חדש: פורום הרטבת לילה

הרטבת לילה היא שחרור בלתי רצוני של שתן בזמן שינה. רוב הילדים נגמלים מהבעיה באופן טבעי בין הגילאים שנה וחצי עד שנתיים וחצי. בגיל חמש עדיין מרטיבים 15%-20% מהילדים ובגיל 18 1.5%-3%. האמצעים המודרניים הקיימים כיום מאפשרים מניעה כמעט מחלטת של הסבל הכרוך בבעיה. קיימות דרכי טיפול הפותרות את הבעיה כבר בגילאים מוקדמים וקיימים אמצעי ספיגה המאפשרים לילדים ולמשפחות לחיות ללא נטל הכביסות, המבוכה הרגשית והמוגבלות החברתית.

הרטבת לילה נובעת מליקוי במערכת הרפלקסים המפקחת על השליטה בשלפוחית השתן. בניגוד לאמונות רווחות, התופעה אינה נובעת משינה עמוקה, משינויי טמפרטורה, מעודף שתייה, מאי הליכה לשירותים לפני השינה, מלחצים נפשיים, מחוסר אחריות של הילד, או מחוסר בהורמון כלשהו. חלק מהגורמים הנ"ל עשויים להשפיע על חומרת הבעיה, אך אינם גורמים לה כשלעצמם. ילד רגיל אשר אינו מרטיב חי בחופשיות מחלטת. הוא שותה כאוות נפשו, יכול לישון עמוק מאוד, חשוף למזגן בקיץ, עובר מגוון של חוויות רגשיות, לא מתייחס כלל לשלפוחית, ולא בהכרח מקפיד להתפנות לפני השינה. הוא ישן רצוף או חש את הלחץ בשלפוחית ומתעורר. זהו האופן בו אמור לחיות גם הילד המרטיב ואליו אמור לשאוף כל טיפול בבעיה. מתוך כך, אין להגביל בשתייה לפני השינה ואין ללחוץ על הילד להתפנות בשירותים.

השליטה אינה תלויה ברצונו של הילד ולכן אין להציע פרסים על יובש, אין טעם לאיים בעונשים, ואין להטיל "אחריות" ולהשפיל את הילד בכך שיכבס בעצמו את כלי המיטה. שיטות המיישמות פרסים וחיזוקים ומתבססות על ההנחה כי רצון חזק של הילד יביא לפתרון הבעיה, זוכות בדרך כלל להצלחה זמנית בלבד אשר קורסת לאחר מספר ימים או שבועות. גם תופעת הילד אשר אינו מרטיב רק כאשר ישן מחוץ לבית מלמדת על יכולת לגייס דריכות מיוחדת לפרק זמן מוגבל בלבד. אין לייחס את הרטבת הלילה לטעויות אותן עשו ההורים בניסיונות הגמילה העצמיים שלהם. יש לזכור כי רוב הילדים מפסיקים להרטיב בלילה באופן טבעי כחלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות, ללא כל קשר להתערבות זו או אחרת אותה מפעילים ההורים.

הטיפול היעיל ביותר הוא שיקום מנגנון השליטה בשלפוחית על-ידי תהליך התניה באמצעות זמזם אלקטרוני. הוא ניתן ליישום כבר מגיל ארבע ומניב אחוזי הצלחה גבוהים, כאשר ניתן במסגרת הדרכה ומעקב מקצועי. הזמזם מורכב מחיישן זעיר המוצמד לתחתונים או לתחתוני הספיגה ומקופסה זעירה המתחילה לצפצף ברגע שטיפת השתן הראשונה נוגעת בחיישן. הצפצוף גורם להפסקת ההרטבה. הטיפול נמשך ברוב המקרים כ-3-5 חודשים. כתוצאה מהפעולה החוזרת של התחלת ההרטבה והפסקתה, מתחזקת מערכת הרפלקסים, היא נכנסת לתפקוד תקין, ומספר הלילות היבשים הולך וגדל עד לגמילה מחלטת. החידוש הטכנולוגי המתקדם ביותר בתחום הוא הזמזם האלחוטי, אשר נכנס לשימוש בימים אלה.

