סמים קלים?

עשן הסיגריות הוא בעל אופי יאנגי (כשל מוקסה). אולם, יש לקחת בחשבון שמוקסה ניתנת במינונים נמוכים, בשימוש חיצוני בלבד ובד´כ אין אנו מעודדים את שאיפת העשן. לא כן הדברים בעישון סיגריה.

נראה שלמרכיבים השונים יש אפקטים שונים על המערכת האנרגטית של הגוף:

התר (זפת):
פוגע ישירות באפקט המפזר של הריאות. מאחר שכך, יש לנו הצטברות ליחה, אשר בהיותה סטגננטית היא צוברת חום, נעשית צמיגה וקשה להיפטר ממנה. חום מגיע גם ממקור חיצוני, ע´י שאיפת העשן, מה שתורם יותר לצמיגות הליחה.
הפגיעה בתפקיד המפזר של הריאות מתבטאת בעור (הנשלט ע´י הריאות) ופוגע לאורך זמן בפיזור הצ´י בגוף. פגיעה מתמשכת עלולה להשפיע גם על הכליות, שמקבלות את האויר מן הריאות ועל שלפוחית השתן, שמקבלת עודפי נוזלים מן הריאות. זה מחליש את הצ´י של הכליות. אך כנראה מנגנון זה אינו דרמטי, במיוחד לאור הנזקים האחרים.

הצטברות הליחה בריאות אינה מצביעה על בעיה בטחול. התר הוא חומר כבד והפגיעה שלו היא קודם כל מקומית. אין עדויות ישירות לפגיעה בתפקוד הטחולי. זאת נראה כאשר נדון בפגיעת הניקוטין.

טיפול במעשן צריך לכלול אלמנטים שתורמים לתפקיד המפזר של הריאות. התעמלות בשיטות השונות, תרגילי נשימה ושיאצו על החזה, שליש עליון של ג´יאג´י ומרידיאן הריאות עשוי לתרום.


הניאצין:
הניאצין מגדיר שני מרכיבים: חומצה ניקוטינית וניקוטינאמיד. לפעמים כשאומרים ניאצין מתכוונים רק לחומצה הניקוטינית.ניאצין הוא פרקורסור לשני קו-אנזימים: ניקוטינאצמיד אדנין דינוקלאוטיד (NAD) וניקוטינאמיד אדנין דינוקלאוטיד פוספאט (NADP). קו-אנזימים אלו פועלים במספר רב של תהליכי חמצון וחיזור. הם מעורבים בגליקוליזיס, מטבוליזם של פירובאט, ביוסינטזה של פנטוז, חומצות אמינו וחלבונים ומטבוליזם של פורינים. ניאצין יציב גם באור וגם בחום.
מבחינה מולקולרית נראה שמדובר במרכיב יאנגי.

הניאצין נספג כמעט במלואו במערכת העיכול. בחוסר יש פלגרה. צריכה מוגברת של אלכוהול מעלה את הצורך בניאצין ועלולה לגרום למחסור בו.
במצב הרעלה יש סומק, הרחבה של כלי דם , יובש, עליה בפיגמנטציה של העור, כאבי בטן. לעיתים לא שכיחות עלולה להופיע הפטוטוקסיות, היפראוריצמיה, החמרה של כיב פפטי וסבילות לגלוקוז. השינויים בכבד יכולים להיות חמורים גם ברמה התפקודית וגם ברמה האורגנית.

הניקוטין תועד במצבי הרעלה גם כגורם לטיניטוס, (זהו סטימולנט להפרשת ADH (אנטי דיורטיק הורמון)). הקרבה הרבה בין המבנה המולקולרי של החומצה הניקוטינית והניקוטין מצביעה על כך שמדובר בחומר מאוד יאנגי הפוגע לאורך זמן ביין. כמות קטנה הינה חיונית ומחזקת את הגוף, כמו כל צמח יאנגי ידוע. כמות גדולה, הניתנת באינהלציה חמה, ולאורך זמן גורמת לפגיעה ביין של הכבד והכליות והריאות. הפגיעה ביין של הריאות מתבטאת בפגיעה במרקם החומרי - האלסטי ומאוחר יותר באמפיזמה או סרטן.

הפגיעה ביין של הקיבה מתבטא בכיב וצרבת. יש לשים לב, שפגיעה ביין אינה משפיעה על תפקודי הטחול משום שכמעט בלתי אפשרי שנצפה בתופעה של חסר יין באיבר כל כך לח.
הפגיעה ביין של הכליות באה לידי ביטוי לא רק בסרטן (אשר מסימניו יש דימום המעיד על חום מדומה במערכת) אלא גם בסכרת.

יהיה מעניין לבדוק האם לניקוטין יש השפעה על עמוד השדרה ועובי הדיסקים. אנו כבר יודעים שהוא תורם לאוסטאופורזיס.

