טווינא ושיאצו - ופורום מחודש בנושא

בעזרת עבודה נמרצת לאורך ערוצי האנרגיה בגוף ובאמצעות לחיצות ממוקדות באזור הפגוע, הטווינא פותרת פתולוגיות רבות ושונות. כוחה האמיתי של הטווינא שוכן ביכולתה לפתור בעיות אורטופדיות במהירות וביעילות ולעיתים היא אף חוסכת ממטופל את הצורך לעבור ניתוח וכל הכרוך בו.

מאיפה שואבת הטווינא את יכולתה הקסומה?

הטווינא אשר הוגדרה לא פעם כ"פיזיותרפיה סינית", פותחה בסין העתיקה לפני אלפי שנים ותועדה בכתב כבר במאה ה-3 לפני הספירה. לאחר שהבחינו בעובדה שבעקבות פציעה אנו מיד משפשפים את האזור הפגוע בכדי להקל על הכאב, הסינים פיתחו טכניקות טיפול שונות הכוללות שפשוף, גלגול ולחיצות אשר קובצו יחדיו לשיטת טיפול אחת - הטווינא.
כאשר שריר נתפס נוצרת חסימה בזרימת הדם והאנרגיה. הטווינא, הדינאמית בטבעה, מסייעת לגוף לפתוח חסימה זו, משיבה את הזרימה התקינה לאזור ומסייעת לגוף להחלים במהרה.
אך מאחורי שיטת הטיפול מסתתר סוד נוסף והוא הידע של הרפואה הסינית.
לפי הרפואה הסינית לכל איבר בגוף קיים ערוץ אנרגיה ה"רץ" לאורך אזורים מסוימים בגוף (ועליו מתבצע הדיקור) וערוץ נוסף, שטחי יותר, המתפצל לערוצים רבים ונע ברמת השרירים והגידים (t.m.m). מטפל הטווינא מנצל ידע זה ובנוסף על התמקדות באזור הכואב, משתמש בנקודות בעלות יכולת השפעה מרחוק.
הטווינא, כאמור, נחשבת "לפיזיותרפיה סינית", אך יעילותה אינה מסתכמת בתחום האורטופדי בלבד. ביכולתה של הטווינא להתמודד עם בעיות כרוניות ועמוקות רבות כגון לחץ דם גבוה, כאבי מחזור, מיגרנות ובעיות נוספות.

עוד על טווינא - לחצו כאן

בשלהי המאה ה-6 הגיעה ליפן הטווינא או כפי שנקראה בימים ההם - אנמו.
האנמה (בהגייה יפנית) נשמרה בצורתה המסורתית עד המאה ה-17 ורק במהלך המאה ה-20 הוכרה שיטת השיאצו אשר התפתחה מתוכה.

השיאצו, אשר שואבת את מקורותיה מהטווינא, כוללת בתוכה נענוע ופיתול הגוף, אך בעיקר מתמקדת בלחיצות לאורך ערוצי האנרגיה (המרידיאנים).
מטרת השיאצו היא להביא את הגוף לאיזון, מרמת השרירים והגידים ועד רמת האיברים הפנימיים.

מטפל השיאצו נעזר בגוף עצמו ככלי אבחנה. לאורך גופו של המטופל ישנן נקודות של נוקשות אשר מסמלות ג'יטסו (עודף) ונקודות של חולשה ורכות אשר מסמלות קיו (חוסר). מטפל השיאצו ממקד את רוב עבודתו בנקודות הקיו במטרה למשוך אליהן אנרגיה מהאזורים בעלי הג'יטסו ולהשיב את האיזון לגוף.

טיפול השיאצו מתבצע על מזרון. המטפל משתמש בחלוקה נכונה כדי ללחוץ ללא מאמץ פיזי על המטופל. בעקבות רפיון שריריו של המטפל בעת של משקל גופו הלחיצה, יש ביכולתו לתעל אנרגיה דרך גופו אל המטופל.

אמפוקו (מישוש הבטן) הוא חלק בילתי נפרד מהשיאצו. לכל איבר בגוף משויך אזור ספציפי בבטן. בעזרת מישוש הבטן מאבחן מטפל השיאצו את מצב האיברים הפנימיים (קיו-ג'יטסו) ומטפל בחוסר האיזון ישירות דרך אזורי האסוציאציה שלהם בבטן ועל ידי לחיצות לאורך המרידיאן של האיבר הלוקה.

בנוסף ליכולת הריפוי של השיאצו, יש לטיפול זה אפקט מרגיע עד כדי יכולת שחרור מתחים וביכולתו לסייע במגוון רחב של בעיות הנובעות ממצבים רגשיים ונפשיים .

עוד על שיאצו: לחצו כאן
בואו לדבר עם אלי קרני בפורום שיאצו וטווינא