טווח הגילאים של המטופלים רחב - דוגמה לכך היא ילדה צעירה אשר טופלה בגיל שנתיים ותשעה חודשים, מכיוון שדרשה מהוריה פתרון לבעיה שהציקה לה מאוד. הילדה שיתפה פעולה עם הוראות הטיפול ונגמלה לחלוטין תוך שלשה חודשים. לעומת זאת, המטופלת הבוגרת ביותר במרפאה היא אישה בת 53 אשר הרטיבה בלילה כל חייה והייתה בטוחה כי אין פתרון לבעייתה. היא קיבלה את אותו טיפול בדיוק ונגמלה לחלוטין תוך ארבעה חודשים. ישנם מקרים בהם מתרחשת גמילה תוך חודש ויש כאלה הזקוקים ללמעלה משנה על מנת להגיע לתוצאות. 85% מהנגמלים לא חוזרים להרטיב לעולם. אותם 15% אשר אצלם הבעיה חוזרת, מקבלים את אותו טיפול שנית. רק אחוזים בודדים חוזרים להרטיב פעמים נוספות. גם הם בסופו של דבר נגמלים לחלוטין לאחר טיפולים חוזרים.

המרטיבים הם ילדים (או מבוגרים) רגילים, בריאים בגופם ובנפשם. ב-80% מהמקרים הרקע הוא תורשתי, והשכיחות גדולה יותר אצל בנים. גמילה מוקדמת מהרטבה חשובה לדימוי העצמי של הילד ותורמת לטיפוח בטחון עצמי ויכולת הסתגלות חברתית.

70% הם מרטיבים ראשוניים. כלומר ילדים אשר מעולם לא הגיעו לגמילה מוחלטת של מספר חודשים רצופים. 30% הם מרטיבים משניים; אלה ילדים אשר נגמלו מהרטבת לילה בגיל מוקדם למשך תקופה ארוכה (בין מספר חודשים למספר שנים) והחלו להרטיב מחדש. ההתחלה המחודשת עשויה להיות בעקבות אירוע משמעותי בחייו של הילד, כגון: הולדת אח, מעבר דירה, תחילת לימודים בבית ספר וכ"ו. בנוסף, היא גם עשויה להופיע ללא קשר לכל שינוי בחייו של הילד. במקרים רבים הרטבה משנית נעלמת מעצמה ללא כל התערבות טיפולית לאחר מספר ימים או שבועות. אם עוברים מספר חודשים והבעיה נמשכת, יש להתייחס אליה כאל הרטבה ראשונית וליישם את אותה שיטת טיפול.

ב-70% מהמקרים מדובר בהרטבת לילה בלבד. אצל 30% מתלווה להרטבת הלילה גם הרטבה במהלך היום. זוהי תופעה המתבטאת בדרך כלל בדליפה איטית והדרגתית של שתן לבגדים. הילדים נראים כאילו הם מתרכזים במשחק או בצפייה בטלוויזיה או בישיבה מול המחשב ושוכחים ללכת לשירותים. לעיתים הם מסרבים ללכת לשירותים גם כאשר מעירים להם ולמרות שהם מפגינים מאמצי התאפקות על-ידי הצלבת רגליים, רקיעה מרגל אחת לשנייה וכדומה. הם פשוט מכחישים את הלחץ בשלפוחית. תופעה זו מתסכלת ומרגיזה הורים רבים המפרשים זאת כעצלנות של הילד ואדישות לבעיה. זוהי אכן תופעה הקשורה במידה רבה לליקוי במערכת השליטה בשלפוחית. כמעט בכל המקרים בעיה זו נעלמת בעקבות הטיפול בבעיית ההרטבה בלילה באמצעות הזמזם.

רוב הילדים מתאימים לטיפול באמצעות הזמזם. מומלץ לבצע בדיקות שתן ואולטרה-סאונד של דרכי השתן רק במקרים בהם ההרטבה בלילה מלווה בהרטבת יום או כאשר התופעה מתחילה באופן פתאומי לאחר תקופה ארוכה של גמילה.

שימוש בטיפולים תרופתיים (הורמון מינירין) אינו מתאים לפתרון הבעיה. ב-40% מהמקרים הוא אינו משפיע כלל. באותם מקרים בהם יש לו השפעה, הוא עשוי להביא להפחתת תדירות ההרטבה כל עוד לוקחים את התרופה; כאשר מפסיקים - ההרטבה חוזרת. תרופות נוגדות דיכאון (פרימוניל, טופרניל אנפרניל וכד') מפחיתות את תדירות ההרטבה בחלק מהמקרים. הגוף מתרגל למינון ודורש העלאת מינון על מנת לשמור על השפעה וגם כאן, כאשר מופסק השימוש בתרופה ההרטבה חוזרת. גם טיפולים פסיכולוגים הינם בעלי יעילות מוגבלת בלבד מאחר והבעיה מיסודה אינה נפשית.

בואו לדבר על זה עם ד"ר ברוך קושניר בפורום הרטבת לילה וחרדת אסלה בקרב ילדים.