פנג שווי וחכמת האדריכלות המאוזנת

החיפוש אחר תכנים מיסטיים, העלה בשנים האחרונות את קרנן של תיאוריות אדריכליות מהמזרח הרחוק. ביניהן בולטת במיוחד תורת ה" פנג שווי" הסינית, שהיוותה בסיס להתפתחות וריאציות הודיות, טיבטיות, יפניות ואחרות - כולם מבוססות על ההבנה שהאדם הוא חלק בלתי נפרד מין הטבע, ואם הוא חפץ לחיות אתו בהרמוניה, עליו לקבל את חוקיו.

ה"פנג שווי" התפתח באלף השלישי לפני הספירה כתורת הישרדות, שעזרה לאיכרים הסינים להרבות את תנובתם. אולם כשיטה אדריכלית, הוא נחשב במשך מאות שנים כידע שמור שיושם בעיקר בארמונות ומבני דת. מומחי הפנג שווי נהגו להעביר את הידע ממורה לתלמיד, במסגרות מצומצמות. שמועות מספרות, שעם עלייתו לשלטון של מהו טצה - טונג, הוא השתמש במומחי פנג שווי לתכנון משרדו, מתחם מגוריו וקבר סבתו. כדי להבטיח את כוחו המוחלט, הוא רצח את המומחה בדם קר ואסר את השימוש בתורה זו במשך כל תקופת שלטונו. 5 מומחי פנג שווי שהצליחו להימלט, העבירו את הידע לטיוואן, הונג קונג, קוראה ומלזיה, ומשם הוא התפשט לעולם המערבי.

המשמעות המילולית של המונחים "פנג" ו"שווי" היא " רוח" ו" מים", אולם הגישה כוללת את כל סוגי האנרגיות הקוסמיות, הנראות והנסתרות. בעוד שה"שווי" "המים" מיצג בעיקר את איכויות החומר והכוחות הטמונים בו, ה" פנג" (רוח) מתפרש על איכויותיו המוחשיים והמופשטים כאחד.

אופיים של הכוחות המקשרים בין הרוח לחומר, היחס ביניהם והשפעתם על הסביבה, מוסבר באמצעות צמד המושגים הבסיסיים בכל תרבויות המזרח, ה- "יין" (YIN) וה- "יאנג" (YANG). עד למאה השישית לפנה"ס, כאשר קונצופיוס כתב את תורתו, המושגים פורשו כמשמעותם המילולית: "יין"= צל ו"יאנג"= אור. בהדרגה הורחב השימוש במושגים לתיאור כיווני מדרונות ההרים. בעוד שהמדרונות הדרומיים שטופי האור כונו "יאנג", המדרונות הצפוניים המוצללים כונו "יין". בהתאם לכך כל אנרגיה שנבעה ממקורות "יאנג" נתפסה כתורמת לקיום החיים, וכל אנרגיה שנבעה ממקורות "יין" נתפסה כמונעת אותם. השאיפה הכללית הייתה, אם כן, לעודד כל אנרגיית "יאנג" ולהימנע מכל אנרגיית "יין".

רק מאוחר יותר הופנמה התובנה, שהעולם אינו מורכב מ"טוב טהור" או מ"רע טהור". כלומר, "היין" וה"יאנג" הם שני גורמים המשלימים זה את זה. מכאן נולדה הגדרת היש באמצעות האין: אין אור בלי חושך, יום בלי לילה, שלילי בלי חיובי, טוב בלי רע, אקטיבי בלי פאסיבי וכדומה. התנועה המתמדת בין ה"יין" וה"יאנג" היא האנרגיה הקוסמית, המכונה בסינית "צ'י". כלומר, אנרגיית החיים המצויה בכל דבר חי, צומח או דומם.
"גלגולי האנרגיה"- מיוצגים ע"י 5 יסודות בסיסיים- מים, עץ, אש, אדמה ומתכת. כיוון שהעולם נמצא במצב המתמיד של שינוי, גלגולי האנרגיה נתונים ל"מחזור תמיכה" הפועל על עקרון "החד גדיא" : המים מאפשרים את קיומו של העץ, העץ מזין את האש, האש מותירה אפר (החוזר לאדמה), המתכת מצויה באדמה ובאמצעות המתכת ניתן להגיע למים וחוזר חלילה. כל אחד משלבי המחזור מייצג איכויות אנרגיות מסוימות, ויחדיו הם מבטאים את מגוון מערכות היחסים בין מרכיבי היקום בכל המישורים: הזמן, המקום, הצורה, הצבעים, הרגשות וכו'.

