בריאות העור - מלחמת הישרדות
מה עומד מאחורי הביטוי "עור של תינוק" האם העור מזדקן מהר יותר? על מנגנונים וסימנים להזדקנות העור
התשובה היא כנראה שכן. הטיפול בעור שלנו , ולא תהליך ההזדקנות, הוא הגורם החשוב ביותר בהזדקנות העור. תתבוננו בעור הפנים שלכם בהשוואה לעור באזור האגן. רוב בני החמישים רואים את ההבדל בין עור שנחשף לשמש שנים רבות (עור הפנים, זרועות, צוואר) לבין אזורים אחרים בגוף שהיו מוגנים מקרינת שמש (למשל עור הישבן). בדרך כלל העור החשוף מקומט ודהוי יותר .
על הנזק החיצוני של קרינת שמש נוסף גורם ההזדקנות הפנימית. עם השנים נחלשת יכולתו של הגוף לשקם עצמו . בגיל צעיר התאים בגופנו מסוגלים לשקם עצמם בקלות לאחר שנגרם להם נזק, אך בגיל מבוגר מואץ תהליך ההזדקנות כי היכולת לשיקום מלא נפגעת.
העור חשוף למתקפת הרדיקלים החופשיים.
תמצית תיאוריית הרדיקלים החופשיים: רדיקלים חופשיים הם מולקולות חמצן שאיבדו אלקטרון תוך כדי פעולת גומלין עם מולקולות אחרות. בגלל שהן חסרות אלקטרון הן מאד לא יציבות ומגיבות מהר. כדי להשלים את החסר , אותם רדיקלים חופשיים גונבים אלקטרונים ממולקולות בריאות ושלמות אחרות , וכך הם יוצרים מעגל קסמים שבו נוצרים עוד ועוד רדיקלים חופשיים והתוצאה היא נזק לתא.
הנזק לתא יכול להתבטא בהצטברות של למעלה ממאה מצבים קליניים כולל מחלות אוטואימוניות, מחלות לב וסרטן.
רדיקלים חופשיים יכולים להיות טבעיים למשל , תוצרי לוואי של תהליכים רגילים בגוף (נשימת אוויר או עיכול מזון) או לחילופין משתחררים עקב גורמים חיצוניים כגון קרינת שמש, זיהום אוויר או עשן סיגריות.
אז מה הקשר? אחד החומרים שמעניקים לעור גמישות ומראה מתוח וצעיר הוא הקולגן. התקפות הרדיקלים החופשיים עליו באופן מתמיד גורם לשינוי כימי שנקרא "אחיזה צולבת" במילים אחרות מתקפת הרדיקלים החופשיים מזיקה לחלבון הקולגן המרכיב את העור. במצב תקין מולקולות הקולגן נעות זו מעל זו וזו הסיבה כי העור גמיש , מתכווץ ומחלים אחרי מתיחה או פגיעה בו. אך כאשר נגרם למולקולות אלו נזק בגלל אחיזה צולבת , הופכות מולקולות הקולגן לנוקשות ומאבדות את גמישותן, התוצאה: עור זקן.
בעוד שלעור פעילות נוגדת חמצון (כזו היכולה לנטרל את הרדיקלים החופשיים) יותר מאשר לרקמות אחרות, מדענים הבחינו כי העור מפריש נוגדי חמצון בעלי משקל מולקולרי נמוך LMWA (low molecular weight antioxidants).
כאשר הגוף מזדקן או עקב חשיפה למתח , שחרור ה - LMWA יורד ואז כאמור רמת הרדיקלים החופשיים עולה.
כאשר רמות ההורמונים הבאים תקינות: DHEA, אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון , בדרך כלל גם העור יהיה גמיש ורך. עם העלייה בגיל חל שינוי ביחס הורמוני המין וכן ברצפטורים של איברי המטרה והעור. כאמור השפעת השינויים ההורמונלים באה לידי ביטוי לא רק בעור אלא גם בתפקודי איברים אחרים בגוף.
אפילו חשיפה לא מוגנת מינימלית מזיקה. גם החשיפות הקטנות ביותר המצטברות במשך השנים (כגון הליכה לרכב, הנחת היד על חלון הרכב וכו') גורמות לקמטים, שינויים בצבע העור ובמקרה הגרוע ביותר לסרטן העור. קרינת UV גורמת ל - 90% מסימפטומי הזדקנות עור מוקדמת. נזקיה בין השאר: חריצים וקמטים, נמשים חומים, הרחבה של כלי דם קטנים, קומודונים (לבנים ושחורים) ועור יבש.
