רייקי - הדרך הרוחנית ושיטת האיזון של מיקאו אוסואי

בחמישה עשר באוגוסט שנת 1865 נולד מיקאו אוסואי ביפן. שמו הנוסף היה גיוהו. בגיל צעיר מאוד, ככל הנראה בגיל ארבע, רשמו הוריו של אוסואי את בנם ללימודים במנזר בודהיסטי, כמנהג הורים רבים ביפן באותה עת. המנזר בו החל אוסואי הצעיר את צעדיו הרוחניים שכן על הר קוראמה הקדוש, הממוקם מצפון לעיר קיוטו ביפן. במנזר זה למד אוסואי במשך מספר שנים את יסודות הבודהיזם וכן אמנויות לחימה רוחניות שונות. במיוחד הוא התמחה בתרגול "קי-קו", הגירסה היפנית לצ'י קונג.

מתרגלי קי-קו נהגו לתרגל נשימות, מדיטציות ותנועות המזכירות טאי צ'י, שמטרתן היתה לשמור על הבריאות ולהטעין את הגוף באנרגית היקום, קי. תרגול קי-קו דרש התמסרות גדולה ומשמעת רבה. ראשית, היה צריך לדעת להכיל את הקי בתוך הגוף, ורק בשלבים מאוחרים יותר אפשר היה להעביר את האנרגיה שאוחסנה בגוף המתרגל לבנאדם אחר, באמצעות הנחת ידיים וטכניקות ריפוי נוספות הייחודיות לקי-קו. התהליך הזה של הכלת הקי באמצעות תרגילים ממושכים וצבירתו בגוף עד להעברת אנרגיית הריפוי לבנאדם אחר היה כרוך במאמצים רבים ובא על חשבון האנרגיה הפנימית של המתרגל.
כבר בשלב זה ישנן עדויות לכך שאוסואי חשב על טכניקות ריפוי אחרות המאפשרות לרפא אחרים רק באמצעות אנרגיית היקום, וללא התרוקנות המשאבים הפנימיים של מתרגל הקי-קו. באותה עת אוסואי היה גם חבר בארגון הנקרא "ריי ג'יוטסו קה", מועדון סגור הממוקם לרגלי הר קוראמה ושמטרתו היתה לפתח את הפוטנציאל הרוחני של חבריו.

כשסיים אוסואי את לימודיו במנזר, הוא המשיך במסעותיו ברחבי יפן, סין ואירופה תוך שהוא לומד מגוון נושאים כמו דת, פסיכולוגיה, רפואה, אומנויות לחימה ונושאים מטאפיזיים מגוונים. השכלתו וניסיונו סייעו לו להתקבל למגוון עבודות פקידותיות ועיתונאיות. בשלב מסוים הוא גם הפך למזכירו האישי של ראש מחלקת הבריאות ביפן, שינפיי גוטו, שלימים הפך לראש העיר של טוקיו. בזכות תפקידו זה הצליח אוסואי לרקום קשרים עם אנשי מפתח חשובים ברחבי יפן. הוא הפך לאיש עסקים מצליח. אבל לא לזמן רב.

בשנת 1914, בשל קשיים כלכליים ובעיות משפחתיות, נטש אוסואי את עולם החומר והחליט לשוב להר קוראמה, והפעם להקדיש את זמנו להתפתחותו הרוחנית כנזיר המשתייך לזרם ה"טנדאי בודהיזם". במסגרת סגנון זה היה נהוג מדי פעם לתרגל מדיטציית היטהרות מיוחדת בשם "מדיטציית לוטוס החרטה", שכללה רשימת איסורים והנחיות נוקשים למשך 21 יום, כמו צום, תפילות, שירה של מנטרות מקודשות וכמובן מדיטציה. אחת ההנחיות בתהליך ההיטהרות היתה לעמוד תוך כדי המדיטציה מתחת למפל מים קטן כדי לטהר ולעורר את צ'אקרת הכתר, מסורת שנשמרה ביפן עד עצם היום הזה. מאחר ואוסואי לא היה נזיר במשמעות המקובלת במערב, אלא תפקד יותר כיועץ רוחני, הוא הורשה לגור בבית פרטי משלו ולקיים חיי משפחה צנועים ביחד עם אשתו, בנו ובתו.

