הריון ולידה: התינוק זוכר?

עוד בנושא: הריון, לידה והגיל הרך

הורים מורישים לילדיהם לא רק נטיות גופניות (כמו צבע השיער או העיניים), אלא גם מטענים והשפעות נוספים הקשורים לחוויות חיים שונות הנחוות לפני ההריון, במהלך ההריון ובעת הלידה. כך לשיטתה של ד"ר אסתר יוגב, מומחית לרפואה טבעית (N.D. Doctor of naturopathy), הסבורה כי ניתן לטפל בהשפעות קשות מהעבר.

לדבריה, קיימות 3 תקופות עיקריות הקשורות להריון ולידה, בהן חוויות העוברות על ההורים ובקשר ביניהם, יכולות להשפיע - ולהיות מועברות אל התינוק שנולד: התקופה לפני ההריון, שבה התקבלה ההחלטה על ההריון, תקופת ההריון עצמה, ואירוע הלידה.

לדברי יוגב, "מאורעות טראומטיים מכוננים בהתפתחות שלנו משפיעים עלינו כאנשים - ובונים אצלנו, הפרעות או קשיים עמוקים; וגם הדברים הללו עוברים בתורשה. כאשר הן עוברות בתורשה, נוצר מצב שאצל הילד הן באות לידי ביטוי בחוליים גופניים או נפשיים, הנוטים להקצנה - ואין להם לכאורה הסבר בתולדות חייו, לאחר שנולד. מה שנכנה 'אופי' לפעמים".

לדבריה, חשוב מאוד שההורים יהיו מודעים לכך שבעיות רבות בהתפתחות ובגדילה קשורות לא רק לתקופת חייו של הילד, אלא גם לתקופה שקדמה להריון, ההריון עצמו ואירוע הלידה.

"הזמן החשוב הראשון, שבו דברים מועברים מההורים לילדים, הוא הזמן שבו הזרע מפרה את הביצית. לכן, זמן ההריון עצמו הוא הזמן הקריטי לטיפול הומאופתי. אז אפשר לטפל בדור החדש דרך האם - ולוודא שיהיו תופעות שלא יעברו אל הילד".

"אחד הדברים העיקריים, אותם אני בודקת בשלב זה, הוא סוג הקשר שנוצר בין ההורים. זה מאפשר לי להבין על איזה קרקע יצמח הילד שהם מביאים לעולם. המוטיבציה להולדת הילד, למשל, חשובה גם היא מאוד. יש זוגות החיים במתח מתמיד - וסוברים כי הבאת ילד משותף תאפשר להם לגשר על הפערים שביניהם. אין בכך רע, אך יש לשים לב כי הילד יגיע לעולם עם 'תפקיד' שיועד לו מראש - וזה ישפיע עליו, גם מבלי שיידע להסביר זאת".

"דוגמה אחרת: זוגות המביאים ילד בגיל מאוד צעיר. הילד הוא בדרך כלל תוצאה של תשוקה מינית, יותר מאשר של אהבה זוגית, או שההריון לא מתוכנן. אצל ילדים כאלה, נוכל לראות לעיתים איזושהי קיצוניות לא מוסברת במחשבות ובתגובות - התשוקה שבה הם נוצרו היא אנרגיה שעוברת אליהם - ומשפיעה על התפתחותם".

"גם נישואים שהם תוצאה של שידוך, מביאים לעיתים להריון שהוא תוצר של הציפיות החברתיות מבני הזוג - ולא משהו שבא מתוכם. זהו הריון העשוי לשקף את הריחוק והזרות שבין בני הזוג, המבצעים תפקיד חברתי - ולא מתוך אהבה או בחירה. ילד שנוצר בזוגיות כזו עשוי, במהלך חייו, להרגיש מרוחק, זר ולא שייך - ולא יוכל להסביר מדוע."

ומה לגבי תקופת ההריון עצמו?