הפגיעה בכבד ברורה על רקע התרופות היאנגיות שהוא סינרגיסטי להם. מעבר לבעיות הקשורות לכבד (לרבות ההיפרכולסטרולמיה שכאן מקורה מבעיות כבד ולא טחול, כלומר חום ולחות) אנו עדים לעליית לחץ הדם (אש העולה על רקע חסר יין), רינו (סטגנציה ובעיות פיזור של הכבד), צרבת (כבד פולש לקיבה) ופוליציטמיה (בעיה משותפת לכליות ולכבד על רקע חום ועודף בדם).

לגבי עצירות: הטבק פוגע בריאות - זה מוביל לחסר צ´י במעי הגס דבר המוביל לעצירות. העצירות מצידה יכולה להופיע עקב חסר יין בהשפעת הטבק.

כל הנ´ל מובילים אותנו למסקנה, שיש להתייחס בכל מעשן לחוסר הצ´י שבריאות ולחוסר היין שבכל שאר המערכות (למעט בטחול). הפגיעה האנרגטית מתחילה בד´כ הרבה לפני שהיא מתבטאת ברמה האורגנית. תרגילי נשימה, שיאצו, תזונה להעשרת היין וסיוע של צמחי מרפא עשויים לצמצם את הנזק ויש לקחת אותם בחשבון בכל טיפול במעשנים

הקנאביס הוא צמח המכיל טטראהידרוקנאבינול (THC) כחומר פעיל. הצמח המוכר בתרבויות רבות אם כי באופן מפתיע השימוש בסין היה לצרכי רפואה, (בזרעים שמשלשלים ואינם משפיעים נפשית) ולתעשיית חבלים. כיום הצמח מוגדר כסם לא חוקי ברוב מדינות העולם.

הצמח מוכר בשם מריחואנה על שם שתי נשים בשם מרי וחואנה שניהלו פונדק על גבול ארצות הברית - מקסיקו. נראה שהנשים ספקו שם מספר שירותים מעניינים בנוסף לסם אבל על זה לא נפרט. באותה תקופה הסם היה חוקי לחלוטין (ולעומת זאת האלכוהול נרדף עד חורמה). השמועות טוענות שאיגוד מגדלי הטבק עתר לממשל הרפובליקני בטענה שהקנאביס מסכן את הבריאות וכן הוציאו אותו מהחוק בטענה שמדובר בסם מסוכן.
יש לציין שרוב מקרי המוות מסמים נגרמים על ידי אלכוהול (גם דרך נזק כבדי וגם בשל האלימות שהוא מעורר). גם מוות מהרואין ונגזרותיו, קוקאין, אקסטזי או סיגריות ניקוטין שכיח מאוד. לעומת זאת אין תיעוד מפורש על מוות שנגרם ישירות מהמריחואנה, ולא על אלימות שהוא עורר. עם זאת, יש לזכור שזמן התגובה בעקבות צריכת הסם מואט דבר המתבטא בסכנה של פעולות הדורשות עירנות (נהיגה, אבטחה) וידועים מקרים בהם הוא עורר מחלות נפש רדומות, כפי שיתואר בהמשך.

השפעת הקנאביס בעישון חזקה פי 3-4 מאשר בצריכה דרך מערכת העיכול. כשהוא חודר למערכת הנשימה השפעתו מתחילה תוך 2-4 דקות בעוד שההשפעה דרך מערכת העיכול מתחילה כשעה לאחר הכנסת החומר. לאחר כשלוש שעות המטופל מדווח על חזרה לתחושותיו הנורמלית אך מבחינה פיזיולוגית ניתן לצפות בתופעות פסיכו-מוטוריות (כמו מעקב עיניים) גם 11 שעות אחרי כן.

האפקט האקוטי תלוי מינון והוא כולל עלייה בקצב פעולת הלב, עלייה בגודש כלי דם בקונג´וקטיבה, ירידה בלחץ תוך עיני (האם זה מרמז על שיפור בגלאוקומה?), ברונכודיליטציה (הרחבת סימפונות), עלייה במעברי אוויר, וואזודיליטציה (הרחבת כלי דם) פריפרית, יובש בפה, אטקסיה (הליכה על בסיס רחב המרמזת על פגיעה באזור הצרבלרי במוח), ניסטגמוס (ריצוד האישון), בחילות, הקאות ולעתים גם הפרעות שינה והיפוטנציה אורתוסטאטית (ירידת לחץ דם במעבר לעמידה).

אפקט פסיכואקטיבי תלוי במינון, דרך מתן והאישיות העומדת מאחורי המשתמש. לפעמים השימוש מלווה בהזיות צבע, צליל, טעם ושינוי בתחושת הזמן. הזמן נראה כאילו מתארך יותר מה שמאפשר למשתמש להתבונן בסביבה כאילו דרך מצלמה שמסריטה באופן איטי יותר. קיימת ירידה ביכולת הלמידה של המשתמש. גם זמן התגובה יורד מה שעלול לסכן את המשתמש בזמן נהיגה.