בשנת 1922, בעת תרגול מדיטציית לוטוס החרטה מתחת למפל מים קטן בהר קוראמה, חווה אוסואי הבזק חזק של הארה רוחנית, מה שמכונה ביפנית "סאטורי". במהלך הסאטורי חווה אוסואי את כניסת האור הזוהר הגדול של אנרגיית היקום דרך צ'אקרת הכתר שלו. מאותו רגע הבין אוסואי שיש ביכולתו להעביר את אנרגיית היקום לריפוי עצמו. בהתחלה הוא החל באיזונים עצמיים, ואחר כך החל לאזן את אשתו וילדיו ושאר בני משפחתו. לא עבר זמן רב עד שאוסואי הבין שיש בידיו מתנה גדולה לריפוי האנושות. הוא התחיל לחשוב על פיתוח דרך ושיטה שיסייעו לו להעביר את שחווה.


האירוע המכונן שלא קרה מעולם

סיפור אחר שאיכשהו התגלגל למערב מספר סיפור אחר לגמרי, שלא קרה אגב מעולם. הנה הוא לפניכם. אוסואי היה מנהל אוניברסיטת דושישה בקיוטו. במהלך עבודתו הוא נשאל על ידי תלמידיו למהות הניסים הרפואיים שהתרחשו בעולם. את התשובות הוא נסע לקבל מאבות הכנסייה האמריקאית. הוא יצא למסע לאמריקה והשתקע שם במשך שבע שנים. במהלך השנים למד לימודי קודש באוניברסיטת שיקגו, ובסוף לימודיו קיבל תואר דוקטור. למרות כל אלו, לא הסתפק אוסואי בתשובות שמצא בכתבי הקודש הנוצריים ולכן החליט לשוב למזרח, להצטרף למנזר בודהיסטי ולהתחיל במסע התגלות והארה אישית.

במנזר מצא אוסואי כתובים בסנסקריט המתארים את אנרגיית הרייקי אך לא את הידע כיצד ניתן להפעילה. במשך 21 ימי צום, תפילות ומדיטציה במקדש על הר קוראמה, חלה לבסוף ההתגלות המיוחלת. לפני זריחת החמה, התקרב כדור אור זוהר לעבר אוסואי ונגע במרכז העין השלישית שלו. מתוך עלפון ומצב של טראנס, ראה מולו אוסואי בועות צבעוניות בהן צוירו סמלי הרייקי. לכל אחד מהסמלים היה הסבר על אופן יישומו.

בעת הירידה מההר קרו לאוסואי ארבעה ניסים. הוא ריפא במגע ידו את בוהן רגלו שנפצעה בעת הירידה. הוא ריפא כאב שיניים של אשה שפגש בתחתית ההר במגע יד בלבד ואת דלקת הפרקים החריפה של ראש המנזר וכמובן שרד בקלות את כל 21 ימי הצום שגזר על עצמו.

בשנת 1922 אוסואי עבר להתגורר בטוקיו, שם יסד ארגון רייקי בשם: "אוסואי רייקי ריוהו גאקאי" (Reiki Ryoho Gakkai Usui), בו לימד ופיתח את הרייקי לדרך מובנית. ארגון זה קיים ופעיל עד עצם היום הזה. במקום נוסף במרכז העיר טוקיו פתח אוסואי קליניקה ללימודי רייקי ואיזון אנרגטי, בתשלום, לאנשים שאינם חברים בגאקאי.

אוסואי לא היה היחיד שעסק ביפן של אותן שנים בריפוי אנרגטי. בתקופה בה פותח הרייקי בארגון הגאקאי, פעלו ביפן קבוצות ריפוי מיסטיות שהשתמשו גם הן בכפות הידיים. בראש אחת הקבוצות האלה ("הארגון ללימוד הטיפול באמצעות הידיים") עמד אחד מתלמידי אוסואי, טושיאירו איגוצ'י, שהיה בעל הדרגה הגבוהה ביותר ברייקי - שינפידן.

