להרעיב את לחץ הדם - חלק שני

לחלק הראשון של הכתבה - לחצו כאן

ההגדרות הנוכחיות המגדירות יל"ד רק בערכים של 140/90 ומעלה יצרו מערך חדש של בעיות. רוב הרופאים למדו שכאשר אבחנה של יל"ד נעשית, הטיפול התרופתי הוא הטיפול המועדף. כתוצאה מכך רופאים רבים מאמינים שההגדרה הנוכחית של יל"ד הינה אותה הרמה שלה יש לתת טיפול תרופתי. לרוע המזל זה אינו נכון. במחקרים רבים שנוהלו על ידי חוקרים מובילים בתחום יל"ד בעולם נמצא למרבה ההפתעה שהטיפול התרופתי אינו יעיל. למעשה, אין עדות מוצקה לכך שהטיפול התרופתי מפחית את הסיכון למוות בקרב מטופלים עם יל"ד בערכים של עד "גבוה-במקצת" (כשלח"ד הסיסטולי הוא 140-159 ו/או לחה"ד הדיאסטולי הוא 90-99) שזה כולל את רוב המאובחנים כסובלים מ- יל"ד.
במחקר שנעשה על ידי "מועצת המחקר הרפואי הבריטית" היוקרתית, אולי המחקר הקליני המקיף ביותר שנעשה עד כה, דווח שבמקרים של לח"ד "גבוה-במקצת"; " לא היתה עדות להשפעה של טיפול תרופתי על הסיבות שגרמו למוות". כלומר לא פחת האחוז של הנפטרים כתוצאה ממחלות הקשורות ל-יל"ד.
בסקירת כל המחקרים בתחום לח"ד שנעשתה על ידי ה British Medical Journal נמצא שאין ערך בנטילת טיפול תרופתי למטופלים שלחץ הדם הדיאסטולי שלהם נמוך מ 100. מה שמדענים אלה גילו היה שאף על פי שטיפול תרופתי יכול להפחית את רמות לחה"ד המוגדרות כ "גבוה-במקצת" לא היתה ירידה באחוז התמותה, כלומר המטופלים במחקרים אלו מתו באותו אחוז אם נטלו או לא נטלו תרופות להורדת יל"ד.
ממצאים אלו מאשרים את העקרון הבריאותי אולי החשוב ביותר טיפול בסימפטומים של המחלה אינו שווה ערך לשיפור הבריאות באמצעות טיפול בגורמי המחלה.

נראה גם שתופעות הלואי המסוכנות של התרופות לטיפול ב- יל"ד מעידות על הרעלת הגוף במידה כזו שיש בה כדי למחוק את היתרונות של הורדת לחה"ד בערכי לח"ד "גבוה-במקצת". למעשה תופעות הלואי של התרופות הן רעילות במידה כזו כך שגופים רפואיים מובילים טוענים שהטיפול התרופתי שווה את הסיכון רק במקרים בהם לחה"ד עולה על 160/100, שהינה כבר רמה מסוכנת ביותר.
תופעות הלואי האופיניות לתרופות נעות בין "לא נעימות" עד ל- "קטלניות". תופעות אלה כוללות : עייפות, גירוים במערכת העיכול, בחילות, הקאות, שילשול, סחרחורות, כאבי ראש, אין אונות, דיכאון והתקף לב, כשלון לב.
אבל אל תניחו שהרופא שלכם מודע לעובדות אלה. אם אתה מאובחן כסובל מ- יל"ד סביר להניח שירשמו לך טיפול תרופתי, יאמרו לך שזה יעיל, ויאמרו לך ליטול את התרופה כל ימי חייך. אך לפני שתקבל עצות אלה כטובות ביותר, כדאי לך לבקש תשובות לשאלות הבאות:

א. מה גרם ל- יל"ד שלי ?
ב. האם אני יכול לטפל בגורמי המחלה ולהחזיר את לחה"ד למצבו התקין ללא תרופות.

מים הזורמים בצינור הינם בעלי לחץ קבוע.. אבל, ניתן להעלות את לחץ המים בצינור על ידי סתימה חלקית של פתח הצינור. באופן זה הלחץ במערכת כולה יעלה.
בצנרת הדם שלנו ניתן גם כן "לחסום את הצינורות". על ידי צריכה של מזון עשיר בשומן, כולסטרול וחלבונים מהחי ניתן לפתח טרשת עורקים - מצב של משקעים שומניים במערכת כלי הדם. במשך הזמן אנשים מפתחים משקעים כה רבים שגורמים להיצרות של הצנרת וסתימה חלקית. זו אחת מהסיבות העיקריות ל- יל"ד ולעובדה שעם הגיל הסתימה הולכת וגדלה ובעקבותיה נוטה לעלות לחץ הדם. אבל מה שחשוב לדעת הוא שמצב זה ניתן למניעה וגם הפיך. הניסיון של כל רופאי ההיגיינה הטבעית בעולם, ניסיוני האישי במחקר הדוקטוראט שלי על יל"ד, מחקריו של הקרדיולוג דר' דין אורניש ואחרים, מוכיחים שמצב זה הוא הפיך באמצעות שינויים בתזונה ואורח חיים.

