המתיקות שאחרי - סוכרת נעורים

סוכרת נעורים היא מחלה בה ישנה ירידה בכמות האינסולין המיוצרת בגוף, או ירידה ביכולת הגוף להשתמש בחלבון האינסולין. אינסולין הינו הורמון חשוב ביותר המופרש מהלבלב ותפקידו לעזור למולקולות הסוכר המצויות בדם (גלוקוז) להכנס אל תוך התאים.

כניסת סוכר אל התאים חיונית לקיומם, כיוון שזהו חומר הגלם העיקרי עבור תאי הגוף ליצירת אנרגיה. כאשר קיים מחסור באינסולין, או שתאי הגוף אינם מצליחים לנצל את המולקולות של האינסולין, נוצר מצב בו רמת הסוכר בדם גבוהה ביותר אך רמת הסוכר בתאים נמוכה. הסוכר הרב בדם יפונה על ידי הכליות, והתאים יוותרו ללא חומר הגלם החשובים.

הסיבות להופעת מחלת הסוכרת אינן ידועות עד היום למרות הכמות הרבה של החולים במחלה זו. מאמינים כיום, כי ישנם גורמים רבים המשפיעים על הופעת המחלה והם כוללים: תורשה, דיאטה, תגובה של מערכת החיסון, מחלות ויראליות ועוד.

למחלת הסוכרת מספר צורות. הצורות הנפוצות הן:

1. סוכרת נעורים, הנקראת גם סוכרת סוג 1 או סוכרת תלויית אינסולין.

2. סוכרת מבוגרים, הנקראת גם סוכרת סוג 2 או סוכרת שאינה תלויה באינסולין.

3. סוכרת הריונית.
סוכרת נעורים מופיעה לפני גיל 30 והסובלים ממנה חייבים להיות מטופלים בהזרקת אינסולין. ההערכה השלטת היא, כי הגורם למחלה הוא מערכת החיסון, הפועלת כנגד תאי הלבלב המייצרים את האינסולין, ועל כן ישנה ירידה בכמות האינסולין המופרשת.

סוכרת מבוגרים מופיעה בגיל מאוחר הרבה יותר, פעמים רבות אצל אנשים במשקל גבוה, חולים אלו יכולים לחיות פעמים רבות ללא הזרקות אינסולין, אלא על ידי שמירה על דיאטה דלת סוכר, ושימוש בתרופות. בחולים אלו בדרך כלל הבעיה היא חוסר יעילות בשימוש האינסולין על ידי התאים, בניגוד לרמת יצור נמוכה של אינסולין, המאפיינת את סוכרת הנעורים.

סוכרת הריונית הינה מחלה המופיעה בנשים בהריון ללא היסטוריה קודמת של סוכרת, בדרך כלל בשבוע 24-28 להריון. בהרבה מהמקרים רמת הסוכר חוזרת לנורמה לאחר הלידה .

בכתבה זו נדון בסוכרת הנעורים.

הסימפטומים של סוכרת רבים ומגוונים וכוללים: צמא מוגבר, מתן שתן רב, איבוד משקל, עליה בתאבון, ועייפות. מקרים רבים של סוכרת נעורים מתגלים בעקבות אירוע חריף של עליה חדה ברמת הסוכר בדם שנקרא היפרגליקמיה. בהתקף של היפרגליקמיה ישנה רמה גבוהה מאוד של סוכר בדם שגורמת להרגשת צמא עזה, מתן שתן רב, ראיה מטושטשת, עייפות ובחילות.

במקרים שאינם מטופלים, מחלת הסוכרת עלולה לגרום לסיבוכים ארוכי טווח כגון: סיבוכים הקשורים בכלי דם (למשל: טרשת עורקים מואצת שיכולה להביא בעתיד לבעיות לב), פגיעה בעיניים באזור הרשתית שבשלב הסופי יכולה להביא לעיוורון, פגיעה כלייתית חמורה עד אי ספיקת כליות, פגיעה בתחושה העצבית שעלולה להביא לפגיעות טראומטיות בעיקר בכפות הרגליים בשל חוסר תחושה

. סיבוך נוסף של המחלה מתבטא בעליה בזיהומים וקושי רב יותר בריפויים, זאת בשל ירידה בפעילות המערכת החיסונית.

עם חשד למחלת הסוכרת, החולה עובר סדרה ארוכה של בדיקות מעבדה. הבדיקה הבסיסית ביותר היא של רמת גלוקוז בדם בזמן צום. הבדיקה נלקחת בבוקר לפני שהחולה אכל. ערך גלוקוז (סוכר) של מעל 140 מ"ג בשתי בדיקות דם רצופות מאשש את החשד לקיום מחלת הסוכרת.

