האלמנט החמישי (הסיני)
אדם בתוך עצמו הוא גר. על הבנת הסביבה מתוך הבנת העצמי, על הטבע ועל האדם, לחיות את החיים, הגרסה הסינית
בראייה הסינית הצורך היסודי ביותר של האדם איננו ההבנה האינטלקטואלית אלא האושר.
בראייה הסינית לא קיים הסבר חיצוני או "אובייקטיבי" של העולם. כאשר אדם מתמודד עם סביבתו ומסביר אותה, הוא בעצם מסביר את עצמו ואת קיומו, את האופן שבו הוא עצמו רואה את העולם ואת מקומו בעולם.
החתירה להבנה של הסיבות והיעוד של כל הדברים היא, במודע או לא, אמצעי לפיתוח האושר הפנימי, התפקוד המושלם בכל המישורים, בריאות.
הבנת התהליכים של הטבע והמחזורים של חיי האדם נועדה לאפשר לכל אחד להסדיר את הקצבים היסודיים של קיומו.
בפילוסופיה הסינית ניתן ביטוי לתהליכים אלו הרעיון של חמשת האלמנטים או בשמם המדויק יותר חמשת התנועות שכן העולם הוא תמיד בזרימה ובתנועה ומה שלא זורם - מת.
המים-נקשרו לצפון והאיכות היא חורף, קור, אפלה והתהוות דוממת.
העץ-נקשר למזרח, אביב, ואיכותו התפתחות דינאמית מהשורשים, פריצה .
האש-נקשרה לדרום, קיץ, המסמל את שיא החום, האור, והתנועה.
האדמה-מקושרת למרכז, קיץ מאוחר, נקודת המוצא לכל חלוקה של זמן ומרחב.
המתכת-מסמלת את המערב, סתיו,חומר קר, חותך ומתכנס.
אלו חמש אבני הדרך של תנועה המתקיימת לנצח.
מסמל כאמור את איכות התנועה או את האנרגיה שמתבטאת במזרח ובשחר. זוהי איכות של היאנג שנולד ובוקע, מבטא ומממש את כל הפוטנציאל הטמון בו. זוהי תנועת הצמיחה של העץ שצומח מן האדמה, ובתהליך של הבחנה וגיוון הדרגתיים יוצר את הגזע, מתפצל לענפים, לעלים, מרבה בגווני הצבע ומוציא פרחים וטעמים המבטאים את האופייני לכל עץ ועץ. הצבע הקשור לעץ הוא הירוק, אותו צבע העולה מן היערות המשתרעים עד לאופק, זהו הצבע הקשור להיווצרות החיים ולהופעתם עלי אדמות. הטעם הקשור לעץ הוא הטעם החמוץ, אותו הטעם של הפרחים והפירות המהלך בצמיחתם, לפני שהבשילו. עוד קשורים לעץ הכעס ברגשות, הגידים, העיניים, הדמעות, הציפורניים כמערכת פיסיולוגית והאיברים הכבד וכיס המרה.
האשמסמלת את איכות התנועה המתבטאת גם בצהרים ובדרום. זהו שיא הביטוי של כל מאפייני היאנג - האור, החום והתנועה. הצבע של האש הוא האדום הלוהט. בראייה הסינית האדום הוא שיעמוד כנגד השחור ולא הלבן (אותו נמצא במערב). הטעם האופייני לאש הוא הטעם המר. זהו הטעם של כל מה שעבר דרך האש, של הקפה הקלוי למשל, של כל מה שמכיל יותר מידי אש. שיא הביטוי והפיזור של האנרגיה מהווה גם את תחילת התכלותה. בנוסף נמצא את הקיץ-העונה של האש, את רגש השמחה, את כלי הדם, הלשון-כביטוי ליכולת דיבור/לשונות אש, הזיעה ואת האיברים הלב והמעי הדק.
האדמההיא תנועת המרכז. זהו המימד של האדם המתבונן בתופעות הטבע. האדמה נמצאת במוקד כל הזמנים והכיוונים והיא מעידה על כל תהליכי האיזון וההפרעות של ארבעת התנועות בהיקף המעגל.זוהי ה"קרקע" או הבסיס של האדם.
צבע האדמה הוא הצהוב, הצבע המאזן את כל הצבעים האחרים. הטעם הקשור לאדמה הוא המתוק המתון - אותו הטעם המצוי בדגנים, בירקות ופירות. זהו הטעם המזין, המאוזן והמאזן. עוד קשורים לאדמה עונת הביניים שבין הקיץ לסתיו-קיץ אינדיאני (או השילוב של תקופות המעבר בין העונות), הרגש הוא הדאגה והמערכת הפיסיולוגית הם השרירים, הרוק, השפתיים והאיברים-הקיבה והטחול.
מסמלת את איכות התנועה האופיינית למערב ולזמן שקיעת השמש. זוהי תנועה של שיבה וכינוס, של ירידה של אנרגיות השמיים והתגבשותן לחומר יותר ויותר צפוף באדמה. המתכת נקשרת לכוכבים הנופלים-מקור המתכות הראשון.
הצבע הקשור למתכת הוא לבן, כמו קרני השמש האחרונות והחיוורות, הטעם של המתכת הוא החריף כטעם המינראל באדמה, ועונת השנה שלו היא הסתיו. כמו כן קשורים לתנועה זו הרגש -עצבות/אבלות והמערכת הפיסיולוגית העור, השיער, האף, הנזלת, והאיברים הריאות והמעי הגס.
הם הסמל לתנועה של הצפון ושל חצות הלילה. זה שיא ביטוי היין מתוך היעדר היאנג. זוהי התנועה הממלאת את המרחב, שכן כמו המים היא נמצאת בכל מקום. המים הם חסרי דינאמיות עצמית אך הם מגיבים לכל תנועה ותנודה-עולים עם העננים, יורדים עם הגשם, זורמים עם הנחלים אל האוקיינוסים. בלי מים אין חיים. צבע המים הוא השחור כמו הצבע בקרקעית האוקיינוס או הבארות. הטעם של המים הוא המלוח, כמו מלח הים ועונת השנה היא החורף. עוד קשורים למים הקור, רגש הפחד, ובמערכת הפיסיולוגית-העצמות, אוזניים, מח העצם, השתן והאיברים הכליות ושלפוחית השתן.
ההבנה של חמשת התנועות היא עניין חוויתי לא פחות מאשר עיוני. היא דורשת פתיחות והקשבה לכל מישורי הקיום, ברובד האינטלקטואלי אך גם בתחושות. תחושתו של האדם לנוכח השמש השוקעת קשורה קשר הדוק לתנועת המתכת, כפי שהרגשות שמתעוררים בהתבוננות בעמוד השחר ובזריחה מבטאים את תנועת העץ.
באמצעות מערכת חמש התנועות מציעה המחשבה הסינית שפה חדשה שמצביעה אל עבר האינטואיציה של התנועה. אין כאן לימוד של מושגים, או היצמדות לאמיתות חיצוניות, אין הגדרות שיטתיות. המחשבה הסינית מניחה שאין ידע מוחלט. היא מציעה הכרה של פעימות, של קצב ושל תנועות יסודיות בטבע כולו, שהבנתן היא לגמרי יחסית
למתבונן.