"כל מה שקורה לאמא - כל חוויה רגשית או פיזית המשפיעה עליה - עובר ישירות לעובר, בלי סינון ובלי יכולת בקרה. למשל: אם שתחווה אבל, העצב העמוק יועבר לעובר - וישאיר אצלו איזושהי הטבעה. כשאנשים אומרים 'יש לי עצב קיומי, אני לא ידוע למה, הכול בחיים שלי בסדר - ואני לא יודע להסביר את העצב', פעמים רבות אני מוצאת שהאם עברה בזמן ההריון חוויה של עצב עמוק.

"סיפור דומה הוא חרדה הנוצרת אצל האם בזמן ההריון, עקב מלחמה למשל. החרדה הזו תועבר לילד - וילדים אלה, שייחשפו כעוברים לפחד קיומי, פעמים רבות יחיו עם פחד דומה, שלא יידעו להסביר. הוא יהפוך להיות חלק ממי שהם".

"דוגמה אחרת יכולה להיות חוויה העוברת על האם עקב גירושין בזמן ההריון. הרגשות שהאם תחווה - הכעס, התסכול, חוסר האונים והפחד מן העתיד - יועברו אל הילד. ילדים אלה עשויים כבר מגיל מאוד צעיר, שנתיים שלוש, לחוות צורך תמידי להבטיח את הביטחון שלהם - להבטיח שתהיה דמות כלשהי, עליה יוכלו להישען - וכך הם מפתחים תלות באחרים".

ובזמן הלידה עצמה?

"הלידה היא אירוע כואב פיזית - והחוויות הפיזיות בו משפיעות על העובר, לא פחות מאשר על האם. למשל, בלידת מלקחיים או ואקום, נגרם לתינוק הנולד זעזוע , בזעיר אנפין. התוצאה של לידה כזו יכולה להיות רגשית או עצבית-חושית; וילד כזה יכול לחיות עם כעס, כי הוא חש שיש משהו שגורם לו נזק, אך הוא לא יידע להסביר את זה. כל אירוע בחיים, מרגע הלידה ובזמן ההריון, נרשם בזיכרון הגופני הבלתי-מילולי שלו".

"גם לטיפולים שמוצעים בבית חולים, כמו זירוז לידה, יש השפעות על התינוק. בזירוז לידה, למשל, מדובר בחומר כימי שהעובר מקבל עוד לפני שהגיע לעולם, חומר הגורם פעמים רבות למצב של קושי נשימתי".

"לעיתים מדובר באירועי לידה שאין עליהם שליטה. למשל: לידה שבה חבל הטבור כרוך סביב הצוואר של התינוק: במצב כזה, הרך הנולד מרגיש חנק. הוא נמצא בפאניקה באותו רגע. הוא מכחיל כי אינו מקבל אספקת חמצן. זו חוויה, שעשויה להשאיר את חותמה - והילד יגדל כשהוא מספר על תחושת חוסר אונים בלתי מוסברת".

"ובכל זאת, אירועי לידה רבים ניתנים לשליטה - ולכן חשוב לבחור מראש את סביבת הלידה, בית החולים, מי יהיה עם היולדת ומה יהיה אופי הטיפול שיינתן לה, לפני ותוך כדי הלידה. חשוב שנשים יבחרו את הסביבה המתאימה להן ביותר - ויוכלו, במידת האפשר, להחליט מראש איזה פרוצדורות יסכימו לעשות בזמן הלידה, או לא יסכימו לעשות".

מהו הטיפול שאת מציעה לילדים כאלה? האם הוא כולל גם את ההורים?

"הטיפול כולל שני תהליכים מקבילים. לפני הכל, אני מעודדת נשים להיות קשובות לעצמן - ולא לומר על כל דבר שהוא 'חלק מההריון' וצריך לקבל אותו, כמו שהוא. אני עובדת איתן על החשיבות של הבנת האחריות ההורית: לפרגן לעצמנו גם בזמן ההריון - ועוד לפניו. אני מראה להן את החשיבות של זה בטווח הארוך, לאורך החיים של האם והילד".

"במקביל, אני מסייעת להורים להבין שיש קשר בין דברים שנראה במהלך החיים אצל הילדים שלנו, לבין האופן שבו הם באו לעולם - והמקום שבו הם נולדו. אני מעודדת ילדים לשאול את ההורים על אורח חייהם, החוויות שעברו בזוגיות ולקראת ההריון ובזמן ההריון, שהיו עשויות להיות מועברות בתורשה. כמו גם לבדוק מה בדיוק קרה בזמן הלידה".

