריא יותר וההישגים הספורטיביים משתפרים. ישנן אפילו עדויות שתרופות אילו משפרות את התנהגותם של אלו בעלי הפרעות התנהגותיות אחרות בנוסף להפרעת הקשב ההיפראקטיבית. השינוי האורך חייהם של הנוטלים את אחת מהתרופות הללו הוא משמעותי מכל הבחינות כולל האספקט החברתי.

השפעתה של התרופה "סילרט" או "ניטן" אורכת כ- 10 שעות. לעומתה ה"רטאלין" פועל לטווח קצר של כ- 3 שעות אך הוא נמכר גם בטבליות המבוססת על שחרור איטי והשפעה שנמשכת לאורך יום לימודים מלא. תרופות אלו ניתנות לחולה לאחר אבחון שנעשה באמצעות רופא פסיכיאטר שיקבע גם את המינון והסוג התרופה המתאימה לחולה. אם תרופה אחת לא מספקת את השיפור הרצוי ניתן להעלות את המינון או לנסות את התרופה השנייה. כל ניסיון חדש נמשך בדרך כלל כשבוע ימים שלאחריו מבוצעת הערכה לגביי השפעת הטיפול וקביעת המשך הדרך. רוב הילדים הנוטלים את אחת מהתרופות מדווחים על שיפור משמעותי בהרגשתם.

כאשר התרופות נלקחות תחת השגחה רפואית, הן נחשבות ללא מזיקות. אך חשוב לציין שתרופות אילו בעלות פוטנציאל ממכר למשתמשים בהן ללא בקרת רופא.
התרופות אינן מרדימות, למעשה הן גורמות לתופעה ההפוכה - הן מעוררות. תופעות לוואי העיקריות של התרופות הם ירידה במשקל, חוסר תאבון, הפרעות שינה וחום. חלק מתופעות הלוואי נעלמות עם הפחתת המינון. לסיכום נושא התרופות, כדאי לדעת שמחקרים עדכניים הנערכים כעת בארצות הברית בודקים את החשדות שהתרופות הממריצות שבהן מדובר גורמות בטווח הארוך לנזקים למוח ואת הקשר בין נזק כזה אם הוא אכן קיים ובין המינון הנלקח. בקרוב יתקבלו תשובות אובייקטיביות בנושא זה.

חשוב לזכור שהתרופות אלו אינן מסוגלות לרפא את ההפרעה, לעומת זאת הן מביאות הקלה זמנית בסימפטומים. למרבית הצער, רוב האנשים מרגישים שיפור מיידי בחייהם, ומפסיקים את הטיפול, הפסקת זו מחזירה את החולה למצבו הקודם.
הטיפול אינו מתבסס על תרופות בלבד, יש צורך בעזרה ותמיכה מגורם מקצועי על מנת שהילד או המבוגר יוכלו להתמודד ביעילות עם שלל הבעיות הנוצרות בחייו בשל ההפרעה ויפתח ערך עצמי גבוה יותר. להשגת שיפור לאורך זמן ממליצים על שילוב של תרופות, טיפול פסיכולוגי התנהגותי עם יעוץ רגשי ותמיכה מעשית. גישה זאת נתמכת גם במספר מחקרים שנעשו בנושא.

מטפל התנהגותי משוחח עם הילדים על הבעיות שנוצרות בחייהם כתוצאה מהפרעת הקשב ההיפראקטיבית. הם מביעים בפניו את כעסיהם על זה שלא מבינים אותם ועל היותם חריגים בהתנהגותם. תפקידו של המטפל הוא לעזור לילד לשפר את הערכה העצמית שלו, להדריך את הילד איך לנהוג על מנת לחוש פחות עוגמת נפש ומהי הדרך הטובה ביותר לארגן את חייו בהתחשב במיגבלותיו השונות. כמו כן המטפל מלמד את הילד שיטות להרפית לחצים ויועץ לו איך להתנהג על מנת להיות מקובל יותר בחברתו.
חלק מהטיפול כולל גם את המשפחה, לעיתים המטפל מקשר את המשפחה עם קבוצות תמיכה המורכבות ממשפחות המתמודדות עם בעיה דומה. מטפל יכול להקנות להורים כלים יעילים יותר להתמודדות עם ילדם ומדריכם איך לחזק התנהגויות חיוביות אצלו. המטפל והמשפחה עובדים במשותף למנוע מהילד חשיפה לריבוי גירויים בעת ובעונה אחת, שאיתם הילד מתקשה להתמודד.

בנוסף לכל הטיפולים שהוזכרו לעיל מומלץ לבצע סידורים מיוחדים בכיתה על מנת שהתלמיד הסובל מהפרעת הקשב יוכל להתרכז ביתר קלות. סידורים אלו כוללים ישיבה באיזור שקט בכתה (לא ליד הדלת), בסביבת ילדים שקטים אשר ניחנים בסובלנות או לחילופין ישיבה במקום המאפשר לילד להקשיב לשיעור גם כאשר הוא קם מכיסאו ומסתובב בכיתה. המחנך צריך להיות מודע לבעיה ממנה סובל הילד, ולעזור לו בשיטות שונות כגון להנחותו לשים לב כשהוא מאבד את הקשב או לחזור על הדברים שנלמדו. כמו כן על המחנך להקפיד שילד רושם את שיעוריו ואת החומר הנלמד, ישנם מורים המאפשרים לתלמיד כזה לסיים מבחן ללא לחץ זמן.
לסיכום, טיפול בהפרעת קשר היפראקטיבית הינו טיפול רב תחומי שכולל את הצוות הרפואי הפסיכולוגי וכן את צוות החינוכי בבית הספר, וכמובן את ההורים שצריכים ללמוד לתמוך, לעודד ולעזור לילד להתמודד עם סבלו.