הרגע המכריע

אירוע חבלני, כמו כל אירוע טראומטי אחר, כפי שהוא מסוכן לגוף, כך הוא גם עשוי לפגוע פגיעה אנושה בנפש. בעבר לא נהגו להתייחס לתופעה ברצינות הראויה. האתוס הצברי לא נתן מקום למה שנראה כחולשת נפש סובייקטיבית. ואכן, כל עוד המלחמה התנהלה בשדה הקרב, נשארו אותן טראומות מנת חלקם של חיילים, שלא תמיד ניתנה להם הלגיטימציה להודות באותה פגיעה רגשית. אולם, מאז שמדינת ישראל כולה הפכה לשדה קרב, הרי שגם ילדים, נשים ו"סתם" אזרחים, מצאו עצמם חשופים לאותן פגיעות אנושות ועל כורכם תרמו להגברת המודעות לנושא.

כיום ברור שפגיעה כה קשה בנפש היא לא פחות חמורה ומגבילה מפגיעה גופנית. ישנם נפגעים רבים אשר חייהם השתנו לבלי הכר מאז אותו אירוע טראומטי. הם אינם מסוגלים לעבוד, לקיים יחסים משפחתיים תקינים, לישון וגם לא לקום בבוקר. בין אם הם מוכרים ע"י משרד הביטחון והביטוח הלאומי כנכים ובין אם לאו, עובדה היא שאיכות חייהם הפכה להיות מוגבלת ביותר.

הטיפול המקובל, הממסדי, בפגועי נפש אלה, כולל בד"כ מתן סיוע פסיכולוגי וסוציאלי ובמידת הצורך אף פסיכיאטרי. הטיפול הפסיכולוגי עשוי להקל במידה מסוימת על הנפגע, אך הוא בדרך כלל ארוך, יקר וכאמור חלקי. האפשרות השניה, היינו, מתן תרופות פסיכיאטריות, גם היא בעייתית. תרופות פסיכיאטריות, גם כאלה בנות ה"דור החדש", עשויות אמנם להקל במידה מסוימת על ההגבלה המיידית שנגרמה כתוצאה מהטראומה (למשל: חרדה קשה, דיכאון, נטייה לאלימות וכו'), אך הן אינן מטפלות בשורש הבעיה. פעולתן על המוח היא זמנית ומחייבת לפיכך נטילה כרונית, לעיתים אף לכל החיים, של התרופה. מלבד התלות וההתמכרות, הרי שהן גורמות לתופעות לוואי חמורות יותר או פחות. חיסרון נוסף בנטילתן הוא הפגיעה הקשה בדימוי העצמי של הזקוק לעזרה. לא מספיק שהוא נפגע והפך מוגבל, כעת הוא אף צריך להשלים עם זה שהפך להיות "חולה נפש".

אופציה נוספת, שלא תמיד מוכרת, היא הטיפול ההומיאופתי, כמו כל שיטת הטיפול הקודמות גם היא אישית ומשפיעה בצורה אינדיווידואלית אולם מוכרת הרבה פחות.
הטיפול ההומיאופתי, מהיותו טיפול אינדיווידואלי, מחייב בחינה מדוקדקת של כל מקרה ומקרה. לעולם לא ייתן הומיאופת מקצועי תרופה, אלא מתוך בחינה מדוקדקת של תגובתו של הנפגע. גם במצבים קיצוניים, כגון זירת אירוע חבלני, תאונת דרכים וכד', קיימות מספר אבחנות מהירות שיש לעשות על מנת לתת את התרופה ההומיאופתית המתאימה. בני האדם נבדלים זה מזה בתגובותיהם, כך שעלינו להיות מוכנים תמיד לתת תרופה שאינה בהכרח נחשבת לידועה בטיפול במקרים כאלה. יחד עם זאת, קיימות בהחלט מספר תגובות נפוצות לאירועים מהסוג הנ"ל, המחייבות שימוש במספר תרופות ידועות.
לפני שאפרט לגבי חלק מאותן תרופות, אומר רק, כי ייתכן שלאחר הטיפול האקוטי בסביבת האירוע, או מיד לאחריו, ייתכן שהנפגע יהיה זקוק למספר תרופות נוספות לשם טיפול במצב הכרוני שהתעורר בעקבות אותה פגיעה אקוטית.

במקרים אקוטיים, ניתן לצפות להקלה משמעותית (90%-40%) כבר בשעות הראשונות. במקרים כרוניים הנמשכים לאורך זמן רב עשוי תהליך הריפוי להיות ארוך יותר. כבר בחודש הראשון אנו מצפים להתחלתה הברורה של מגמה חיובית: שיפור ברמת האנרגיה הכללית, שינה טובה יותר, פחות סיוטים, שיפור בתנודות מצב הרוח וביחסים הבין אישיים וכו'. מכאן ואילך נמצא החולה במעקב אחת לחודש-חודשיים ובמידת הצורך מקבל תרופה נוספת.

