שלושה במיטה אחת

רעיון השינה המשותפת של ההורים עם תינוקם, היה פעם בגדר טאבו, אבל בשנים האחרונות הוא הפך לנוהג פחות ופחות נדיר. אמהות שהתנסו בחוויה נשבעות שמדובר בבחירה הכי טבעית עבורן ועבור התינוק. בעיקר הן מדגישות את נוחותה של האם המיניקה ואת איכות השינה עבורה ועבור התינוק. ולא, הן מבטיחות, אין בכך שום סכנה עבור התינוק.

באופן אישי אודה כי אינני מסוגלת להזדהות עם התופעה או להבינה. בעיני, לשינה יש חשיבות עליונה. על מנת שכולם ישנו היטב, לכל אחד צריכה להיות מיטה משלו. אינני מצליחה להעלות על דעתי אפשרות לישון בשלווה ולחוש ביטחון, כשתינוק זערורי ישן לצדי. אבל יש גם כאלה הטוענים שהשינה המשותפת עם ההורים מהווה תקופת מעבר והסתגלות של התינוק מהרחם לעולם.

"אכן, יש צורך בצמידות מסוימת של הילד להוריו מבחינה פיזית ונפשית", אומרת מרים הראל, פסיכותרפיסטית למבוגרים ולילדים, "אך היא אינה נבנית בהכרח על שינה משותפת. בחודשים הראשונים התינוק זקוק לקירבה הפיזית. אחרי החודש השני והשלישי, התינוק צריך להרגיש שהאם ישנה, שהיא נוכחת. הוא מפנים את הנוכחות שלה ואפילו מדמיין אותה גם כשאינה נמצאת בסביבה הקרובה.

"הילד צריך ללמוד ולהאמין בקרבת האם, גם אם היא לא צמודה אליו פיזית לגוף, אלא כשהוא רואה או שומע אותה. בשנה הראשונה ישנו תהליך הדרגתי ואיטי של התרחקות והתקרבות. האם נמצאת בסביבה, אך לא חייבת להיות ממש צמודה אל הילד. בחודשים הראשונים הילד חי בסימביוזה עם האם.

"בגיל 4-5 חודשים נוכחותה יכולה להיות מורגשת אם הוא רואה, מריח או שומע אותה, כאשר הוא מתחיל לפתח עצמיות ונבדלות מהאם. לכן, בגיל הזה יהיה קל יותר להוציא תינוק מהמיטה של הוריו ולהעבירו למיטה משלו בחדר או בחדר סמוך. לעומת זאת, בגיל 7-8 חודשים הילד זוכר יותר וקשה להנחיל לו הרגלים חדשים".

^^יש סכנה שהאינטימיות בין ההורים תיפגע כתוצאה מנוכחות הילד?^^

"גם אם הילד נמצא בחדר במיטה משלו, כדאי להעבירו בגיל 6-7 חודשים לחדר שלו. אולם אם הילד אינו מקבל את השינוי, רצוי שאחד ההורים יישן לידו עד שיתרגל. גם כאשר הילד חולה כדאי לישון לידו".

^^מה קורה כאשר שינה משותפת עם הילד או אפילו שינה בחדר אחד אינה מתאימה להורה?^^

"הדבר מאוד אינדיבידואלי. ניתן להעביר את הילד לחדר משלו גם קודם. ההתרחקות הפיזית מהמיטה של ההורים שונה בכל בית. בניגוד לעבר, היום אין מרשמים והדבר החשוב ביותר הוא להשרות ביטחון אצל הילד ולדאוג שיקבל את החום והאהבה שהוא זקוק להם".

בניגוד לגישתה של הראל הפתוחה לרעיון של שינה המשותפת, ד"ר עודד פוזננסקי, רופא בכיר ביחידה לרפואה דחופה במרכז "שניידר" לרפואת ילדים, סבור ששינה משותפת עם ילדים אינה נכונה משום בחינה: לא מבחינה רפואית, לא כסגנון חיים ולא בנושא של הצבת גבולות. "לדעתי, בחודשים הראשונים לחייו של התינוק, הדבר עלול להיות מסוכן, כי מדובר בנשים שמיניקות ועייפות אחרי לידה. יש מקרים שתינוקות נפלו מזרועות אם שנרדמה על מיטה או כורסה, והיו גם מקרים של תינוקות שנמחצו תחת אימותיהם".

ד"ר פוזננסקי מספר כי במסגרת עבודתו בבית החולים הוא נתקל פעמיים-שלוש בשבוע במקרים של פגיעות עקב שינה משותפת. בדרך כלל, מקרים אלה מסתיימים בחבלת ראש, שבר קטן או זעזוע מוח. לצערו, מקרים אלה אינם נדירים ויכולים להסתיים בפגיעות קשות ואף במוות.