בדיקה חשובות נוספות: בדיקת שתן לבדיקת רמת הגלוקוז בשתן ותפקודי הכליות, ובדיקת רמת ההמוגלובין הקשור לסוכר (HbA1C). בדיקת HbA1C יכולה לתת מדד טוב על מצב הסוכרת בשלושת החודשים האחרונים, ורופאים רבים משתמשים במדד זה לאיזון טוב של הסוכרת לאחר מתן טיפול.

למניעת הסיבוכים המאוחרים של מחלת הסוכרת חשוב מאוד הטיפול במחלה והשמירה על רמת גלוקוז תקינה בדם, איזון הסוכר הוא הדרך הטובה ביותר למניעת סיבוכים אלו.
בסוכרת נעורים מטרת הטיפול צריכה להיות הורדה ככל הניתן של רמת המוגלובין הקשור לסוכר ( HbA1C), וכן לשמור ככל הניתן על רמת גלוקוז קרובה לנורמה. בשביל להצליח במטרה זו החולים לומדים לבדוק בעצמם את הרמת הסוכר בדמם. הטיפול בסוכרת מותאם אישית לחולה, זאת בהתייעצות קבועה עם הרופא המטפל.

פרט לטיפול התרופתי יש להקפיד על תזונה נכונה בחולי הסוכרת, יש להתייעץ עם דיאטנית לקביעת דיאטה נכונה ומתאימה לכל חולה. חשוב להקפיד על גודל וזמן הארוחות על מנת למנוע חוסר התאמה בינן לבין זריקות האינסולין. כמו כן פעילות גופנית סדירה יכולה לעזור בשמירה על רמת סוכר תקינה ומניעת הסיבוכים בעתיד.

קיימות תרופות הנלקחות דרך הפה ועוזרות בהורדה של רמת הסוכר, תרופות אלו נמצאות בשימוש רב בחולים מבוגרים עם סוכרת מסוג 2, אך בסוכרת נעורים טיפול זה אינו יעיל.

חולי סוכרת נעורים מטופלים בדרך כלל בזריקות אינסולין. הזרקת האינסולין מתבצעת על ידי החולה באחת הגפיים, על ידי מזרק חד פעמי או "עט אינסולין" רב שימושי. מטרת הטיפול באינסולין הוא להפחית את רמת הגלוקוז הגבוהה בדם המופיעה בעיקר אחרי ארוחות.

חשוב לציין, כי כמות הזריקות ותיזמונן במהלך היום תלויות בחולה ובתגובה שלו לטיפול ונקבעות על ידי הרופא תוך בקרה צמודה אחרי רמות הסוכר בדם.

חשוב לציין, כי הטיפול באינסולין טומן בחובו סיכונים. הבעיה העיקרית בטיפול זה היא התקף של ירידה חדה ברמת הסוכר בדם בעקבות מנה גבוהה מדי של אינסולין, התופעה נקראת היפוגליקמיה.

תופעת ההיפוגליקמיה יכולה להתרחש בעקבות מתן מנה גבוהה מדי של אינסולין, או בעקבות דילוג על ארוחה, ולעיתים אף ללא סיבה ברורה. כל חולה צריך ללמוד לזהות את הסימנים של התקף היפוגליקמיה כגון: הזעה, רעב, כאבי ראש, בחילות, בלבול, ולטפל בו על ידי מזון או משקה עשיר בסוכר. במקרה שההתקף קשה ניתן לטפל בו גם על ידי הזרקה של הורמון הקרוי גלוקגון הגורם לעליה חדה ברמת הסוכר בדם.

אירוע חריף נוסף הנפוץ במיוחד בחולי סוכרת נעורים הינו אירוע הקטואצידוזיז, הנובע ממחסור קשה באינסולין המביא לרמה גבוהה של גלוקוז בדם וכן ליצירת חומר הקרוי גופי קטון המסוכן לגוף ברמות גבוהות. הסיבה לארוע קטואצידוזיז הינה חוסר במנת אינסולין, מחלה זיהומית, או טראומה. סימני האירוע הם מנת שתן רב, בחילות, הקאות, וכאבי בטן בעיקר בילדים, סימני התייבשות ונשימות מהירות. ללא טיפול הולם, מצבו של החולה עלול להתדרדר עד כדי מצב של קומה. הטיפול במצב זה כולל מתן נוזלים רבים, מתן אינסולין לטיפול ברמת הסוכר הגבוהה וכן בגופי הקטון שנוצרו. הניטור הצמוד במקרים אלו חשוב ביותר לשם מניעת מצב הפוך של היפוגליקמיה בעקבות מתן עודף אינסולין, וזיהוי מצב התדרדרות של החולה.