ה"פנג שווי" המודרני התפתח על בסיס שתי אסכולות משלימות: אסכולת הצורה ואסכולת המצפן. בעוד שאסכולת הצורה התפתחה באזור ההררי הדרום-מערבי של סין, מתוך צורך ארצי לאתר מקומות מוגנים, אסכולת המצפן התפתחה באזורים המשווים הדרום-מזרחיים, שבהם הנתונים הטופוגרפיים-צורניים לא הספיקו לשמש נקודות מוצא לתכנון. לפיכך, שיטות הפנג שווי הנפוצות היום, משלבות היבטים מוחשיים (שנלקחו מאסכולת הצורה), היבטים רוחניים (שנלקחו מאסכולת המצפן) והיבטים אחרים כמו אסטרולוגיה, גורל וייעוד, שנסחפו אליה במשך השנים, בהתאם לנסיבות המשתנות. שתי השיטות הנפוצות ביותר במערב הן השיטה הקפדנית המסורתית, והן השיטה האינטואיטיבית המקלה, המבוססת בעיקר על אסכולת הצורה. בשיטה זו, אלמנט האש (שצריך להיות בדרום) ממוקם בכל מקרה מול דלת הכניסה והמבנה מנותק למעשה מכל מחויבות למצפן.

במצב אופטימלי מומלץ ליישם את עקרונות הפנג שווי בשלבי התכנון המוקדמים, כשהאוריינטציה של המבנה נקבעת. אולם במרבית המקרים לדייר אין כמעט שליטה על כך, הן משום שנתונים רבים מוגדרים באמצעות הת.ב.ע והן בגלל שהוא רוכש (או שוכר) דירה מן מוכן. במצב זה יישום הפנג שווי מתמקד בעקרון באיזון מרכיבי הפנים של הבית, על ידי התאמת מיקום הפתחים לצרכים הספציפיים של בני הבית.

מיקום הפתחים בפנג שווי אינו שונה מהמקובל בכל דיסציפלינה אדריכלית בעלת מודעות לאקלים, אם כי חשיבותו של הממד הסמלי רבה, כך למשל צד מזרח מסמל התחלה חדשה ומשום כך מתאים למיקום חצר הכניסה. לעומתו, צד מערב, הסובל מקרינה ישירה בקיץ וסופות גשמים בחורף, מתאים יותר למיקום פונקציות מסתגרות יותר, כגון חדרי שינה או עבודה. צד דרום, הזוכה לקרני שמש במשך כל ימות השנה, מתאים למיקום כל חדרי המגורים, משום ששם מתרחשת פעילות בכל שעות היום. כיוון שהצפון (וצפון מערב) מסמל את ה"שער לרוחות", ונכון למקם בהם משרדים, עסקים או חדרי מדיטציה (גם ביהדות, אגב, נהוג למקם את "אבן הפינה" בפינה הצפון-מערבית).

לכניסה לבית מיוחסת משמעות רבה. שכן, מעבר להיותה מרכיב המייצג את הבניין ואת דייריו, היא מהווה "שער" לאנרגית ה"שה צ'י" (אנרגיה מזיקה). מדרגות המופנות לדלת הכניסה, או מדרגות לוליניות, יוצרות סירקולצית מערבולת בעייתית. למרות שמסדרונות הם המאפשרים לאנרגיות חיוביות להגיע לחדרים, צריך להימנע ממסדרונות חשוכים אטומים או צרים, הנפתחים באמצעות פתח אחד בלבד, משום שחללים כאלה מאטים או חוסמים את זרימת ה"צ'י" לשאר החדרים, והופכים אותו ל"צ'י" מזיק.

תנאי חשוב לשיפור הפנג שווי בבית הוא בדיקת צורתו היציבה, המאוזנת והחלקה. בית מאוזן הוא בית שאינו פורץ באופן בולט ממסגרתו, אף חלק מחלקיו אינו גדול באופן משמעותי מחלקיו האחרים, אין בו חלקים נפרדים או צורות יוצאות דופן, כגון משולש או צורת L, בשלושת ממדיו- בתוכניות, בחתך ובחזיות.

כאשר מנסים ליישם היום את הפנג שווי כשיטה אדריכלית, יש להתייחס אליו בהסתייגות זהירה. אחת הדרכים הציוריות לתאר את האומנות ה"מדעית" הזו, היא באמצעות ההשוואה בין סירה המשייטת עם הזרם לבין סירה המנסה לשוט נגדו. המטרה הכללית היא לנתב את האנרגיות ע"פ איכותן, בהתאם לאורח החיים המבוקש.

יש לזכור שהפנג שווי אינו שיטת בנייה אלא תפיסת עולם הוליסטית הנוגעת לכל תחומי החיים. מומחי הפנג שווי עוסקים בין היתר, בחיזוק מערכות היחסים הבין אישיים, בשיפור הרווחה הכלכלית, בחיפוש אחר שלוות נפש ובשיפור הבריאות. כל זאת תוך שאיפה לחיזוק גורמי האנרגיות החיוביות והחלשת השפעתן של אנרגיות שליליות. אולם, בעוד שמקורות אנרגיה מוחשיים, כגון רוחות, קרינת השמש ומים, ניתנים להבנה רציונלית, חלקן הגדול של האנרגיות המטופלות בפנג שווי מבוסס על ידע אינטואיטיבי, התבוננות בכוכבים (תיאורית הכוכב המעופף), ניסיון חיים מצטבר ובעיקר אמונה כמעט עיוורת ביכולותיו.

פורסם בירחון לאדריכלות ישראלית מספר 43

עוד בנושא: אדריכלים