בשנת 1923 אירעה רעידת אדמה קשה סמוך לטוקיו שגבתה עשרות אלפי הרוגים והותירה פצועים רבים. אוסואי ותלמידיו רתמו את הרייקי לעזרת הפצועים והחולים הרבים שנפגעו כתוצאה מרעידת האדמה. בשל פעילות מבורכת זו יצא שמו של אוסואי למרחוק, הוא החל להתפרסם ברחבי יפן ואף קיבל מהשלטון אות הוקרה על עזרתו הרבה. הצלחת הסיוע של הרייקי לנפגעי רעידת האדמה הקשה היוותה גם היא גורם משמעותי בחשיפת הרייקי כשיטה רוחנית אנרגטית ברחבי יפן. בשנתיים שלאחר מכן היה אוסואי עסוק מאוד בלימוד הרייקי בערים שונות ביפן. בסך הכל הוא לימד כאלפיים תלמידים, מתוכם 16 הגיעו לדרגת השינפידן.

בתשעה במרץ 1926, במהלך אחד ממסעות הלימוד שלו ביפן, נפטר אוסואי מהתקף לב והוא בן 62. אוסואי נקבר בטוקיו.

הרייקי היפני צמח ונבע מתוך שני יסודות עיקריים המאפיינים את המנטליות התרבותית של יפן: יסוד הדרך ויסוד האינטואיציה.
"דרך חיים" משמעה הבחירות האישיות של כל אדם לאורך חייו, ה"דרך". לכל אדם יש דרך חיים, מעצם הגדרתו כאדם חי ובוחר. המשמעות של המושג "דרך רוחנית" היא לאמץ - מתוך יוזמה ורצון - כלים, ידע, מחשבות, מילים ומעשים - שידריכו את הבוחר בהם (ידריכו מלשון "דרך") להגיע למהות הטהורה של עצמם שהיא אהבה אינסופית, טוהר, תבונה פנימית ומצב של נוכחות מודעת לאחדותו ושלמותו של היקום, כאשר האדם הוא חלק בלתי נפרד משלמות אוהבת וחומלת זו. מה שנקרא "הארה", התעוררות אמיתית לאחדות היקום - "נוכחות מודעת".

כשמציבים את שני המושגים האלה, "דרך חיים" אל מול "דרך רוחנית", ברור לי שהרייקי היפני הוא יותר מדרך חיים, הוא דרך רוחנית. זהו מסלול התעוררות פנימית שאימץ עקרונות מדרכים כמו בודהיזם, יהדות ועוד, ניטרל מהם את המימד הדתי והותיר אותם מזוככים ונקיים, פשוטים ולא מפורשים, כמו שיר הייקו יפני שניתן לטעון בו את ההבנות האישיות שלנו.

חמשת האידיאלים של הריייקי הם תמרורים בדרך הרוחנית של הרייקי היפני שמסייעים למתרגל לבחון את עצמו ואת המרחק שלו מהר האושר הגבוה. אלה קווים מנחים ולכן הם בבחינת אידיאלים שלא ניתנים ליישום מלא, אלא אמורים לעורר במתרגל שאיפה ליישום מלא. הנה תרגום חופשי שלהם:
"הדרך המסתורית להזמין שפע וברכה
התרופה הרוחנית למחלות רבות
רק היום אל תכעס, אל תדאג
היה מוקיר תודה
עשה את עבודתך הרוחנית באהבה
כבד את כל מה שחי
בבוקר ובלילה
כשידיך בתנוחת גאשו
חשוב את זה
שיר את זה
זו דרך הרייקי של אוסואי לשיפור הגוף והנפש".

כאמור, לימודי רייקי במערב מדגישים את שיטת האיזון המתבצעת לרוב על ידי העברת אנרגיית היקום דרך כפות הידיים. זהו מגע ידיים עדין המגביר את האיזון הטבעי (הילינג) של הגוף ומסייע לצמיחה האישית של המתרגלים אותו.

