שיער, מיניות וביטחון עצמי

שאלתם את עצמכם מדוע השיער כל כך חשוב לנו? מדוע אנו מטפחים אותו, שומרים עליו וכה חרדים לאבד אותו? התשובה טמונה במיניות שלנו. העיסוק שלנו, כבני אדם, בשיער הוא כמעט מובן מאליו. מספר פעמים ביום אנחנו מתבוננים בשיער, בודקים אותו, נוגעים בו, מסדרים אותו. יש לנו הרגשה נפלאה כאשר השיער מסודר יפה ומטופח, ועגומה כאשר השיער לא במיטבו.

בכל זאת, שאלתם את עצמכם פעם מדוע מראה השיער כה חשוב? אחרי הכל, כולנו נישאר בחיים גם בלעדיו, אז למה לדאוג כל כך? התשובה נעוצה בכך שלשיער שלנו קשר הדוק לסקס ולמיניות שלנו.

השיער הוא סממן מיני חשוב במיוחד. ליטוף השיער, משחק בו ואפילו הרחתו, נתפסים בתת ההכרה האנושית כחלק מאקט מיני. גם הדרך שבה בוחר כל אדם את עיצוב שערו - התספורת, הגוון - משדרת לסובבים אותו מסרים המשפיעים על האינטראקציות עימם.

למעשה, השיער הוא איבר מיני משני בגוף שלנו. האיבר המרכזי הוא כמובן אברי המין. אך מכיוון שבתרבות שלנו אברים אלו מוסתרים, העוצמה המינית מופגנת ומוצגת כלפי העולם דרך השיער.

הכוח והעוצמה המינית שמסמל השיער בתרבויות שונות חזקים כל כך, עד כי מנהגים מסוימים מבקשים להסתירו מעיני הרבים ואף לגלחו על מנת לשדר הצנעה, כניעה או הענשה. הנה כמה דוגמאות:

נשים יהודיות ומוסלמיות אדוקות מסתירות את שיערן מפני זרים כסמל לצניעות ושייכות לבעלן.
כעונש והשפלה על שיתוף פעולה עם הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה, גולח ראשן של נשים.
נזירים מסוימים מגלחים את החלק העליון של הראש על מנת להסיר מעליהם סמל מיני.
האינדיאנים קרקפו את אויביהם, אקט פיזי של דיכוי הרוח והכוח של האויב.
בסרטים הוליוודיים מצטייר הקירח כרע ושטני.
בתרבות הסינית התקרחות נתפסת כתבוסה ועונש.
בעולם החי שיער מלא ושופע מסמל בריאות וחוזק, ומהווה גורם מכריע בבחירת בן הזוג.

במאות הקודמות השימוש בפאות היה נפוץ ולעיתים אף הכרחי. אנשי המלוכה באירופה חבשו פאות. אצל האנגלים חויבו השופטים ועורכי הדין לחבוש פאה בבתי המשפט. מדוע? מכיוון ששיער מסמל מעמד וכוח, ולא יתכן שיופיע איש חוק או מלך עם שיער דליל או עם קרחת.

גם כיום, תדמית הקרחת והמקריח שלילית, זאת למרות שרוב בני האדם סובלים מדרגות שונות של אובדן שיער במהלך החיים. מחקרים פסיכולוגיים הוכיחו שמראה שיער דליל או מקריח מפחית בצורה ניכרת את הסיכוי לזכות במשרה, כמו גם להצליח בדייט. התייחסות לשיער דליל היא כאל סימן של זיקנה, חולי והזנחה.

לאורך ההיסטוריה, השיער הנשי סימל מיניות וחוזק. כך למשל שיער אדמוני נחשב בימי הביניים כסמל להפקרות: נשים בעלות שיער אדמדם או ג'ינג'י נחשבו כמכשפות, המפתות ומגרות גברים כברית עם השטן, שגם הוא סומל בצבע האדום.

נשים בעלות שיער שחור מצטיירות כמאיימות, אפלות, רציניות וקשוחות. בלונדיניות, לעומת זאת, הן סמל מיני עד היום. הן מתוארות כפגיעות, רגישות, ולאחרונה גם כלא חכמות. שיער ארוך, גולש וחלק נחשב כסמל לנשיות ופוריות מינית.

שיער מאפיר או לבן נתפש כאנטיתזה למשיכה מינית. הוא מסמל זיקנה, בלות, סיום תקופת הפוריות והחיות. זו למעשה הסיבה העיקרית לכך שנשים צובעות את שיערן עם הופעת השערה הלבנה הראשונה.

שיער שאינו מטופח, מעוצב ושופע, או שיער שמנוני, דביק, שרוף ומפוצל משדר הזנחה, הפנמה מינית וחוסר רצון למצוא חן.

מחקר התנהגותי שנעשה בארצות הברית כלל 58 נשים בעלות שיער דליל, לעומת קבוצת ביקורת של נשים בעלות שיער שופע. במחקר נתגלה כי לבעלות השיער הדליל היו יותר בעיות בנושאי סיפוק עצמי, ביטחון עצמי, דימוי עצמי ומעמד חברתי מאשר לקבוצת הנשים בעלות השיער השופע.

במחקר אחר, שהשווה קבוצות נשים וגברים בעלי שיער דליל, נמצא כי קבוצת הנשים סבלה מבעיות דימוי והערכה עצמית חמורות יותר מהגברים. אז מה הפלא שנשים בעלות שיער דליל הן מתוסכלות, בעלות רגשי נחיתות, כעס וחוסר הערכה עצמית? אין ספק שהפגיעה בדימוי העצמי היא בעיה קשה, שפוגעת בין היתר במיניות שלהן.

אם אתם מרגישים שיש לכם בעיה בשיער, הקדימו והיבדקו. רק אבחון מקצועי על ידי טריקולוג מומחה לשיער יכול להתאים את טיפול הנכון עבורכם, ולהאט ואף לעצור את תהליך ההתקרחות.

המאמר נכתב על ידי הייר קליניק - המרכז לבריאות השיער.

בואו לדבר על זה בפורום נשירת שיער - אבחון וטיפול. בשיער באמצעים טבעיים.