איך מורידים תדירות אסתמה בילדים ב 39% ?

יותר מחצי מליון אמריקאים מתחת לגיל 6 החולים באסתמה, לא היו לוקים במחלה לו גורמי סיכון כמו עשן סיגריות או חיות מחמד היו מורחקים מבתיהם.
ד"ר ברוס לנפיר פרופסור לרפואת ילדים בבית החולים לילדים בסינסינטי, וכותב המאמר שפורסם, אומר "אם היו נמנעים מגורמי סיכון באיזור המגורים, כולל עשן סיגריות ואלרגנים בתוך הבית, ואם גורמים אלה מביאים לאסתמה, כפי שנהוג להניח, ניתן להפחית את מקרי האסתמה ב 39%, או בכ 530,000 מקרים לשנה. ייתכן שיש לכך השפעה משמעותית על עלויות הרפואה בארצות הברית, וחשוב מכך, על בריאותם של ילדים."
המחקר הראה שהעלות השנתית לאסתמה כתוצאה מחשיפה לגורמים אלה עומדת על 402 מליון דולר. אסתמה, מחלת הילדות הכרונית הנפוצה ביותר, תוקפת למעלה מארבעה מליון ילדים בארצות הברית, ומ 1980 עד 1993 עלתה שכיחות המחלה ב 75%, בעיקר בקרב ילדים מתחת לגיל חמש. בכל שנה המצב הרפואי מוביל ליותר משלושה מיליון ביקורי רופא, 550,000 ביקורים בחדר מיון, 15000 אישפוזים ויותר מ 150 מקרי מוות של ילדים מתחת לגיל חמש עשרה.
גורמי הסיכון בבית שאובחנו על ידי החוקרים כוללים אלרגיה לבעלי חיים, עשן סיגריות, שימוש בתנורי גז, וכלב בבית.

חשוב לציין כי, בגליון המקביל של העיתון Lancet פורסם כי חתול בבית עשוי להפחית את רמת הסיכון לחלות באסתמה משום שהחתול מאפשר פיתוח העמידות בפני האלרגיות.

היות שגורמי הסיכון משתנים בשל משתנים גיאוגרפיים, צפיפות אוכלוסין ועוני, מידת המשמעות שיש לגורם הבית אינה לגמרי ברורה.
המחקר כלל 8257 ילדים מתחת לגיל 6 שהשתתפו בבדיקת הבריאות והתזונה בשנים
1988-1994 .
5.9% מהם לקו באסתמה ואובחנו כחולים על ידי רופא. מאוכלוסיית המחקר ניתן להסיק לגבי 1.36 מליון ילדים חולי אסתמה מתחת לגיל 6 בארצות הברית.
"לילדים בעלי היסטוריה של אלרגיות לחיות מחמד יש סיכוי פי 24 לאבחנה על ידי רופא כחולי אסתמה" אומר ד"ר לנפיר. יותר מ 350,000 מקרים של אסתמה בילדים יוחסו לאלרגיה לבעלי חיים. כדאי שההורים ישקלו היטב את הסיכונים הכרוכים בהחזקת חיית מחמד, במיוחד בשנות הילדות הראשונות, ובמקרים בהם לאמא יש היסטוריה של אלרגיה.
חשיפה סביבתית לעשן סיגריות הביאה לגידול של 177000 מקרים, כלב בבית הביא ל 140000 מקרים ושימוש בתנור גז הביא ל 59000 מקרים, אומר ד"ר לנפר.
חשיפות בתוך הבית מביאות ליותר מקרים מאשר הורים בעלי הסטוריה של בעיות נשימה. כל הנתונים הללו ונתונים אחרים מצביעים על כך שבריאות הילדים קשורה בצורה ברורה לתנאי המגורים. לרוע המזל, למרות עדויות חותכות לגבי גורמי סיכון בבית והשפעתם על בריאות הילדים, בעיית הבית אינה זוכה עדיין להכרה כבעיית בריאות ציבורית.