"לגבי החלק ההתנהגותי, הסדרי שינה הנם חלק מהצבת גבולות", טוען ד"ר פוזננסקי. "ילד שישן עם ההורים הוא ילד ללא גבולות. בגיל הזה ילדים זקוקים לגבולות, ורק כך הם מאושרים. התחושה שחום ואהבה הם העיקר ולכן אפשר לוותר על גבולות, אינה נכונה. הורים יכולים להעניק חום ואהבה ולהיות זמינים לילדם בלי לישון עמם ביחד". ד"ר פוזננסקי מוסיף כי לזוגיות יש חלק חשוב באושר משפחה. אם לא תשרור אהבה בין ההורים, תיפגם המשפחתיות וגם הילד יחוש בכך".

^^האם ישנם מצבים בהם היית חורג מהאיסור?^^

"לא לגבי תינוקות קטנים. לעומת זאת, ניתן לשבור את החוק לגבי ילד בן שנתיים שחלה, וגם אז כדאי להעבירו לאחר כמה שעות למיטתו".

^^האם יש קשר בין תופעת מוות בעריסה לשינה משותפת באותה מיטה?^^

"מוות בעריסה הוא סינדרום שאינו נכנס לרובריקה הזו. באופן כללי, מיותר לחשוף את הילד לסכנה. אם ישנה לא תרגיש אם יתרחש משהו. להפך, היא תסכן אותו בעצמה".

חמוטל יקיר, פסיכולוגית התפתחותית, מת.ל.ם - רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון, קושרת את תופעת השינה המשותפת לשינויים המשפחתיים שחלים עם הולדת התינוק: "הקשר החדש של אם-תינוק, הופך משמעותי מאוד ולעתים בא על חשבון הקשר בין בני הזוג. מיטת ההורים משמשת לשינה ולחיים אינטימיים זוגיים. כאשר הורים מכניסים את התינוק למיטה, הוא הופך שותף לחיים האינטימיים ולא משאיר מקום לזוגיות.

"מבחינה מעשית, בראשית חיי התינוק צריך להאכיל אותו לעתים קרובות, ולכן נעים ונוח יותר לאם להאכיל את התינוק במיטתה. אולם התנהלות זו עלולה לסמן קושי בזוגיות, במיוחד אם הסידור מתקבע ודוחק את האינטימיות הזוגית. לשינה המשותפת יש משמעות ומחיר: או שמקיימים יחסי מין בנוכחות הילד או שנמנעים לעשות זאת בכלל.

"כשהתינוק מקבל מרכזיות כזו בתוך המשפחה, זהו סימן לקושי. אפשר לעטוף כל דבר באידיאולוגיה, אך ברמה המעשית התינוק נכנס לקשר בין ההורים. לא צריך לערב בין הטריטוריות, משום שזה פוגע במבנה הבריא של המשפחה".

יקיר מתייחסת לספר "עקרון הרצף", שמעודד קשר טוטלי בין הורה לילד בסגנון השבטי, ואומרת ששינה משותפת בחברות פרימיטיביות היא דבר מקובל, אולם בחברה המודרנית "עקרון הרצף" לא מכבד את התינוק ולא את הזוגיות. לדעתה, זהו עול שהעמסנו על עצמנו שלא מתאים לחברתנו. בחירה זו באה לכסות על חסכים וקונפליקטים במשפחה המודרנית. "עקרון הרצף" תפס כיוון שהוא מהווה תשובה הפוכה לקרייריסטיות, אך מלבד כאב גב הוא מוביל לרגשות של תסכול וכעס, ולעתים מכסה על הקושי להציב גבולות בתחומים נוספים.

בעייתיות נוספת שעליה מצביעה יקיר מתייחסת להרגלי השינה שאותם רוכשים התינוקות: "בימים הראשונים הקירבה לגוף האם מאוד מרגיעה וקרובה לחוויית הרחם עבור תינוק שרק נולד. הבעיה מתחילה כאשר הוא מתרגל לשינה עם ההורים, ולא מצליח להירדם אחרת. השאלה היא האם להורים יש את הכוח והמוטיבציה לשנות את המצב.

"התינוק צריך ללמוד להירדם במיטתו. הוא ירגיש נאהב גם ללא המגע הזה בשינה. ואם בכל זאת התינוק ישן עם הוריו, הגיל הקריטי לערוך את השינוי הוא לפני חמישה חודשים, ויפה שעה אחת קודם. הקושי לשנות הרגלים אצל התינוק לאחר גיל זה מתעצם, ואז קשה יותר לעשות את השינוי".

^^מהי האלטרנטיבה לשינה המשותפת?^^

"בשלב הראשוני ניתן לשים את העריסה ליד המיטה ובהמשך להעבירו למיטה בחדר משלו. השינה המשותפת אמנם נראית אינטימית, כיפית וזורמת, אך אין בה כל הכרח. תינוק יכול לחוש נאהב גם אם אינו ישן במיטה של ההורים, אלא בחדר הסמוך".

מתוך: מגזין "הורים וילדים".

בואו לדבר על זה בפורום טיפול משפחתי וזוגי.