זעתר - אנטיביוטיקה מהטבע

אנטיביוטיקה, משככי הכאבים, נוגדי החום והדלקת - הם חלק מהתרופות המלוות אותנו בשגרת החורף. תרופות אלה מציעות טיפול מיידי המתאים לסגנון החיים המודרני של מרבית המשפחות בישראל. אך אליה וקוץ בה, התרופות הקונבנציונליות אומנם מטפלות בסימפטומים השונים, אך הן מחלישות את המערכת החיסונית של הגוף ואף יכולות לגרום לנזקים.

מגמת החזרה לטבע שתופסת תאוצה בשנים האחרונות גורמת לציבור לחפש את המענה הטיפולי והתרופתי הטבעי. הביקוש למוצרים אלה מניע את אנשי המחקר לחזור ולבדוק את צמחי ארץ ישראל ולהציע לקהל הרחב את האלטרנטיבה הטבעית.

הוא טוב, ולא רק על הפיתה

מחקר חדש של מנהל המחקר החקלאי במכון וולקני מצא כי הזעתר הישראלי, המופק מצמח האזוב המצוי, טוב ויעיל יותר מאנטיביוטיקה. מהמחקר עולה כי חומרי הטעם בצמח, תימול וקרבקרול, יכולים להתמודד עם חיידקים ופטריות בצורה יעילה יותר מכל אנטיביוטיקה.

מטפל בבעיות וזיהומים במערכת העיכול. צילום: שאטרסטוק

אך הזעתר מכיל חומרים נוספים, כגון טנינים, Linalool, Thujone ו-Borneol החשובים והיעילים לא פחות לטיפול בתופעות חורף, כגון בעיות במערכת הנשימה, שיעול לח, אסתמה, ברונכיטיס כרוני, גודש ועודף ליחה או מחסור בה, המשמעותיים כל כך במצבי התקררות. מעבר לכך מטפל הזעתר בבעיות וזיהומים במערכת העיכול (גזים, שלשולים, טפילים, פלורה פתוגנית ועוד) ונחשב כמועיל בתהליך של ניקוי הדם ולטיפול בדלקות במערכת השתן.

מעבר ליתרונותיו הרבים של הזעתר בטיפול בתופעות החורף השונות, בצמח המופלא שני רכיבים פעילים נוספים: מרובין וחומצת אורסוליק, הזוכים כיום לתשומת לב רבה מצד קהיליית המחקר. לאחרונה התגלה כי רכיבים פעילים אלו מעכבים את התפתחותם של גידולים סרטניים ואף מעכבים את התפרצות וירוס ה-HIV. מרבית החוקרים מאשרים כי פעולות אלו מתקבלות משילוב של כמה חומרים: החומצה הארסולית, שלה תכונות אנטי פתוגניות נרחבות, החומצה הקפאית, טנינים וחומרים נוספים שטרם זוהו סופית.

בהתאם לזאת, ניתן להבין את המשמעות העמוקה שיש לשימוש בצמח הזעתר בשלמותו. כאמור, בכדי להשיג את התוצאות המרביות באמצעות השימוש בצמחי מרפא, רצוי ועדיף להשתמש בצמח בכללותו ושלמותו ולא רק בנגזרותיו השונות.

מקורות הזעתר

הזעתר שייך למשפחת השפתניים, זהו שיח אפרפר המתאפיין בריח חזק ומשמש כתבלין .האזוב מוזכר עוד מימי התנ''ך בכל הקשור לטהרת המצורע (ויקרא י"ד, ד') ולחיטוי (תהילים נ"א ט'). הרמב"ם, גדול הרופאים של ימי הביניים, התבסס רבות על צמחי מרפא בכלל ועל הזעתר בפרט, שלו ייחס סגולות ריפוי רבות: חיטוי וחיסון הגוף, הקלה על כאבי ראש, חיזוק הזיכרון וכוח הגברא.

הרופאים הקלאסיים השתמשו בו לטיפול במיימת, בבצקת, בדלקות ובהשתנת יתר וכן להסדרת הווסת. וברפואה העממית של עדות ישראל ושל הערבים תושבי האזור, הזעתר הוא אחד מן הצמחים החשובים ביותר - הוא משמש לטיפול בכאבי בטן, בבחילות, בהצטננות, בכאבי אוזניים, בשיעול, בכאבי ראש, בתולעים בבטן, באקזמה, בדלקות חניכיים ועוד.

בתקופתנו המודרנית החלה הרפואה הקונבנציונלית "המערבית" לאמץ את הצמחים לחיקה לשימושים רפואיים, או לחילופין - לשימושים בנגזרות כימיות המופקות מהצמחים.

דרכי השימוש בצמח

השימושים המרכזים בצמח הזעתר נעשים הן בבליעה והן בשימוש חיצוני. השימוש בצמח, כחליטה או כתמיסה למריחה על בית החזה, מטפל בהצלחה בדלקות גרון, שיעול ומחלות חזה. שמנים המופקים מהזעתר מטפלים בדלקת פרקים ובשאר המחלות בשימוש חיצוני ופנימי.

ברפואת הצמחים הקלאסית, קרי "פיטו-תרפיה מודרנית" נעזרים על פי הצורך בצמח השלם או בשילוב של כמה תרכובות צמחים במטרה להשיג את ההשפעה המיטבית. לשם כך מקפידים "בעלי המלאכה" על מקוריותם של חומרי הגלם ועל איכותם. בנוסף, הם משתדלים להשתמש בצמחים מקומיים, אנדוגניים, שלהם בדרך כלל השפעה טובה יותר על תושבי המקום וילידיו.

להלן כמה הצעות למתכוני זעתר שכדאי להכין וליישם בבית:

דוחסים זעתר לחצי כוס שמן זית, עד שמפלס השמן עולה לכוס שלמה. לאחר מכן מכסים את הצנצנת ולמשך שבועיים מניחים אותה במקום חשוף לשמש. התוצאה היא שמן זעתר למריחה במקרים של כאבי בטן, כאבי שרירים, בחילות, שיעול, התקררויות וכאבי ראש.

חולטים כף גדושה של עלי זעתר טריים או יבשים לחמש עד עשר דקות, ושותים במקרים של כאבי בטן, בחילות, התקררויות, שיעול, דלקות חניכיים ועוד.

בסיטואציות שבהן נדרשת עזרה ראשונה, ניתן ללעוס את העלים המרים של הזעתר ישירות. העלים מכווצים ועוצרים דימומים וטובים לטיפול בפציעות שטחיות.

שמחה עזריאל דגן (N.D) היא נטורופתית מ"מורז צמחי מרפא".