גם במהלך הלידה עצמה, יש אפשרות, לאחר הדרכה מתאימה של בני הזוג, להיעזר בתכשירים הומיאופתיים המתאימים למצבי מצוקה העלולים להתרחש, על מנת לסייע ליולדת לחוות לידה קלה יותר.

"המטרה של כל אלה איננה להאשים את ההורים, אלא לאסוף כמה שיותר מידע שיכול לסייע להבין תופעות לא מוסברות - גופניות ורגשיות - שאנחנו חווים כילדים. זוהי דרך נוספת להבין את עצמנו: מדוע אנחנו מרגישים מה שאנו מרגישים, ללא הסבר; למה לפעמים אנחנו סגורים, עצבניים, אובססיביים ללא הסבר נראה לעין. בין השאר, חשוב להבין מה קיבלנו באופן לא מודע בתורשה מהורינו - ולא רק את אירועי החיים שלנו".

"בהחלט. למשל: ילד בן 4, שהגיע בגלל חולשת שרירים ועיכוב התפתחותי משמעותי, שכלל חוסר שליטה בסוגרים, קושי בתנועה, עיכוב ביכולת השפתית ונתקים קוגניטיביים. נוסף על הסימפטומים הפיזיים, ראיתי שהוא מגיע עם חוסר ביטחון עצמי, חוסר סבלנות וחוסר ביכולת לשלוט במצבי הרוח שלו, שהתבטא, למשל, בכך שהרביץ לילדים בגן ללא סיבה".

"כמו בכל טיפול בילדים, התשאול והטיפול בו כללו גם תשאול של ההורים, שאיפשר לי להבין את מהות הקשר ביניהם, אופי הקשר שלהם לילד - ואיך הילד הגיע לעולם. גיליתי שהילד חווה מחסור באספקת חמצן, בשליש האחרון של ההריון. כך, הוא כבר נולד עם בעיות נשימתיות".

"בנוסף, כשהם הגיעו אליי, האם הייתה מאוד לחוצה. היא דאגה שהילד לא יעמוד בסטנדרט הדרוש וכי לא יקבלו אותו לבית ספר רגיל. זה גרם לה להיות נוקשה עם הילד - ולנסות לשלוט בכל מה שהיה קשה לילד - במצבי הרוח שלו, חוסר הסבלנות, אי השליטה בסוגרים וכו'".

"תהליך הריפוי עם הילד ועם ההורים (ובעיקר עם האמא) כלל מתן הסבר לאמא מה בתקופת ההריון עלול היה לגרום לכל התופעות הללו , להאיר את המודעות שלה לעצמה ולצורך שלה לעמוד בסטנדרטים שהיא מציבה בחייה שלה ועוד. כך, התאפשרה קודם כל הנכונות לעבוד על עצמה, להרפות, להבין ולהכיל את בנה - לראות אותו ממקום של הבנה, לראות אותו מהמקום בו הוא נמצא - ולא ממקום של פחד או אשמה . במקביל, לאחר אבחון שכלל תשאול של הילד ובעיקר סריקה ממוחשבת ייחודית, תהליך הריפוי כלל גם תרופה הומאופתית שנרקחה באופן ייחודי עבור הילד, בהתאם לתוצאות הסריקה - ומעקב קבוע. מאז עברו כבר מספר חודשים ואנו רואים שינוי מתמיד לטובה, בהתפתחות של הילד, הקוגניטיבית, החברתית, הפיזית והנפשית".

בסופו של דבר, מבקשת ד"ר יוגב להדגיש, הקשבה, סבלנות, הכלה חמלה ואהבה - אלה החומרים מהם הילד ניזון ועליהם הוא ישגשג. החמלה והאהבה כרוכים גם ביכולת של ההורים להבין את הגורמים בעלי ההשפעה על התפתחות הילד. אנחנו שמים דגש על בריאות פיזיולוגית של האם בזמן ההריון - וממעטים להתחשב באספקטים הרגשיים של ההריון, המועברים גם הם אל הילד, לא פחות מאשר האספקטים הגופניים".