היכולת האנרגטית מועברת מהמורה (מאסטר) לתלמיד על ידי טקס חניכה מסורתי, המתקיים במהלכה של סדנת רייקי או קורס רייקי בהם מקבל התלמיד "הטענה" בה המאסטר מכוונן את התלמיד להיות ערוץ אנרגטי דרכו עוברת אנרגית היקום - קי - אל המקבל.

האיזון נעשה באמצעות מגע ידיים על המתרגל או על אדם אחר, בין אם הוא נוכח ובין אם איננו. במהלך האיזון מניח מתרגל הרייקי את ידיו על גוף מקבל הרייקי בעדינות, או במרחק קטן מהגוף. הוא מתחיל בתנוחות הראש, העיניים, האוזניים, עובר לצוואר, ללב, לבטן, עד לכפות הרגליים. לאחר מכן התהליך חוזר על עצמו בחלק האחורי של הגוף. מקבל הרייקי לבוש, נינוח, מקבל את אנרגיית החיים במשך פרק זמן של 45 עד 90 דקות. במהלך האיזון חשים רגיעה עמוקה ונעימה, חמימות ושמחה.

הייחוד של הרייקי הוא בכך שמתרגל הרייקי איננו משתמש באנרגיית הקי שלו, אלא באנרגיה האוניברסלית שמחוץ לגופו. בכך הוא איננו מתרוקן מאנרגיית קי החשובה לצמיחתו, אלא הוא משמש צינור המנתב את הקי האוניברסלי דרך ידיו אל מושא הריפוי שלו. עוד היבט המייחד את הרייקי כטכניקת צמיחה ואיזון הוא היכולת לאזן בו זמנית את עצמך תוך כדי איזון של אדם אחר, בין אם הוא נוכח ובין אם איננו נוכח.

איזון טבעי של הגוף, הילינג, פתיחת חסימות אנרגטיות, שחרור מטראומות ותבניות שמקורן בעבר, צמיחה אישית ורוחנית, כולל שכלול היכולת האינטואיטיבית. הרייקי הוא שיטה המאזנת את המימדים הפיזיים, הרגשיים, השכליים והרוחניים.
תירגול הרייקי היפני דומה לטקס התה: מטרתו להוביל את המתרגל לחוות באיטיות את החיבור לאנרגיה, עד למצב של היטמעות. ההיטמעות המוחלטת לוקחת זמן. המטרה של התרגול איננה להגיע לריפוי. המטרה היא להתפתח מבחינה רוחנית, להתעורר. תהליכי הריפוי קורים כבדרך אגב, כפועל יוצא של ההתפתחות והצעידה היומיומית בדרך.

מטרה נוספת של התירגול ושל טיפול רייקי היא לפתח אצל המתרגל את "תודעת הכד הריק". הכד הריק הוא דימוי המתאר את המצב הרוחני אליו שואפים להגיע בעת תירגול רייקי יפני: מצב תודעה של "נוכחות מודעת" (mindfulness), תשומת לב לרגע, לעכשיו, לנקיון ולפשטות של החיים. במצב תודעה זה מתרוקנים ממחשבות, מרגשות, מזכרונות, מתחושות. מדיטציית גאשו וטכניקות יפניות נוספות עוזרות למתרגל להפוך לכד ריק, היכול להכיל ולהעביר דרכו את אנרגיית היקום הטהורה.

שני דברים נוספים שמסייעים להתחבר לאנרגיית הרייקי הם סמלי הרייקי והקוטודמה, שהם צלילים הפועלים כמנטרה המסייעת להתחבר לאנרגיה ולאיכויותיה

הבלבול המתמשך בזהותו של הרייקי

לאחר מותו של אוסואי, פרשו מספר חברים מהגאקאי והקימו קבוצות רייקי פרטיות בהן לימדו וטיפלו ברייקי. אחד מהם היה ד"ר היאשי. צ'וג'ירו היאשי, קצין ורופא בדימוס, נחנך לרמה הגבוהה ברייקי בידי אוסואי, אבל נאסר עליו ללמד את הדרגה הזו לאחרים. הוא הקים קליניקה וארגון לימודי בשם "היאשי שיקי רייקי ריוהו", וערך שינויים מהותיים בתכני ובאופן הלימוד.