המולקולות בעור קולטות את קרני השמש ואז הרדיקלים החופשיים נכנסים לפעולה.
קרני השמש מפעילות גם אנזים שמפרק את השומנים המצויים בתאי העור. פירוק זה של שומנים מייצר את החומצה האראכידונית שהיא שליחה של מולקולות היכולות לגרום דלקת בעור. המולקולות הדלקתיות מזיקות לתא ולכן מאיצות את הזדקנות העור.
קיימות 2 סוגי קרינת UV : UVA ו - . UVB היום יודעים כי קרינת UVA היא זו שגורמת למרבית הנזק. היא מגייסת את אנזימי metalloproteinase של העור. תפקידם בדרך כלל לגרות את תיקון הקולגן, אך הקרינה משנה את אופן תפקודם וגורמת לנסיגת קולגן. התוצאה היא שסיבי הקולגן נעשים מחוספסים (באופן תקין הם חלקים) עקב חוסר אירגון במבנה. כמובן שבחשיפה ממושכת לקרינה זו יתפתחו קמטים.
לעיתים העור של המעשנים יהיה מצולק ויופיעו חריצים אנכיים עמוקים סביב לפה.
במחקר שהתבצע ב - Kings College , לונדון נמצא כי רמת אנזימי ה metalloproteinase היה גבוה יותר בקבוצת המעשנים (11) לעומת קבוצת הלא מעשנים
(19) לפני שנחשפו לקרינת UV. נמצא כי בקבוצת המעשנים נגרם נזק נרחב לחלבון קולגן העור שנראה דומה לצלקת.
הסוכר מתחבר לחלבוני הגוף ולתופעה קוראים גליקוליזציה או "ריאקציית בראונינג". תופעה זו יכולה גם לגרום לאחיזה צולבת של הקולגן שתוצאתה איבוד גמישות העור ויכולים להופיע שינויי צבע כמו כתמי גיל (עקב עומס עבודה גדול מידי על המלנוציטים התאים שמייצרים פיגמנט בעור).
עם העלייה בגיל חלים שינויים ניכרים בעור, המתבטאים ביכולת התפקודית ובמראה הויזואלי.
* קצב חלוקת תאי העור מואט, דבר הגורם לשכבת הדרמיס להיות דקה יותר.
* שכבת השומן מתחת לדרמיס מתחילה לעבור תהליך ניווני שמואץ מגיל 50.
הרשת של סיבי הקולגן והאלסטין מאבדות מיכולת תמיכתן. העור מאבד מהאלסטיות שלו ונעשה גס ומחוספס (תלמים וחריצים) ונוטה יותר לשקיעה ואיבוד המלאות והרכות המעניקים לו מראה צעיר.
* חידוש מלאי הקולגן והאלסטין בעור מתבצע על ידי תאי הפיברובלסטים. תאים אלו מאבדים במשך השנים את יכולת תפקודם והתוצאה פחות קולגן ואלסטין.
* בלוטות הזיעה והשומן עוברות תהליכי ניוון, אחרי גיל 30 בערך ואיבוד השומן יכול להימשך כל החיים, דבר המתבטא בירידה בכמות הפרשותיהן.
העור נעשה יבש, עדיין יכול להיות נוטה לאקנה כך שהנקבוביות יכולות להיחסם .
* החלשות יכולת העור לתקן עצמו עם הגיל. קצב ריפוי פצעים מואט ולכן גם שינויים בתאים מודגשים יותר ויותר וכך מואץ תהליך ההזדקנות.
* קווי מצח (בין הגבות) וקמטים בצד העין מתפתחים בעקבות התכווצויות של שרירים. קמטי הבעה יוצרים את הקמטים המוקדמים אשר מחריפים עם כוח הכובד (גרביטציה).
* ליקויים בצבע (פיגמנטציה) של העור מתרחשים דבר שמתבטא בשינויים בגוון העור. חלה שחיקה בתפקוד תאי המלנוציטים (תאים אלו מייצרים מלנין והוא זה שקובע את צבע העור) כאשר אנו מגיעים לסוף שנות ה 30 ושנות ה 40. בעקבות כך נשחקת גם יכולתו של העור להילחם בנזקי השמש דבר שיתבטא בצבע עור לא אחיד.
ובנימה אופטימית זו אסיים...
ליצירת קשר עם כותבת המאמר לחצו כאן
בואו לדבר על כך בפורום רפואת עור
ובפורום רפואה משלימה