התרופות שיפורטו להלן הן כאמור רק חלק קטן ביותר ממה שיש להומיאופתיה להציע במקרים כאלה. התיאור שיינתן כאן הוא חלקי ביותר ונוגע רק לנסיבות הנידונות. בכל מקרה, אין לראות ברשימה זו הרשאה לנטילה עצמאית של תרופות אלה. הומיאופתים מקצועיים לומדים שנים ארוכות על מנת להיות מסוגלים להבחין בין מצבים שונים, הדורשים בהתאמה תרופות שונות, כך שמרשם עצמאי עלול בהחלט להיות מסוכן.

אולי התרופה בה' הידיעה לטיפול בנפגעי הלם וחרדה. החוויה של מי שזקוק ל Acon. היא כשל מי שפגש במוות! האיום המוחשי על החיים הותיר אותו נרעש ונחרד עד עמקי נשמתו. מאז אותו אירוע הוא סובל מרמת חרדה גבוהה, עצבנות, חוסר מנוחה ופחדים רבים, ביניהם: קלאוסטרופוביה, להיות מצוי בתוך קהל רב, מוות וכד'. הבעת פניו מתוחה והוא נתון להתקפות של דופק מהיר, קוצר נשימה וחרדה. פחדו מהמוות מביא אותו להיות זקוק לחברה ואף לדאוג לשלומם של אחרים בצורה מוגזמת.

ההשפעה המרדימה ומשכחת הכאבים של צמח הפרג (ולמעשה של החומר הפעיל בו, הלא הוא האופיום), ידועה מזה אלפי שנים. אולם, מעטים יודעים כי התרופה ההומיאופתית המופקת מחומר זה, עשויה להיות יעילה ביותר במצבים שנגרמו כתוצאה מפחד גדול. חולה זה מגיב לטראומה בהופעה של הפרעות עצביות שונות כגון: פרכוסים, רעד, נדודי שינה ונרקולפסיה (נפילה בלתי נשלטת ופתאומית לשינה). בכל פעם שהוא נזכר בחוויה שעבר היא כאילו מתעוררת וחיה בו מחדש וגורמת לו לסבל רב.

Stram. הנו צמח תמים למראה, אך השפעתו על האדם היא עמוקה וחזקה ביותר, זאת בעיקר על מערכת העצבים. אלימות ופחד מאלימות הנם המרכיבים המרכזיים בקרב הזקוקים לתרופה הזו. הפגישה עם אירוע אלים, עלול להפוך אותם עצמם לאלימים ובעיקר להיות נתונים באימה ובמתח מתמידים. המנגנון הנורמלי של Fight/Flight כאילו נתקע אצלם והם חיים באופן קבוע במצב הזה. תופעות עצביות שונות כגון אפילפסיה, פזילה, גמגום, הפרעות קשב וריכוז, חמה מהירה ואף סכיזופרניה יכולות להיות כולן תגובות אופייניות לזקוקים לתרופה. על כל פנים, המרכיב המהותי והנפוץ ביותר הוא הפחדים הרבים (מוות, חושך, חיות, מים ועוד) ואף יותר מכך סיוטי הלילה. אלה הם סיוטים איומים, במהלכם צורח החולה ועובר למעין מצב שבין עירות לשינה. עיניו פקוחות אך הוא אינו מזהה את הסביבה והסובבים ומאוחר יותר, אף אינו זוכר את שאירע.

זהו כאמור רק המקצת שבמקצת שיש להומיאופתיה להציע במקרים של פגיעות הלם וחרדה. כפי שכבר הוזכר, תרופות אלה עשויות להיות יעילות במצבים טראומטיים אחרים ולאו דווקא באירועים חבלניים. כך למשל בשעת לידה קשה, תאונת דרכים, רעידות אדמה וכד'.

בואו לדבר על כך בפורום הומיאופתיה

יאיר שריון, יליד 1970. נשוי לשירה שגם היא הומיאופתית.
בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.
בוגר בית הספר "הרמוניה" לשיאצו.
בוגר המסלול הארבע שנתי בבית הספר להומיאופתיה בהנהלת שמואל שלו.
עובד מזה מספר שנים, לצדו של שמואל שלו ,מקבל גם בקליניקה הפרטית בתל אביב ובמושב מזור.
עובד בקופ"ח לאומית.
עורך את "עיתון המכון להומיאופתיה ע"ש הנמן".