מי אשם בהשמנת הילדים?

תופעה חדשה ומדאיגה הנובעת מהשמנת ילדים מובאת בנתונים קשים שהוצגו בעיתון האמריקאי US News מספטמבר האחרון. 57% מהבנות ו-33% מהבנים משתמשים בסיגריות, צמים או מדלגים על ארוחות בניסיון לווסת את העלייה במשקלם. נטילת כדורי הרזיה על ידי בנות העשרה הוכפלה פי שניים במשך חמש השנים האחרונות, ומדובר במדכאי תאבון ובתרופות משלשלות. כמו-כן, בשנה שעברה אלפי בני נוער עברו שאיבת שומן, מתוך דיווח של הארגון האמריקאי לכירורגיה פלסטית, זאת פי 3 לעומת שנת 1998, כאשר אז לראשונה החלו לדווח הרופאים על התופעה. דיווחים אלו על השמנת ילדים ובני נוער מאוניברסיטת מינסוטה בארה"ב מעודכנים לשנת 2006.

10 מיליארדי דולרים מושקעים לתוך מלחמה נגד השמנת ילדים, והקמפיין נראה כמלחמה אבודה. שליש מהילדים בכל ארה"ב בעודף משקל, פי 3 לעומת שנת 1970. על פי נתוני משרד הבריאות בישראל, הנתונים מקבילים לאלו שבארה"ב. "הגישה שאם ניתן לילד להרגיש רע בעניין היותו שמן או נפחיד אותו תהיה לו יותר מוטיבציה לאבד משקל, אולם זה לא עבד במבוגרים, אז מדוע יכולנו לחשוב שזה יעבוד בילדים?" טוען התזונאי גו'ן איקדה מאוניברסיטת ברקליי בקליפורניה. מומחים רבים מאמינים שההבלטה של ההורדה במשקל, יותר מאשר הוספת תזונה בריאה ופעילות גופנית, גורמת ליותר נזק מתועלת.

קיימת סתירה בין תוכניות חינוך לתזונה נכונה הממומנות על ידי השלטונות, קמפיינים בבתי ספר, בספרים ובטלויזיה המתריעים בפני הבעיה, לבין "הסביבה הרעילה" בה חיים הילדים. בתי הספר מציגים תוכניות בריאות, אך באותה עת מורידים שעות ספורט ופעילות לילדים. בנוסף, מאפשרים מכירה של משקאות ממותקים עתירי קלוריות וחטיפים במכונות ובדוכנים בתוך בתי הספר. ממתקים מיצים וחטיפים זולים וקלים לאחסון יותר מאשר מיצים טבעיים וירקות ופירות. כמו-כן, הפעילות הגופנית הטבעית של הילדים שונתה - נסיעה באופניים הייתה פעילות של מחצית מהילדים בדור הקודם, וכיום רק 10% עושים זאת. הילדים מתיישבים מול המסכים השונים בבית, ואם לא די בכך נערים לפני גיל ההתבגרות סופגים למעלה מ-7,600 פרסומות לשנה של ממתקים, דגנים מסוכרים ומזון מהיר. ההורים העסוקים תורמים עוד על ידי מילוי המזווה של הבית עם אותם דגנים ועוגיות, ובנוסף מביאים כארוחה העיקרית הביתה מזון מהיר בסגנון פיצה או המבורגר. נתונים אלו זהים לארה"ב ולישראל, וזה מסביר את הבעיה ואת חמקמקות הפתרון.

הסטטיסטיקה של ההשתתפות בשעורי ספורט מראה ירידה על פני השנים, וככל שהילד שמן יותר המוטיבציה שלו להתעמל יורדת. מורים לספורט הם בדרך כלל בעלי ציפיות גבוהות לביצועים המתאימים לבעלי משקל נורמאלי, ולכן הם נוטים לוותר לבעלי עודף משקל שממילא מעדיפים להיות בצד. כאשר ילד מתבייש בהיותו שמן הוא ימצא סיבות להרגיש טוב יותר וזה בדרך כלל יחזיר אותו לאוכל .

הצעד הנכון הוא לקרב בני נוער וילדים לפעילות גופנית ולתזונה מזינה ולא לכיוון הדיאטות. אולם, אנו מוצאים את עצמנו מלמדים את ההיפך; ילדות גדלות להיות בעלות ערך עצמי בהתאם למשקלן, והדרך להפרעת אכילה לעתים סלולה בכוונות טובות של ההורים והמחנכים. כאשר מפחידים ולועגים התוצאה מתקבלת בכיוון ההפוך. מחקר שבוצע בקרב בני נוער, הראה כי 65% מהם דיווח על היותם נלעגים, וכתוצאה מכך הם פנו לכיוון של אכילת יתר. כאשר ההורים היו עסוקים שוב ושוב עם משקל ילדיהם, הילדים היו עסוקים וטרודים בלהיות רזים, אך בדרך לא בריאה.

לדברי פרופסור אלן לייק מומחה ברפואת ילדים מאוניברסיטת הופקינס בארה"ב לרפואה, "בשנת 1980 נהגתי לראות ילד אחד או שניים בשנה עם סוכרת מטיפוס 2, וכיום אני רואה אחד או יותר בחודש". העלייה פי 10 ויותר במקרי הסוכרת בילדים, וההוכחה שבילדים הסוכרת מתקדמת מהר יותר מאשר במבוגרים מדאיגה. בנוסף לכך, בארה"ב ישנם 2 מיליון צעירים הסובלים מיתר לחץ דם. גורמי סיכון אלו מנבאים יחד מחלת לב חמורה בצעירים בגילאי 20. ולראשונה מציינים מומחים ותיאורטיקנים שתוחלת החיים תרד, והצעירים של היום יחיו פחות מהוריהם. בכל מקרה סיכוייו של ילד שמן להיות לאיש שמן הם 50%, ושל נער שמן הם 80%. המשמעות היא להיות שמן כל החיים ולהתמודד עם מחלות ההשמנה והשלכותיה .

כדי לנצח את המגיפה יש צורך בתוכנית כוללת שמקיפה את הילד בכל המסגרות בו הוא נמצא, ושתהיה התאמה בין המחנכים, ההורים והרשויות בגישה החיובית המעודדת שינוי חיובי, התומכת ומאפשרת תיקון. אחת הדוגמאות שמציגים מומחים היא התערבות בבתי ספר, שקילה, דיווח להורים, וחזרה על המדידות כעבור שנה. שינוי חיובי יתכן כאשר הילד מוקף בסביבה שמעבירה לו מסר אחד.

גילה אדלר היא דיאטנית קלינית.

בואו לדבר על זה בפורום הרזיה ללא דיאטה.