כרוניקה של מחלה ידועה מראש

אוסטיאופורוזיס למעשה היא מחלה של התפוררות העצם אך בטעות קרויה "מחלת בריחת הסידן", האם זהו רק שם יפה יותר לאמת מרה הרבה יותר?
מהלך המחלה כולל ירידה במסת העצם ושינוי במבנה המקרוסקופי שלה, המגדיל את שבירותה ואת סיכויי הפגיעה בה.
ירידה מואצת במסת העצם אצל נשים אחרי גיל המעבר נובעת מירידה חדה של ייצור הורמוני המין, אסטרוגן, פרוגסטרון, וגורמת סיבוכים וסבל בשנים מאוחרות יותר.

העצמות נבנות לאורך החיים ועוברות שינויים מטבוליים ניכרים תוך כדי ספיגה ובניה מחדש באופן מתמיד. אצל נשים, כמו אצל גברים, עולה מסת העצם לשיא חוזקה עד גיל 30 ולאחר מכן חלה ירידה איטית המואצת אחרי המנופאוזה-הפסקת הווסת. אצל גברים הירידה היא איטית יותר ואין אצלו גיל או אירוע מסוים המלווה בספיגה מואצת.

אצל נשים מסת העצם יורדת בכ- 1% לשנה מגיל 30 ועד לגיל הפסקת הוסת ובכ- 6% לשנה לאחר מכן.
לאחר אובדן כולל של 30% ממסת העצם, בדרך כלל בסביבות גיל 60-70, נחלשת העצם מאוד ויש עליה נכרת בנטייה לשברים המתהווים בלא חבלה חזקה - שברים של עצמות האמה, הזרוע, חוליות הגב וצוואר הירך.
נשים המאבדות עצם במהירות עלולות להגיע למצב חמור של אוסטיאופורוזיס כבר בגיל 55-60, ונשים המאבדות עצם בקצב בינוני עלולות להגיע למצב דומה בגיל 65-70, כלומר 10 שנים מאוחר יותר.

אוסטיאופורוזיס: היא מצב שבו הסיכון לשבירת העצמות במקומות האופייניים הנ"ל הוא פי 4 ביחס לאישה שאצלה מסת העצמות תקינה.
אוסטיאופניה: הוא מצב שבו הסיכון לשבירת העצמות הנ"ל הוא פי 2.

עליית תוחלת החיים לגיל 80 ויותר הופכת את האוסטיאופורוזיס לבעיה כללית ולסיכון המאיים על כל פרט המאריך ימים. חולים הסובלים משברים בעמוד השדרה וצואר הירך עלולים ללקות בנכות הגורמת לירידה ניכרת בתפקוד בקבוצת הגיל המבוגר.
נמצא שאצלה שליש מנשים בגיל הפסקת הווסת נצפית אוסטיאופורוזס ובמחצית מהן - אוסטיאופניה.
בגיל 70 שכיחות האוסטיאופורוזיס עולה ל 50% והסיכון עולה עוד יותר בגיל 80.
נתונים אלו אינם מאפשרים עוד להתעלם מהמחלה. מבחינת בריאות הציבור, מימדי הבעיה הם כגודל האוכלוסיה המתקדמת בבטחה לגיל השלישי. מכאן שמניעת אוסטיאופורוזיס הכרחית לא רק ברמה האישית, אלא גם ברמה הלאומית והמודעות משחקת פה תפקיד קריטי.
ראוי לדעת שכ 15% מהנשים ששוברות את עצם הירך, תסיימנה את חייהן תוך שנה מאז השבר. 75% מהנותרות בחיים תזדקקנה לסיוע וכ- 25% תאבדנה את עצמאותן ותהיינה תלויות במטפלים צמודים.

צפיפות עצם נמוכה נובעת מגורמים גנטיים, רזון קיצוני והפרעות אכילה בעבר, חוסר פעילות גופנית או עודף קיצוני , חוסר בהורמונים, צריכת סידן לא מספקת וכן עישון וצריכת אלכוהול, מחלות כמו יתר פעילות בלוטת תריס ושימוש בתרופות כגון סטרואידים.

אבחון התופעה הוא הצעד הראשון לטיפול יעיל, ומניעה כוללת בדיקות לצפיפות העצם עוד לפני שעולה חשש למחלה.
יש כמה אמצעים לאבחון מסת העצם אך האמצעי המקובל כסטנדרט הוא מכשיר DXA המבוסס על רנטגן המגדיר את צפיפות העצם כיחידת משקל לסמ"ר וכאחוז מסת עצם ביחס לאוכלוסיה צעירה.

מניעה יעילה וזולה מטיפול ולכן יש להקפיד על העקרונות הבאים:
המנעות מעישון

המנעות מצריכה מוגזמת של אלכוהול

פעילות גופנית לבנית עצם

תזונה נכונה

תוספי מזון בעת הצורך

הקטנת מתח

טיפול נכון במצבים המעודדים אוסטיאופורוזיס (יתר פעילות של בלוטת התריס)

תוספי מזון כגון פיטואסטרוגנים

תרופות להגדלת מסת העצם

צריכה נאותה של סידן ושל ויטמין D

בעבר סמכנו רק על טיפול בהורמוני מין תחליפיים.
כיום ישנם טיפולים יעודיים לבנית עצם:
רלוקסיפן (אביסטה)
הביופוספנט (פוסלן, אלנדרונט, אקטונל)
קלציטונין

הרלוקסיפן (EVISTA) הוא חומר סינתטי הפועל על קולטן האסטרוגן באופן סלקטיבי. מצד אחד הוא מעלה את צפיפות העצם ומונע שברים נוספים אצל נשים עם שברים קודמים , ומצד שני הוא מסייע בדיכוי רירית הרחם למניעת סרטן רירית הרם, במניעת סרטן השד ובהקטנת תחלואת הלב. יש לדעת שתכשיר זה אינו הורמון.
התרופה אסורה לנשים שלוקות בתופעות של קרישיות יתר של הדם ולכאלה שעדיין מבקשות להרות.

הביופוספנט (פוסלן, אלנדרונט, אקטונל) הוא מינרל החודר למבנה העצם, מגביר את צפיפותה ומקטין את שבירותה.
הקלציטונין הוא הורמון המקטין את קצב פרוק העצם ואגב כך בונה אותה.

אוסטיאופורוזיס הפכה במרוצת הזמן מבעיה מוזנחת למגיפה שסיבותיה ידועות, אבחונה קל, המניעה והטיפול ממש תחת ידינו, אך רוב הנשים לא עושות דבר כדי למונעה.
הגישה לנושא זה חייבת להשתנות קודם כל אצל הנשים עצמן ואח"כ בקרב מערכת הבריאות, אשר מעדיפה להשקיע בריפוי וב"כבוי שריפות" ופחות במניעה.

בואו לדבר על כך בפורום גיל המעבר