בשנת 1938 הוואיו טאקאטה, אשה פיליפינית בעלת אזרחות אמריקאית, השלימה את השלב הלימודי הגבוה ברייקי וקיבלה תעודה חתומה בשמו של היאשי.

בשנת 1937 יצאה טאקאטה מיפן בחזרה להוואי, מקום הולדתה. היא החלה לתרגל רייקי על עצמה ובקרב משפחתה וחבריה. אט אט הביקוש התרחב גם למעגלים רחבים יותר. בדיוק באותו זמן הגיע ד"ר היאשי לביקור בהוואי, וגם הוא החל להרצות וללמד רייקי ברחבי הוואי. בשנת 1941, לאחר שחזר ליפן, נפטר ד''ר היאשי. בינתיים שמה של טאקאטה המשיך ללכת לפניה. היא פתחה קליניקות נוספות בהוואי והחלה לנסוע ברחבי ארצות הברית ואירופה וללמד רייקי. בדצמבר 1980 טאקאטה נפטרה בארצות הברית. היא השאירה אחריה 22 מאסטרים ובילבול לא קטן בקהילת הרייקי במערב.

מיד לאחר מותה של טאקאטה החל מאבק "ירושה" בין נכדתה של טאקאטה (פורומוטו) לבין ברברה ריי, שהיתה אחת המאסטרים שטאקאטה חנכה. בעקבות הסכסוך, התפלגה קהילת הרייקי לשני ארגונים.

אפשר לאמר שרוב הבילבול בקהילות הרייקי בעולם, כמו גם בישראל, נבע מסיבה פשוטה אחת. הרייקי, אותו פיתח מיקאו אוסואי ביפן, הגיע למערב על ידי גורם מתווך, מערבי, טאקאטה. טאקאטה ניסתה למכור למערב את הרייקי בצורה שתתאים לתרבות המערבית, וזה היה שורש העניין והבלבול.

משנת 1984 ארתור רוברטסון, ואחריו מאסטרים מערביים אחרים כמו וויליאם לי ראנד ודיאן שטיין, החל להוסיף לרייקי המסורתי כל מיני תוספות שיעשירו את ההבנה והחוויה הרוחנית שהיו כה חסרים ברייקי שהגיע למערב. בין התוספות: סמלים טיבטיים, שיטות ריפוי טיבטיות, הסברים על צ'אקרות, טיהורים, הגנות, מדיטציות, שיטות מודרניות למשלוח רייקי לרחוק, למימוש מטרות, לעבר ולעתיד, תיקשור עם "מדריכי הרייקי" ועוד.

בסוף שנות התשעים הביא אדם בשם פראנק ארז'אווה פטר את בשורת הרייקי היפני למערב. בספריו שפורסמו בעקבות המסע האישי שלו להבנת מקורות הרייקי ביפן הוא כתב על קבוצה סגורה המנסה לשמר את הלימודים של אוסואי.

בשנת 1998 חשף פראנק ארז'אווה, בתמיכת וויליאם לי ראנד ואחרים, עדויות ודוקומנטים היסטוריים מהגאקאי ומהידע המקורי שהועבר על ידי תלמידיו החיים של אוסואי ששרדו ביפן. מכלול ידע רוחני זה נקרא כיום "רייקי יפני", שמטרתו העיקרית היא לעורר את ההתפתחות הרוחנית והאנרגטית של המתרגל. חשיפת השורשים המקוריים של הרייקי שמה קץ לבלבול המתמשך בזהותו של הרייקי.

אודות הכותב: יוסי רז מורה רייקי ותיק וידוע, מלמד רייקי בבית הרייקי

בואו לדבר על כך בפורום רפואה משלימה
ובפורום צ'י קונג