בעוד ש "חסימת הצנרת" הינה הגורם הראשי ביצירת מצב של יל"ד ישנם גם גורמים אחרים.
גורם חשוב שני הוא רמת החומרים הרעילים המצויים בתזונה המערבית ובדם של האוכלוסייה, דהיינו רמת הטוקסמיה הכללית בגוף. טוקסמיה זו גורמת לספיחה גדולה של מים וכך עולה כמות הנוזלים בצנרת כלי הדם מה שגורם לעליית לחץ הדם. גם גורם זה הפיך, כלומר ניתן לתיקון בעזרת תזונה מתאימה.
ניתן לראות ששני גורמים מרכזיים של יל"ד טרשת עורקים ועודף נוזלים, ניתנים לתיקון בעזרת שינויים משמעותיים בתזונה. שינויים אלה מתייחסים ישירות לגורמי יל"ד ואי לכך צפוי שיהיו מאוד יעילים. הקורא הסקרן ירצה לדעת עד כמה שינויים אלה יעילים ביחס לטיפול התרופתי המוצע על ידי רוב הרופאים. סיכום תוצאות ממחקרים שונים על שינויים בתזונה ואורח חיים לעומת טיפול תרופתי מופיעים בתרשים מספר 1

כפי שניתן לראות מתרשים מספר 1 שינויים באורח חיים ובתזונה נותנים תוצאות מרשימות ביחס לטיפול התרופתי. במחקר שנוהל ע"י ד"ר ג'ון מקדוגל ועמיתיו, תכנית של תזונה צמחית דלת מלח, עם פעילות גופנית מתונה, הניבה ירידה של 17/13 מ"מ כספית תוך 11 ימים בלבד. נתון זה מדהים במיוחד כשמשווים אותו לטיפול התרופתי שנמצא כמוריד את לחה"ד ב 12/6 מ"מ כספית בממוצע בלבד. נתונים אלה יכולים לעודד את אלה שנאמר להם שעליהם ליטול תרופות להורדת לח"ד לשארית חייהם.

חשוב לציין שהרפיה ומדיטציה, שיעילים למטרות רבות, לא נמצאו כמשפיעים על הפחתת יל"ד. אנשים רבים מופתעים מכך אולי משום ש- יל"ד מקושר לעיתים קרובות ללחץ נפשי ומתח. לא כך הם פני הדברים, יל"ד הוא בעיקרו בעיה מכנית ולא פסיכולוגית. הגורמים הם בד"כ שילוב של כלי דם סתומים ועודף רעלים בתזונה. שינויים חיוביים באורח החיים הם בין הטיפולים היעילים ביותר. תרגילי הרפייה, מדיטציה ושימוש בטכניקות להפחתת מתחים אינם פתרונות יעילים להורדת לח"ד למרות ערכם הרב לבריאות הנפשית בכלל.

עיון בתרשים מספר 1 מראה שהמפתח האמיתי לטיפול ב- יל"ד הוא לאמץ מגוון התנהגויות מקדמות בריאות והימנעות מגורמים מזיקים. מעבר לאורח חיים טבעי לגוף יגרום לניקוי העורקים מהרובד השומני-טרשתי, יחזיר לעורקים את גמישותם וישחרר כמויות גדולות רעלים ממחזור הדם והתאים. כתוצאה מכך בעיית לחה"ד תיעלם בדר"כ מעצמה.

כפי שנאמר בתחילת המאמר יל"ד הוא לא רק סימן לבעיה במערכת כלי הדם והלב אלא גם גורם סיכון העומד ותלוי בפני עצמו. אם לחה"ד גבוה מעבר למה שנורמלי לאדם, לחה"ד עצמו עלול לגרום לנזק לדפנות כלי הדם, מה שיכול להחמיר את תהליך טרשת העורקים ובכך להגביר עוד יותר את בעיית יל"ד.
המסקנה היא - שעדיף להוריד את ערכי יל"ד מהר ככל האפשר ולצורך כך יש את האפשרות החזקה ביותר, הצום הבריאותי.

הטיפול באמצעות צום על מים מהווה מבחינת הקהילה המדעית פריצת דרך עולמית לטיפול ב- יל"ד. כוחו של הטיפול מבוטא בתרשים מספר 1 בעמודה הגבוהה ביותר המיצגת את הטיפול בצום-על-מים. כפי שניתן לראות בתרשים מספר 1 הטיפול בצום עולה בתוצאותיו בצורה משמעותית על כל הטיפולים האחרים. לא מדובר על טיפול תרופתי "חדשני" ולא על תוסף מזון "חדשני" ויקר. מדובר בצום תחת השגחה שהינה טכניקה המאפשרת לכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף לבוא לידי מימוש מכסימלי.
לצערו של ציבור החולים המשלם את המחיר, טכניקה זו ידועה למעט מאוד מומחי בריאות.

במחקרים הנ"ל הצום הוכח כיעיל יותר מכל טיפול אחר שדווח עד כה בספרות המדעית. התגלית, שצום בלבד יכול להשיג תוצאות כה מרשימות, עשויה להדהים רבים. למעשה רוב האנשים, כולל רוב הרופאים, לא יאמינו שתהליך כה פשוט יכול להיות כה יעיל. מסיבה זאת דר' גולדהמר ועמיתיו במרכז לטיפול שמרני בפנגרוב קליפורניה, לקחו על עצמם לתעד את היעילות של אמצעי הצום ולדווח על התוצאות בקרב הקהילה המדעית באופן שישכנע גם את ציבור הרופאים. כדי לסייע לו במשימה זו חבר דר' גולדהמר לפרופ' קמפבל קולין, ביוכימאי בתחום התזונה, בעל שם עולמי בתחומו, מאונברסיטת קורנל שבארה"ב. פרופ' קמפבל וציוותו גילו התלהבות לשתף פעולה במחקר זה. שיתוף פעולה זה הניב את אחד המחקרים המרשימים ביותר על הטיפול ב- יל"ד שאי פעם בוצע.

בואו לדבר על כך בפורום תזונה ודיאטה
ובפורום רפואה משלימה
בפרק הבא: על צום, תוצאות, ודברי סיכום