הקנאביס מכיל חומרים מסיסי שומן המאפשרים חדירתו למוח. מטבוליטים של הקנאביס נשמרים במשך שבועות אם כי לא ברור מה תפקידם. בדיקת שתן מצביעה על שימוש בטווח של שבוע ואפילו יותר אצל משתמשים כרוניים, אך סימנים אילו יכולים להופיע בשתן גם אצל מי שנכח בחדר שבו עשנו מריחואנה למשך מספר שעות (עישון פסיבי).

חוקרים רבים חושבים ששימוש ממושך לאורך זמן במריחואנה פוגעת בכושר הלמידה של המשתמש וביכולתו הקוגניטיבית אם כי טיעונים אילו עדיין לא הוכחו. לעתים מופיעות תגובות פרנואידיות, הפרעות חרדה או תופעות כמו פאניקה אקוטית. רק לעיתים מאוד נדירות הדבר תובע התערבות רפואית. מצבים אילו קשורים יותר לצריכת החומר דרך מערכת העיכול כיוון שאז יותר קשה לווסת את הכמות. מריחואנה עלולה לעורר התקפים פסיכוטים או מצבים רדומים של סכיזופרניה ויש להזהר מזה מאוד.
נצפתה עלייה בשכיחות של סרטן בקרב משתמשי המריחואנה אך זו מיוחסת לצריכה הגבוהה של טבק אצל אנשים אילו. בחולי לב תתכן סטימולציה העלולה להוביל להפרעת קצב.

במצבים אקוטיים יש לתת תמיכה עד עבור ההשפעה. במצבים מאוד קיצונים נתן להשתמש בבנזודיאזפינים (ואליום). במשתמשים הכבדים הכרונים קיימת בעיה לטפל גם אם מופיעות השפעות של ירידה בקוגניציה שכן המשתמש מסרב להכיר שמשדובר בבעיה וממשיך להתמיד בשימוש.

הקנאביס מחמם. המריחואנה כמו רוב העלים מעלה ולכן תיצור עצירות ויובש. תחושת ה´היי´ האופייני נוצר עקב החום המבלבל את ה Shen ומעלה אותו מעלה. החשיש מופק מהפרחים ועשיר בשמן. הוא דומה למריחואנה בהשפעותיו הפיזיות אך בשל צורת הכנתו ואיכותו (בעל איכות יותר יינית) הוא כבד ושחור ולכן הוא מוריד כלפי מטה. ההשפעה תתבטא יותר באיטיות מחשבתית ונטייה לחשיבה עמוקה וכבדה.
הקנאביס היא דרך ליחה בטחול והשפעה ודרך חום בלב. דבר זה מוביל לחשיבה בלופים (יותר בחשיש) ובפיזור (יותר במריחואנה). בגלל האפקט המעלה אין מצב של שלשול.

החום גורם ליובש בפה ולרעב. זהו חום הבא מן הקיבה הקשורה ביחסי יין יאנג לטחול. השפעת הליחה היא בעיקר בטחול. (בחשיש החומר שומני יותר ולכן השפעתו מעט גדולה יותר על מערכות נוספות) ואך מעט (במצבים קיצוניים או למי שכבר יש לו) בלב. ליחה בלב מתייחסת למצב של סכיזופרניה או מניה דפרסיה. מצב העלול להחמיר עקב הוספת חום וליחה.

שוב אזכיר כי, ככל הנראה, השפעת הליחה אינה נכרת באזורי גוף אחרים אלא להפך, תחושת יובש באה על רקע החום. נראה שקיימת השפעה כל שהיא על הכליות משום שהחומר משתן (אולי בגלל השתייה המרובה עקב היובש)
ויתכן שזה יותר אופייני בשימוש בחשיש שהוא חומר עכור, שחור וכבד (המאפיין חומרים החודרים לכליות).

לאנשים שנפגעו מהקנאביס יש, על פי מודל זה, לקרר את הלב, לסלק ליחה מהטחול וללחלח את שאר מערכות הגוף. אכילת בטטה מתוקה - דיוסקוריאה אופיסינאליס (הן כמזון והן כצמח מרפא) יכולה גם להזין את הטחול וגם ללחלח ולייבש בו זמנית. ולכן זוהי דוגמא למזון שיש לאכלו לשיקום המערכת. נראה לי שהשימוש בדיקור כאן אינו חשוב כי לא מדובר במצבים אקוטיים ובדרך כלל גם לא במצבים שאנשים מבקשים עזרה. באותם מקרים שבהם הקנאביס עורר בעיות אצל אדם עם נטייה לכך יש לנקוט בטיפול ולמנוע ממנו כליל את השימוש בסם.

הערה:
מעניין לבדוק אצל אנשים שמושפעים ממריחואנה אם הם מושפעים יותר בזמן ירח מלא, שאז זמן ההשפעה של הטחול יותר רציני.


בואו לדבר על כך בפורום רפואה משלימה

ד"ר ניר עמיר, תמורות - בית הספר לשיאצו ולרפואה סינית