גמגום: כדאי להתעלם

גמגום הוא לקות דיבור נפוצה המתבטאת בדיבור לא רציף, חזרה בלתי נשלטת על הברות, עצירות חוזרות ונשנות של שטף הדיבור, הארכת צלילים וקושי להפיק דיבור. הגמגום, הנפוץ במיוחד בגיל הילדות, גורם אי נוחות קשה מאד למגמגם, לבני משפחתו ולסובבים אותו. הילד החשוף ללעג מילדים אחרים מתבייש לדבר, מתקשה להביע את עצמו ועלול להסתגר ולהתנתק מהסביבה. הורי הילד, שלעיתים מתביישים בתופעה, מפעילים עליו לחץ לדבר כיאות והמורים לא תמיד מבינים אותו ולא תמיד מתחשבים ברגשותיו. כל אלה מחריפים את מצבו של הילד ומגבירים את גמגומו, שעה שהילד נתקף ברגשות קשים. הוא חרד ולחוץ, ומאחר שמתח נפשי מגביר את הגמגום הוא גם מגמגם הרבה יותר, דבר שמקצין את תגובת החברה כלפיו. כך, במעגל בלתי פוסק, תופעת הגמגום גורמת תסכול למגמגם ולסביבתו, וקשה מאוד לפרוץ את המעגל ולסייע לילד.

ד"ר דני שינהר, רופא ילדים, מומחה לכירורגיית ילדים, מוהל רפואי ומומחה להומאופתיה של ילדים, מרגיע את ההורים שילדיהם סובלים מגמגום: "ברוב הגדול של המקרים גמגום הוא תופעה חולפת. בטיפול נכון התופעה תיעלם מעצמה תוך כמה שבועות, חודשים או לכל היותר שנתיים. חלק קטן מהמגמגמים יצליחו לשלוט בגמגום ולהפסיקו רק לאחר מספר רב של שנים, אך מדובר במקרים ספורים בהם לא אובחן ולא טופל מקור הבעיה הגורמת לגמגום. עם אבחון נכון ופעילות הולמת הבעיה תיפתר, ולכן אין צורך לדאוג ולהילחץ, וצריך להיות אופטימיים ומכילים, ולפעול בהתאם להנחיות אנשי המקצוע".

אנשי המקצוע המסייעים לילד להתגבר על תופעת הגמגום הם קלינאי תקשורת. ד"ר שינהר: "כאשר הילד מתחיל לגמגם צריך לפנות לקלינאית תקשורת. לקלינאית תקשורת מומחית יש כלים לאבחן את מקור הבעיה ולהתאים לכל ילד תוכנית טיפולית המשלבת את הילד וההורים שלו. אבחון מקור הבעיה יכלול תשאול של הילד וההורים; בדיקה של חלל הפה ובחינת ההגייה, הטונציה וצורת הדיבור של הילד. בהתאם לבדיקה תיקבע תוכנית טיפולית משולבת".

גמגום יכול להופיע בכל גיל, אך הוא נפוץ במיוחד בגילאי 3-6. הגורמים לגמגום הם רפואיים אורגניים: בעיה בחלל הפה, קשיי התפתחות, בעיות נוירולוגיות וכדומה. ברוב המקרים הרקע לגמגום הוא נפשי. שינהר: "ילד שמצוי בסטרס ובלחץ עקב אירועים משני חיים עלול להתחיל לפתע לגמגם. בדיקה של ילד שהחל לגמגם נוטה לאתר שינוי דרמטי שהתחולל בחייו כגון מחלה קשה שלו או של הקרובים אליו, גירושי ההורים, מעבר לגן חדש, לידת אח, מוות של מישהו קרוב וכדומה. אירוע טראומטי כזה מצית תהליך בנפשו של הילד שמתבטא בגמגום".

הרקע הנפשי לגמגום מתבטא גם בעובדה שבעת לחץ נפשי או מעמד מביך או לא נעים הגמגום מוחרף. כך, פעמים רבות, ילדים מדברים עם הוריהם שוטף, אולם בעת שהם נמצאים מול אנשים רבים, או בקרבת ילדים שהם חוששים מפניהם, או כאשר הם מדברים מול קהל, הם מגמגמים הרבה יותר.

ד"ר שינהר מפתיע ואומר כי ברוב המקרים הפתרון האידיאלי לתופעת הגמגום הוא פשוט התעלמות. "ההורים לא צריכים להתרגש, הם צריכים להיות נונשלנטיים ולא לעשות סיפור מהגמגום של הילד. עליהם לשדר עסקים כרגיל, לא להעיר לילד, לא לגעור בו, לא להאיץ בו, לא להשלים לו את המילים אלא פשוט להתעלם ולחכות שזה יחלוף. אם זה לא חולף תוך שלושה עד ארבעה חודשים, או שזה מחמיר מאוד, יש לפנות לקלינאית תקשורת. אני מסוגל להבין גם הורים שלא ימתינו ארבעה חודשים ויפנו מיד לקלינאית תקשורת".

הפנייה לקלינאית תקשורת לפני פרק הזמן האמור בדרך כלל לא תניב הנחיות אחרות. אם במהלך הבדיקה יוסק כי אכן מדובר בגמגום השכיח, המופיע על רקע דחק נפשי, הקלינאית תורה בדרך כלל להורים להתעלם מהתופעה ולשוב אליה כעבור כמה חודשים אם הגמגום לא יחלוף.

בתום התקופה האמורה, קלינאית התקשורת תיישם עם ההורים והילד טכניקות שיסייעו לו להתגבר על הגמגום. ד"ר שינהר: "קלינאית התקשורת תתמקד בשיפור הדיבור של הילד ובהפגת המתח הנפשי. הקלינאית תיישם טכניקות לשם הורדת הלחץ, הרגעה, נשימה נכונה והגיית המילים באופן ברור בטונציה ובצורה הנכונה ותיתן לילד ולהוריו כלים שיסייעו לו לסגל דיבור שוטף ומהיר".

ד"ר שינהר מדגיש כי גם אם הבעיה תיפתר, אין מדובר בהכרח בפתרון קבע, מאחר שהגמגום עלול לחזור כל אימת שהילד יחוש מתח ולחץ.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום רפואת ילדים
פורום הפרעות בתקשורת